Latest Posts

להיות פוליאנה

ימים חדשים. הזמן נמתח ומתכווץ.
הילדים מסביבי ובכל מקום, החדשות מלחיצות, הבית מבולגן. כולם על הקצה.
ובחוץ אביב כל כך יפה וירוק ואיך זה שאי אפשר להנות ממנו במלואו.
אני מנסה לשמור על שגרה לא הגיונית, מנסה לקום מוקדם לפני כולם כדי לעשות יוגה בשקט.
אני מגלה בכל בוקר שרידים של החדשות מאתמול נמצאים בפיסות אנרגיה בבית, אם היה אפשר להאיר עליהן הן היו מרוחות בכל מקום. קל מאוד לשקוע בזה עד צוואר. Read More

על העדינות

אני עומדת בשדה. זה רגע קטן ומלא משמעות, כי האביב פה, כי עלי הכותרת רכים כל כך. כי הכל ירוק ומבושם והאוויר חמים והאור בדיוק מתאים. זה רגע שאני מודה עליו.

אני בוחרת עץ ויושבת תחתיו עם התינוק שלי. בזמן שהוא יונק אני מרימה את הראש ורואה את העלים הרכים החדשים שנולדו לא מזמן, הם מבריקים ורכים כמו השיער שלו. אני מביטה בו. עברה שנה וקצת מאז שילדתי אותו ועוד שנתיים אחורה מאז שהצלחתי להיכנס להריון ולהביא אותו אלי.
תכף הוא יפסיק לינוק ויהפוך לילד ושנים של הנקה ודאגה לתינוקות שלי יהיו מאחורי.
פתאום הרגע הזה מתחת לעץ הופך מעוד בוקר רגיל לרגע כל כך נדיר ומיוחד.
בא לי שהעולם יזוז קצת יותר לאט. שאני אזוז יותר לאט.
אני נושמת עמוק את הרגע הזה אלי, את האור, את עלי הכותרת הרכים שהראיתי לו. יש לי מזל כל כך עצום להיות ברגע הזה.

לרוב, דעתי כל כך מוסחת וידיי כל כך מלאות בעבודה שלא נגמרת ופרויקטים וכביסות וכלים, שאם גוגל לא היה שולח לי סרטונים של  "היום לפני שנה" לא הייתי זוכרת בכלל את הרגעים המקסימים שהייתי בהם, ולא הייתי מבינה איזה מזל יש לי וכמה זה לא מובן מאליו, כל פיסות החיים האלו.

במיוחד בארץ שלנו שהכל פה יותר תובעני ולוחץ, ואנחנו הופכים להיות יותר נוקשים ויותר לוחצים ויותר דוחפים וציניים, אין מקום לרגעים של עדינות. לרגעים שבהם הכל הולך יותר לאט, הצבעים מתעדנים, הכתפיים מתרפות, העור מחליק.
מה אם ניקח את הזמן ונאסוף אלינו רגעים של עדנה. מה אם נשחרר את עצמנו מכל צריך ועכשיו ודחוף,
אל רגע מבושם של אור, אל פלא של פריחה אחרי אפור, אל העור הרך של הילדים שלנו, אל האהובים שלנו,
אל עצמנו, האחרונים בתור, שזקוקים לזמן להיות ברגע, ולהכיר תודה.

מחקרים על המוח הוכיחו שתחושת הכרת הטוב פועלת במוח ממש כמו נוגדי דיכאון.
היא מפעילה את האזור בגזע המוח שמייצר דופמין, ומגבירה את רמות הסרוטונין במוח. הדופמין והסרוטונין, הם מוליכים עצביים האחראים, בין היתר, לוויסות מצבי רוח ולתחושת הנאה וסיפוק. הם גם יוצרים הקשרים חדשים במוח בין העצבים וגורמים לכך שהמוח יוצר בעצם דרכים חדשות לראיית העולם. הכרת התודה משנה את זווית הראיה ברמת התת מודע. זה קורה משום שתרגול קבוע של דפוסי הכרת תודה, משנה את הנתיבים של הנוירונים במוח, ומתעל אותם לדפוס חשיבה חדש, חיובי ומעצים יותר. ככל שנתאמן בהכרת תודה, כך המוח בעצמו יסיט את הדרך הרגילה בה אנחנו רגילים לחשוב ויכיר תודה על אוטומט.

