מפה לבנה

בשידת המגירות נחות ערימות ערימות של מפות ומגבות כותנה עבות ולבנות. רובן בנות חמישים שנה לפחות.
לא יוצא לי לפתוח אותן הרבה אבל כשכן, אני מרגישה את הסיפור שלהן מסופר שוב ושוב דרך הבד.
הן נאספו בארגזי נדוניה כבדים כשנולדתי, יחד עם כלי חרסינה עם שולי זהב וסכו"ם מכסף והכל נשמר ארוז בקפידה ונשלח לארץ באוניה כשבגרתי.

בראש השנה הזה אני מוציאה את אחת ממפות הכותנה העבות של דורה, סבתא רבתא שלי. הבד המקופל עשוי כותנה עבה. ראשי התיבות של שמה רקומים באחת הפינות. המפה מגוהצת בקפידה ומעומלנת, חנוטה באותם סימני הקיפול של הידיים שקיפלו ושמרו אותה בארגז הנדוניה למעני, תינוקת שרק נולדה.
חיים חדשים. המשך של דור.

כשאני מוציאה את המפה מהמגירה אני נזכרת ביופי שלה, של סבתא רבתא שלי. יופי קריר, היו אומרים עליו.
עיניים כחולות בהירות מלוכסנות מעט, עצמות לחיים גבוהות, אף קטן סולד, שיער כהה גולש. היא היתה אישה יפה מאוד.
באחת התמונות הבודדות שלה היא מצולמת מטיילת ברחוב, אישה צרפתיה יפה ומחייכת, לבושה טיפ טופ, הולכת עם התינוקת שלה בעגלה ובעלה האוהב לצדה. משפחה קטנה בטיול.

שנים מעטות אחרי אותו צילום פרצה המלחמה ומחקה הכל.
בעלה נשלח למות במחנות, את ילדתה הקטנה היא נאלצה למסור למנזר ועם היופי שלה היא היתה צריכה לשרוד במחנות את עינויי הניסויים שעשו בנשים יפות מידי. יופייה הפך לאסונה.
והיה גם איש אחד, מקס, שדאג לה שם במחנות, איש שגם איבד את כל משפחתו.
היא אף פעם לא אמרה לאף אחד מה היא עברה שם. שתיקה כבדה וסמיכה סגרה על השנים האלו עד מותה, ולאף אחד מאיתנו לא סופרו סודותיה וכאביה.

אחרי שהמלחמה נגמרה היא הוציאה את סבתי מהמנזר שבו הסתירו אותה במסווה של נוצריה, והתחילה חיים חדשים. חיים של שתיקות ארוכות וקרצוף מתמיד של הרצפה. חיים שבהם בתחילה הילדה שלה, התינוקת הקטנה מהעגלה בטיול, מתכחשת לה כאם.
דורה, מקס ודניז הילדה, ניסו להדביק חלקים שבורים ועקומים לכדי חיים, עד שנפטרו.

יש לי זיכרון אחד מעומעם שבו היא מחייכת, היא היתה כבר מבוגרת מאוד, שיערה הלבין, פניה הזדקנו, ועדיין היתה אישה יפה. אבל יופיה היה מר. הקמט החד במצחה והמספר הצרוב על זרועה לא נמחקו ולא התרככו.
בזיכרון המשפחתי היא נותרה אישה יפה וקשה מאוד.
ורק השנה, שמונים ואחת שנים אחרי תחילת המלחמה ההיא מתחוור לי שבשל יופיה אני בכלל כאן.
שהילדים שלי גם הם, כאן בזכותו, בגללו. אם לא היתה יפה כל כך לא היתה שורדת, ולא היתה אוספת את סבתי מהמנזר והדברים היו מתגלגלים אחרת לגמרי.

אני מכבסת את מפות הכותנה העבות ונותנת להן להתייבש ברוח. נותנת לשמש של סוף הקיץ לפייס את כל זכרונות העבר. אני פורשת מפה לבנה על השולחן עם נשיקות של שמש ורוח. אני מחליקה את הקמטים הקטנים של הבד כמו שהייתי מחליקה, אם יכולתי, את הקמט החד שבמצחה. אני מעבירה יד על הכותנה העבה ומוחקת את המספר המקועקע על היד.
אני רוצה להעניק לה את ליטוף הידיים הקטנות של צאצאיה, הידיים הקטנות המרפאות הכל, כדי להמתיק את זכרונה, מזיכרון מר וקשה לזיכרון מתוק ויפה. לזכור אותה אישה יפה וצוחקת, עם תינוקת בעגלה ובעל אוהב.

