הבית של סבא וסבתא בבית הלוי היה הלב הפועם של משפחתנו הקטנה. אפילו שנמכר מזמן לאנשים זרים, עדיין אנחנו עוברים לידו מידי פעם, עומדים ליד עץ הפיקוס הענק בכניסה, מציצים פנימה, ומרגישים שזה הבית שלנו. הנה העץ שנטע סבא לנכד הראשון שנולד, הנה שיחי הורדים ששתל בכניסה לבית. הנה הפרדסים נטועים מלא העין, עד האופק, ממלאים את הלב בפריחת הדרים בלתי נשכחת.

אהבתי מאוד לבוא לחופש אצל סבא וסבתא במושב. לאט התקלפו בגדי החמודות שהלבישו אותי בעיר ובמקומם היו רק מכנסיים קצרים והרבה שמש ובוץ. אהבתי את בני הדודים שלי, שהיו חופשיים ושזופים ומלאי תעוזה. יחד נלחמנו מלחמות שסק, יחד טיפסנו והשתוללנו מאור בוקר ראשון ועד הלילה, בשבילי העפר הדק, בין ענפי העצים, ולא היה רגע משעמם. הבית, בית סבים עם גג רעפים, היה העולם כולו.

סלט ירקות עם צנון מגורד בבוקר וגבינה לבנה על פרוסת לחם שחור. צלילים של מושב – דלת רשת נטרקת, התור המצייץ ראשון בבוקר. הכפית בוחשת בתה המתוק של סבא. נעלי העבודה שלו, כבדות על השביל. הכביסה על החבל בשמש. מצעים עם פרחים קטנים נעימים כל כך שלא רציתי לקום.
סבא וסבתא של מושב, אנשי אדמה, פשוטים ועם לב רחב, שביתם נחרט בלב כולנו ומאז אנחנו שטים כמו כוכבים תועים בחלל, מחפשים את השביל לחזור אליו הביתה.

ליל הסדר של ילדותנו היה פשטות זכה של ארץ ישראל של פעם. שולחן לבן, מאכלי חג נעימים וברורים, ואנחנו הילדים ששרנו עם סבא בקול גדול והאמנו כי אליהו הוא זה ששתה מן היין והיינו יוצאים בעוז למצוא את האפיקומן. משפחה קטנה, שולחן אחד, בית עם גג אדום ובחוץ פריחת ההדרים של תחילת האביב.

מאז גדלנו ונזרקנו כל אחד לחייו. הילדים של היום, ההמשך שלנו, מהירים להשתעמם, חסרי סבלנות, דור טלביזיה שלא מאמין לשניה באליהו הנביא וסוחר במתנות אפיקומן יקרות להחריד. ילדים שבוהים במסכי האייפון או האייפד עד שיגמר הסדר המשעמם הזה ויגיע האוכל.

הדור הזה, של ארץ ישראל של פעם, של דלת פתוחה במושב שהשירה יוצאת ממנה החוצה, וסבא שמרעים בקולו ביד חזקה מעלינו, קטנים ומעריצים. הכל נעלם. אני לא יודעת אם געגועיה של אמי מפעפעים בי או שזה באמת החותם שכולנו קיבלנו, חותם געגועים נצחי.
אבל כמעט תמיד, כשאני שקועה במטבח, מבשלת דבר מה, הידיים עסוקות והראש נח, אני רואה את הבית ההוא בבית הלוי. את השביל, את הגינה, את המטבח של סבתא. ברור כל כך. בהיר עד שיש לי חלום לקנות אותו ולהשיב אותו לחיק משפחתנו, שנוכל לחזור אליו, לפסוע שוב בשביל, להיפגש בגינה, לאכול ליד השולחן ולהרגיש שחזרנו הביתה.

ממתקי הקוקוס של הילדות קלים להפליא להכנה בבית ואת צבע המאכל מחליף מיץ סלק. זו מתנה יפה לחג וכאן הם מופיעים בשתי גרסאות – עם נגיעה של ורדים ועם פריחת הדרים, בשביל הבית ההוא, שמחכה.

---

ממתקי קוקוס עם מי ורדים

1/2 1 כוס קוקוס יבש
5 כפות חלב מרוכז
2 כפות שמן קוקוס בכבישה קרה
5 טיפות מי ורדים
מיץ מסלק חי אחד
קוקוס לגלגול

ממיסים במחבת את שמן הקוקוס על אש בינונית כדקה. מסירים מהאש.
בקערה מערבבים בידיים קוקוס יבש, חלב מרוכז ושמן קוקוס. מוסיפים את מי הורדים ומערבבים היטב.
מניחים בצד כרבע שעה עד שהתערובת מתגבשת.
מכינים נייר אפיה בתבנית ומכינים גלילים בידיים. מהדקים כל גליל היטב ומניחים במקרר לחצי שעה.
מגלגלים כל גליל על השיש לקבלת גלילים חלקים ואחידים.
טובלים במיץ הסלק ומגלגלים בקוקוס. מקררים עוד כשעתיים במקרר לפני ההגשה.

---

ממתקי קוקוס עם גרידת לימון וזהר

1/2 1 כוס קוקוס יבש
5 כפות חלב מרוכז
2 כפות שמן קוקוס בכבישה קרה
5 טיפות מי זהר
גרידה מלימון אחד
קוקוס לגלגול

ממיסים במחבת את שמן הקוקוס על אש בינונית כדקה. מסירים מהאש.
בקערה מערבבים בידיים קוקוס יבש, חלב מרוכז, גרידת לימון ושמן קוקוס. מוסיפים את מי הזהר ומערבבים היטב. מניחים בצד כרבע שעה עד שהתערובת מתגבשת.
מכינים נייר אפיה בתבנית ומכינים גלילים בידיים. מהדקים כל גליל היטב ומניחים במקרר לחצי שעה.
מגלגלים כל גליל על השיש לקבלת גלילים חלקים ואחידים. מגלגלים בקוקוס. מקררים עוד כשעתיים במקרר לפני ההגשה.

---