ולמה זה טוב? כי הכרת תודה, מעבר ליופי שבלראות את הדברים המובנים מאליהם כלא מובנים בכלל, פועלת על מערכת העצבים האחראית להרגעת ושימור הגוף במנוחה. היא מרגיעה את הגוף ואת קצב פעימות הלב, תורמת לשינה עמוקה יותר ולתחושת סיפוק גדולה יותר מהיומיום. זהו רגש שמעצים את עצמו עם התרגול, וכל מי שהתנסה בהכרת תודה מכוונת, יודע שהיא יכולה להחזיר לחיים תחושת שליטה ולעורר בחזרה את התשוקה ואת שמחת החיים.

או כמו שאמא שלי אומרת לי כל הזמן- Count Your Blessings.
לאסוף את הכרות התודה הקטנות שלנו, להודות על כל הדברים הקטנים והמובנים מאליהם, על כל הרגעים היפים שלנו, ולהפוך אותם לעלי כותרת רכים בכפות ידינו, רכים וקטיפתיים וזוהרים,
ולשמור עליהם בעדינות אין קץ.



מתכונים עם פרחי אביב!
עכשיו השדות מלאים בפריחה צהובה, ופרחי החרדל והחמציצים אכילים, קטיפתיים, וטעמם עדין מהגבעול שלהם.

פילה סלומון צלוי בפרחי חרדל
הדג מושרה ברוטב עםפרחי חרדל ויוצא פריך ורך, עם טעם חרדלי עדין. מנה קלה ומקסימה.
אפשר להכפיל את הכמות לפי מספר הסועדים.

1 פילה דג סלומון
3 כפות רוטב סויה
1 שן שום קצוצה
1 כף דבש
1 כף שמן זית
קורט פלפל שחור גרוס
חופן פרחי חרדל ללא הגבעולים

מערבבים את הסויה, הדבש, השום, הפלפל השחור, שמן הזית וחצי מכמות פרחי החרדל.
מניחים נייר אפיה פתוח בתבנית, יוצקים את הרוטב לתבנית ומניחים את הפילה עם העור כלפי מעלה.
עוטפים בנייר אפיה את הדג ומשרים כשעה.
מחממים תנור על גריל ל-220 מעלות. צולים את הדג 20 דקות, עד שהוא שחום מעט מלמעלה ועסיסי.
מגישים עם פרחי החרדל הטריים מלמעלה.

סלט עלים וחמציצים בוינגרייט פרחי חרדל
ירוק, פריך, חמצמץ ונהדר, איזה סלט אביב משגע!

לסלט
2 כוסות עלי תרד שטופים
1 כוס מיקס עלי בייבי
חופן פרחי חמציצים
2 גבעולי חמציצים שטופים וקצוצים גס
חופן עגבניות שרי פרוסות

לוינגרייט
חופן פרחי חרדל ללא גבעולים
2 כפות שמן זית
1 שן שום
מיץ מחצי לימון
רבע כפית מלח הימליה
רבע כפית פלפל שחור גרוס
1 כפית דבש

טוחנים בבלנדר את כל מרכיבי הויניגרייט לרוטב חלק.
מערבבים את העלים בקערה ומגישים את הרוטב מעל.

גלידת חמציצים
מה שהתחיל כניסיון שלי להשתעשע במטבח, הפך לגלידת הבית של האביב, ואני מוצאת את עצמי קוטפת חמציצים כל יום כי כולם דורשים עוד ועוד גלידת חמציצים!
איזו גלידה! רכה, קטיפתית, חמצמצה ומשגעת. אתם חייבים לנסות.

1 כוס פרחי חמציצים כולל הניצנים, שטופים ומיובשים במגבת נקיה
2 גביעי יוגורט 3%
1 בננה גדולה או שתיים קטנות
1 כף סוכר דמררה

טוחנים בבלנדר סטיק עד שהמחית רכה וקטיפתית. טועמים מתיקות ואם רוצים מוסיפים עוד קצת סוכר.
מעבירים למכונת גלידה או מקפיאים ככה בכלי זכוכית.
אפשר להחליף גביע יוגורט אחד בשמנת חמוצה.

 

משהו טוב לשבת

את הכלים של עירית דינור מצאתי כשחיפשתי כלים חדשים לצילום.
הקווים הנקיים שלה והעדינות תפשו אותי, וזה היה תענוג גדול לצלם ולהכין בהם אוכל.
מלבד כלים היא מכינה גם גופי תאורה, תכשיטים והמון קעריות ואגרטלים וצלחות יפהפיים שהקווים שלהם, כמו גם הגוונים שלהם, עדינים ועושים כבוד גדול לאוכל.