בתום שנה קשה ומבולבלת, כשהמפה הלבנה פרושה על השולחן והוא ערוך ומוכן רגע לפני הסגר,
אני יודעת שהחיים שלנו דבש. החיים שלנו ממש ממש טובים. הקושי הקטן הזה לא ישבור אותנו ולא יקשיח אותנו. אנחנו ניתן לו לחלוף ברוח ובשמש, ונחיה הכי טוב, הכי שמח, בכוונה מלאה.
שנה טובה לכם ולאהוביכם, באשר אתם.

חלה חגיגית עם אגוזי לוז וזיגוג דבש בצמחי תבלין
אל המתכון לחלה הזו הגעתי אחרי המון חלות, וסוף סוף ממש הגעתי אל המרקם המושלם. הסוד בחלה הוא לא להתפיח יותר מידי, אחרת הגלילים תופחים בזמן שמנסים לקלוע את הצמה והבצק ניהיה רך מידי. אפשר להכין אותה מקמח כוסמין בהיר או מקמח לבן, שניהם נותנים חלה מנצחת.
הזיגוג המבושם של הדבש נותן לחלה הזו טעם חגיגי במיוחד! דבש שעמד כמה שעות בחלון מואר עם עלי תבלין מהגינה וקיבל ארומה ובושם עדינים ומשכרים.

לחלה:
6 כוסות קמח כוסמין בהיר או קמח לבן
1 כף גדושה שמרים יבשים
1 וחצי כף סוכר חום או דבש
1/2 כפית מלח
2 ביצים
1/2 כוס שמן
1/2 1 כוסות מים חמימים
ביצה טרופה עם כף מים להברשה

מערבבים בקערה או במיקסר מים חמימים עם כף שמרים וסוכר היטב עד שהשמרים והסוכר נמסים. מוסיפים מלח, שמן וביצים ומערבבים היטב. מנפים את הקמח לקערה.
מוסיפים כמה כפות קמח לתערובת הרטובה ומאחדים את הקמח עד לקבלת תערובת חלקה. מעבירים את התערובת אל הקמח ומערבבים עד שמתקבל בצק דביק. לשים כעשר דקות עד שהבצק ניהיה גמיש.
משמנים בקערה במעט שמן זית ומעבירים את כדור הבצק. אוטמים בניילון נצמד.
מתפיחים למשך 40 דקות, עד שהבצק מכפיל את נפחו (בודקים עם האצבע – עושים גומה והיא נשארת, או עולה באיטיות).
משמנים במעט שמן זית את משטח העבודה שלכם, מחלקים את הבצק לשניים או שלושה כדורים – כמספר החלות שתרצו להכין.
מחלקים כל כדור לשלוש פיסות בצק שוות, מגלגלים כל פיסה לגליל ארוך ודק וקולעים כל שלושה גלילים לצמה.
אם רוצים חלה עגולה מצמידים את קצות החלה בלחיצה, אפשר גם לאפות עם קערית חרס במרכז ולהוסיף דבש לאחר האפיה.
מעבירים את החלות לתבניות על גבי נייר אפיה – כל חלה בתבנית נפרדת. מברישים בביצה טרופה. מתפיחים עוד חצי שעה ואופים כל חלה בנפרד בתנור שחומם ל-180 מעלות כ-30-40 דקות, עד להשחמה.
מוציאים מהתנור ומברישים בדבש מבושם. מצננים על רשת ללא נייר האפיה.

דבש צמחי תבלין

1/2 כוס דבש
3-4 עלים של צמחי תבלין: גרניום לימוני, לבנדר, קורנית, רוזמרין, לימונית, לואיזה או זוטה.

מניחים עלים שטופים ומיובשים בצנצנת, יוצקים מעל את הדבש, סוגרים במכסה ומעמידים בחלון של שמש 3-4 שעות. לאחר מכן שומרים במקום קריר.

לוח השראה / סתיו

הסתיו הקרוב יהיה בסימן חזרה הביתה. חזרה לטבע. לצניעות, לחמימות, לרכות.
כותנה, צמר, פשתן ועץ, מביאים איתם את השקט בעיניים ומחברים אותנו בלי מאמץ למשהו טבעי והרמוני יותר, כמו נשימה עמוקה טובה מהבטן. תכף ירד פה גשם. איזה כיף…