10% הנחה על כל המוצרים בחנות, רק בשבילכם.
קוד קופון : IRITDINUR
קישור לחנות

 

מריקה בואנדיה

בכל פעם שיש לי משבר, גדול או קטן, כשאני נמצאת פתאום בתוך שלולית של משהו לא צפוי, כמו תקופה שהכל תקוע לא משנה כמה חזק אני מתאמצת, או כשאני פתאום חולה והכל מתעכב ונעצר ונחלש, וכשמתרגשים עלי דברים קשים שמוציאים לי את הכח, אני תמיד חושבת על מריקה בואנדיה.

מריקה בואנדיה היא בולגריה צעירה ויפהפיה עם לחיים אדומות ועיניים ירוקות שמגיעה בספינה עם עוד צעירים בולגרים ליישב את ארץ ישראל. היא חריפה ותוססת, עצבנית ומלאת פעלתנות.
מכל גיבורות הספרים שקראתי, היא האהובה עלי מכולן.
אני אוהבת את בתי הכפר הקטן הבנויים מאבני בזלת שחורות מול הכנרת הפרושה בכחול, את החולצות הרקומות פרחים ברקמה בולגרית שהיא היתה רוקמת אפילו שבחוץ היו רק קושי ואבק. אני אוהבת את הבואיקוס והפסטליקוס הקטנים שהיתה עושה, את השולחן הגדול שהיתה פותחת בפסח לכל מי שעבר בכפר ואת עוגות הטישפישטי והבקלאוות עם האגוזים.

אני אוהבת אותה עם כל שברונות הלב שלה.
בעלה שפלרטט עם כל אורחת שבאה ולוטי השכנה הקנאית שתמיד היתה מטופחת וידעה איפה קונים את החזיות הכי טובות בטבריה, ואת רופא הכפר השרמנטי, היפה, שגרם לה לרצות לעוף מעל לכל הבוץ והקושי ושבר לה את הלב. אבל בעיקר אני אוהבת אותה על העוצמה שלה למות ולחזור לחיים.
בכל פעם שאסון היה עובר עליה, היא היתה מתעשתת ולוחשת לעצמה – מפסו למווארתה צ'יקה – עבר לי המוות הקטן. עוד יהיו לי חיים.
זה סוג של הכרזה כזאת מול מה כל הרע שמתרגש ובא. כל מה ששיבש את החיים. הכרזה שאומרת שהיה פה מוות אבל אני יוצאת מזה, אני ממשיכה.

יש לנו בחיים הרבה מיתות קטנות. רובנו מנסים להתנגד להם. זה יכול להיות משבר קטן או תקופה ארוכה של לא לדעת לאן להמשיך, זה יכול להיות שפעת או מריבה. כך או כך זה מטלטל אותנו מהרצף היומיומי של החיים ושולף אותנו, רועדים וממצמצים, מול אתגר לא נעים כלשהו.
האינסטינקט הראשוני הוא להתנגד. להלחם במעצור הזה, להמשיך כאילו דבר לא קורה. אבל לפעמים להיות בתוך מוות קטן הוא בדיוק מה שצריך בשביל לנקות את המבט ולהבין לאן להמשיך.

כשיש לי מוות קטן כזה אני עושה הכל כדי להזיע אותו החוצה. פיזית.
לאינדיאנים היה את הסווטלודג' – אוהל שמתבודדים בו ומזיעים את הקושי החוצה. לפעמים זה לוקח כמה ימים, לפעמים חודשים של התבודדות עד שכל העצב והכאב יוצאים החוצה, הגוף נקי ואפשר לצאת מהאוהל ולחזור לחיים.
הסווטלודג' שלי בדרך כלל כולל הרבה מים. להסתגר באמבטיה רותחת באור עמום ולשפשף את הגוף עם ליפה עד שכל הדם זורם שוב. או ללכת לנקודה בנחל שבה אין אף אחד ולצלול הרבה, פעם ועוד פעם. עד שהריאות נקיות.
לפעמים המיתות האלו משאירות אותי אחר כך חצי ממה שהייתי, ולוקח לי זמן לחזור לאנרגיה מלאה.

כך או כך למדתי לקבל אותן, על אף שכשאני בתוך זה אני רק מייחלת שזה יעבור כבר, אני מבינה שכוחות גדולים עוצרים אותי ואני זקוקה להסתגרות. אני מקבלת את ההאטה, אני מבינה שאין מה לעשות אלא להשתכשך בזה, לצלול בזה, להזיע.
בסוף כל מוות קטן כזה אני נושמת עמוק ואומרת לעצמי, מפסו למווארתה צ'יקה – עבר לי המוות הקטן. כמו מריקה בואנדיה.
כי היא למדה אותי על המוות הקטן ושהכי חשוב – לצאת מזה.
לנשום עמוק אוויר נקי וחדש, למלא את הריאות שוב ושוב. להתמתח מקצה לקצה, להרגיש את הדם זורם שוב ואת הגוף מתמלא אנרגיה.
היידה, יאללה, אפשר להמשיך בחיים.

הסיפור של מריקה בואנדיה / בואי דודה נרקוד / מלכה אדלר



הפעם
המתכונים מוקדשים לקוקוס יבש. זה הפשוט ששומרים לעוגות.
הקוקוס הזה מניב בקלות חלב קוקוס עשיר שנהדר לשייקים של בוקר, לדייסות ולעוגות.
חלב קוקוס עשיר בשומן רווי מהסוג הטוב שמתועל לשריפת אנרגיה. הוא עשיר במגנזיום וסידן מאזון רמות כולסטרול, מחזק את מערכת החיסון, מאזן את רמות הסוכר ונהדר לעור.



חלב קוקוס

1 כוס קוקוס יבש או שבבי קוקוס
2 כוסות מים חמימים

שמים הכל בבלנדר ומשרים לחצי שעה. טוחנים לחלב ומסננים דרך בד חיתול.
את הקוקוס שנותר אפשר לטחון שוב עם כוס מים.
את החלב שומרים בצנצנת זכוכית מעוקרת. הוא נשמר כ-4 ימים.

דייסת שיבולת שועל מחלב קוקוס
יש דייסה רגילה ויש דייסה מלכותית מחלב קוקוס, ואין מה להשוות בינהן. הדייסה מחלב קוקוס עשירה וסמיכה ועם טעם קוקוסי מעודן. נפלא להתחיל איתה את היום.

1 כוס קוואקר
2 כוסות חלב קוקוס
1-2 כפות סוכר דמררה
1 כפית קינמון
שקדים, זרעי צ'יה, תותים ואוכמניות לתוספת

מבשלים על אש קטנה תוך כדי ערבוב את הקוואקר עם חלב הקוקוס עד לסמיכות, כעשר דקות. מוסיפים סוכר וקינמון ומגישים עם פירות ואגוזים.

אורז קוקוס עם קייל ובטטה ברוטב בוטנים וכורכום
מנה נהדרת של אורז מבושם, ירקות מאודים , קראנץ' קשיו קלוי ורטוב אסיאתי חריף מעל.

לאורז
1 כוס אורז בסמטי איכותי
3/4 1 כוסות מים
חצי כוס קוקוס יבש
1 כף שמן קוקוס

לירקות
בטטה בינונית פרוסה לרצועות דקות
3 עלי קייל גדולים חתוכים גס
חצי כוס אגוזי קשיו

לרוטב
1 כף גדושה חמאת בוטנים טבעית
1 כפית כורוכום
1 כף סילאן
2 שיני שום
חופן כוסברה טריה
2 כפות רוטב סויה
חצי פלפל טרי חריף ירוק או אדום
רבע כפית מלח

טוחנים לרוטב חלק.

מכינים את האורז –
בסיר על אש בינונית מטגנים את האורז בשמן הקוקוס למשך כדקה, תוך כדי ערבוב בכף עץ, עד שהשמן מצפה את כל הגרגרים. מוסיפים מלח ומים ומכסים את הסיר, מביאים לרתיחה – כשבע דקות. כשהמים רותחים מנמיכים את האש ומבשלים עוד עשר דקות על אש קטנה. מכבים את האש ולא פותחים את הסיר. לאחר חמש דקות מוסיפים את הקוקוס היבש ומערבבים בכף עץ. מכסים שוב את הסיר לחמש דקות.
בינתיים קולים במחבת את הקשיו עד להזהבה, ובסיר עם מים רותחים מאדים את הבטטה והקייל, חמש דקות עד לריכוך.
מגישים את האורז קוקוס עם ירקות, קשיו קלוי ורוטב אסייתי חריף מעל.

חטיפי קוקוס שקדים עם גרידת תפוז
חטיף קראנצ'י ונהדר, המתוק המושלם ליד תה וספר טוב

1 וחצי כוס קוקוס יבש
1 כוס שקדים טחונים דק
3 כפות שמן קוקוס
קורט מלח הימליה
2 כפות דבש או מייפל
1 חבילה שוקולד מריר
שקדים וקליפת תפוז לפיזור מלמעלה

שמים בקערה שקדים וקוקוס. ממיסים את שמן הקוקוס במחבת, שופכים מעל ומוסיפים דבש ומלח. מערבבים היטב בכף עץ. מניחים נייר אפיה בתבנית מלבנית ומהדקים את התערובת. אפשר להדק עם תחתית של כוס.
מניחים במקרר לעשר דקות. פורסים למלבנים ומצננים לעוד עשר דקות.
ממיסים שוקולד מריר בבן מארי. טובלים כל מלבן בשוקולד ומניחים על נייר אפיה. מפזרים שקדים קצוצים וגרידת תפוז מעל. מצננים שוב לחצי שעה. שומרים בכלי אטום במקרר.




 משהו קטן לשבת

"כשנבסס את התחושה שאנחנו שייכים לאדמה ולא הבעלים שלה, נוכל להיכנס אל הממלכה העשירה ביותר"
הספר של אומינה על סופרפוד הוא עושר נפלא של מתכונים צבעוניים, שייקים, מיצים, פרלינים והמון טעמים קסומים ממש שכולם מכילים מזונת על. אומינה מצליחה לכשף אותך בכל העוצמה הטמונה במזונות העל, וכל מתכון נראה כמו צלילה לעומקים חדשים ומרגשים.

אומינה, סופרפוד, שער למטבח חדש
לקוראי הבלוג ב-120 ש"ח במקום 149 ש"ח בלינק הזה.


 

על הלחם לבדו

פעם מזמן מאוד עבדתי במשרד פרסום נחשב. היו לו מסכי טלביזיות מהבהבות על קיר ענק, המון מפיקות שטופפו בעקבים גבוהים והניחו לנו, מעצבים בתחילת הדרך, ערימות של תיקיות שכתוב עליהן " דחוף בהול היסטרי !!!".
עבדנו כל יום עד שבע-שמונה בערב, היו שנשארו יותר.

שנאתי את העבודה הזאת, את הישיבה מול מחשב שעות על שעות. את זה שאנשים מדברים אחד עם השני מהגב, כשהעיניים במסך. שמי שעישן היה יוצא לאלף הפסקות סיגריה אבל מי שלא, זה היה נחשב שאתה מנצנץ.
כל יום בלילה, סחוטה מהפקקים הארוכים הביתה, הייתי עומדת להכין לי ארוחה למחר.
הייתי מבשלת מרק כתום עשיר, מכינה סלט עלים ירוקים ואורזת בצד רוטב טוב. הייתי אופה לי לחם ואורזת שתי פרוסות של לחם ריחני. הדברים האלו נחמו אותי.

בכל פעם שהגיעה הפסקת הצהריים והתישבנו לאכול, הייתי בוחרת לי צלחת לבנה נקייה מהמטבח, מנקה לי מזלג וכף ומעבירה את האוכל שהבאתי לצלחת. בכל פעם שהייתי מניחה את הצלחת על השולחן היה משתרר שקט וכל המבטים נעצרו על הצלחת שלי. הייתי לגמרי חריגה בנוף הארוחות המשרדיות, שכלל טייק-אווי שמנוני של מוקפץ או אוכל מחומם במיקרו שאמא הכינה למישהו בכלי של גלידה עם מזלג פלסטיק. לקח להם זמן להתרגל אלי אבל לי לא היה אכפת.
שנאתי את האוכל שקונים בחוץ, הוא תמיד היה תפל או מסמורטט ושמנוני ויקר להחריד.
הצלחת הזאת עם הירוקים הטריים והלחם שלי הצליחו להחזיק אותי קצת.

למזלי הרב, לאחר שלושה חודשים בלבד פיטרו אותי ועשו לי חסד גדול. יצאתי לחיים עצמאיים, חופשיים ומלאי יצירה. לפעמים אתה צריך לדעת גם מה אתה לא.
כשאני רואה את כל העובדים יוצאים בצהריים מהמשרדים אל שלל המסעדות שבחוץ, ממצמצים אל השמש, אני תוהה למה הקו הזה בין בית לעבודה חייב להיות כל כך עגום.

בהתחלה זה מגניב, אתה מקבל כרטיס ארוחות לשלל מסעדות נחשבות, מנסה המון מנות, המון טעמים. מחליט יחד עם החברים למשרד- היום נאכל מוקפץ, היום נאכל שווארמה. אחרי חודש זה מתחיל להימאס וכשהלחץ בעבודה גדול אתה פשוט מזמין משהו כדי לא להיות רעב.
אוכל הופך להיות לית-ברירה. ובעיקר תירוץ מספיק טוב לקחת הפסקה ארוכה מהמשרד.
רוב המסעדות מנצלות את המצב הזה ומציעות מנות קטנות בכלים קטנים ועגומים במחירים אסטרונומיים.
גם מי שמנסה לשמור על אוכל בריא נופל על קו ייצור המוני, ומקבל "סלט בריאות" עם חסה מעולפת וקומץ ירקות מדולדלים מקירור.
זה פשוט לא אוכל. חמישים שקל על סלט של כמה עלים בקערית פלסטיק לא נחשב תמחור הגיוני או הגון. למי שעובד ואוכל בחוץ האוכל הוא יקר נורא, לא מזין ולא מנחם.

בדיוק השבוע התגלגל לידי ספר מתוק להפליא "המחמצת מרחוב קלמנט", שמספר על לויס, מתכנתת צעירה ומבריקה, שעובדת בחברת רובוטיקה חדשנית.  היא עובדת יותר מדי, לפעמים ישנה במשרד, שותה תחליפי מזון, מבלה פחות מדי, יש לה דירה עלובה וכמעט שאין לה חברים. ואז היא נאלצת להיפרד מהדבר הכי טוב בחיים שלה – המרק החריף ולחם המחמצת שהגיעו אליה מדי ערב במשלוח ועשו לה את היום. כיוון שהיא הייתה הלקוחה הכי טובה של המסעדה שעומדת להיסגר, היא מקבלת צנצנת ובתוכה המחמצת שממנה אפו את לחם השאור. היא מתחילה לאפות לחמים יוצאי דופן – ומגלה שהחיים הם הרבה יותר מקריירה. לויס משנה את אורח חייה, פוגשת אנשים חדשים, ומפתחת מערכת יחסים יוצאת דופן עם המחמצת ועם מי שנתן לה אותה. ספר מתוק ונהדר על החזרה לחיים מלאים דרך דבר בסיסי מאוד – לחם.

האם אוכל באמת יכול ליצור שינוי כזה בחיים של מי שהוא לא בשלן או חובב אוכל? אני חושבת שכן.
בעיני זה תהליך הפשרה. כמו בין אוכל קפוא לטרי. בין החיים הרובוטים שהעבודה מיצרת, עם השעות הארוכות שהיא לוקחת ואורח החיים שגורם למילוני אנשים לוותר על דברים בסיסיים כמו אור, חמצן, אוכל טרי – לבין חיים מלאים, מאוזנים.

יש קו דק בעיני בין חיים ועבודה, וכשהעבודה טורפת חלק גדול מידי משהו בנשמה שלנו פשוט דוהה.
אוכל הוא לא רק בשביל שניהיה שבעים. הוא החוט המקשר לתחושה של בית, של חושניות, של אתנחתא.
בלעדיו אנחנו רק עובדים ומלאים במטלות.
זה גרעין חי וזוהר של משמעות.
זה הקו המקשר אותנו לדברים החושניים, למקור, לצבעים.
אוכל אומר לנו לעצור, הוא אומר לנו לחיות. לחיות יותר.
.


כוסמין הוא בעיני אחד מגרעיני החיים.
חוקרים מצאו כי תכולת המינרלים של כוסמין גבוהה יותר מזו שבחיטה מלאה, בשל העובדה שהוא מכיל יותר אבץ, מנגן ונחושת. כוס כוסמין מכילה 30% מצריכת הסיבים התזונתיים היומית המומלצת למבוגרים, הכמויות הגבוהות של ברזל ונחושת בכוסמין חיוניות ליצירת כדוריות דם אדומות, מה שתורם להגברת זרימת הדם באופן משמעותי ועל ידי כך גם לריפוי מהיר של איברים שונים, חילוף חומרים מהיר יותר ואף לצמיחת שיער בריא. הוא עוזר לחיזוק העצמות וחיזוק המערכת היחסונית, עשיר בחומרים דמויי ההורמון הנשי אסטרוגן, המגנים על המערכת ההורמונאלית של נשים, מפחית את רמת האינסולין בדם, והרשימה עוד ארוכה.
אבל הכי חשוב- הוא ממש ממש טעים.

 

לחם מחמצת כוסמין
לחם שאור ממחמצת הוא ריחני וטעים והוא גם הרפתקאה נהדרת ודיי פשוטה אם שומרים על כמה כללים. זה לא מסובך כמו שזה נראה ותכלס מדובר במחמצת שמחכה במקרר, כמה תנועות קיפול של בצק ובעיקר בסבלנות. הלחם שיצא לכם מהתנור טעים לאין שיעור.אפשר לערבב קמחים ולעשות ניסויים, הכל יוצא נפלא.שופכים לקערה:
1 כוס מחמצת (תוכלו להכין לפי הקישור הזה)
3/4 כוס מים

לקערה מנפים:
2 כוסות קמח כוסמין מלא
2 כוסות קמח כוסמין בהיר

מערבבים בכף עץ לבצק בסיסי לא אחיד, מכסים בניילון ונותנים לו לנוח שעה.
כעבור שעה מוסיפים חצי כפית מלח הימליה ולשים לבצק גמיש.

מכסים שוב ונותנים לבצק לנוח שעתיים. מוציאים מהקערה לשיש מקומח מעט, לא לשים, אלא מותחים ומקפלים את הבצק, וחוזרים על הפעולה כעשר פעמים כשכל פעם מסובבים מעט את הבצק עם כיוון השעון כדי שיקופל מכל צדדיו.

מחזירים לקערה ומתפיחים עוד שעתיים. חוזרים על פעולת הקיפול עוד פעמיים עם מנוחה של שעתיים בין קיפול לקיפול. אפשר לשמור במקרר ללילה לפני שאופים את הלחם, או לאפות בתום 6-8 שעות.
מעבירים את הבצק לסלסילה מכוסה בד חיתול מקומח ונותים לבצק לתפוח תפיחה אחרונה של שעתיים. מחממים תנור ל-250 עם תבנית בתחתית התנור חצי שעה. מניחים על התבנית קערה עם מים.
הופכים את הסלסילה על נייר אפיה מקומח ומרימים. הבצק יהיה רך ותפוח. במהירות מקמחים בעדינות וחורצים חריצים עם סכין חד.
מעבירים בעזרת מרית לתנור החם. אופים עשר דקות בחום גבוה של 250 מעלות.
לאחר מכן מורידים את החום ל-220 ואופים עוד 40 דקות בלי לפתוח את התנור. מוציאים את הלחם ומצננים על רשת לפחות שעה.


סלט חם מירקות שורש, גריסי פנינה והדרים
מנה פריכה ומלאה, עם ירקות טריים של חורף, גריסי פנינה מלאים רכים ונגיסים ורוטב תפוזים משגע. חגיגה של ממש.

1 כוס גריסי פנינה
2 לפתות צעירות חתוכות למקלות
1 שומר גדול פרוס לפרוסות
1 זוקיני גדול פרוס לפרוסות דקות
1 תפוז
2 גבעולי שמיר

מבשלים בסיר:
1 כוס גריסי פנינה מלאים
1 כוס מרק ירקות או מים

מבשלים כ-20 דקות עד שהגריסים רכים אך נגיסים. מסנננים נוזלים עודפים. מלהיטים מחבת על חום גבוה עם כף שמן זית. צורבים כל ירק בנפרד שלוש דקות מכל צד עד להזהבה. לפני כל ירק מוסיפים מעט שמן זית. מעבירים את הירקות הצרובים לקערה. מוסיפים את גריסי הפנינה. מפזרים מעל מלח הימליה גס, פלפל שחור, עלי שמיר. ומיץ וקליפה מחצי תפוז. מערבבים בעדינות ואוכלים חם.

בצל סגול כבוש
לא רק שזה טעים ומהיר ותוספת שמשדרגת כל כריך, הבצל הכבוש מחזק את המערכת החיסונית, תורם לחומציות מאוזנת בקיבה ולמניעת צרבות, ועוזר לעיכול מהיר.

2 בצלים סגולים גדולים, פרוסים לטבעות דקות
1 כף סוכר חום
1 כפית מלח
1 כוס מים רותחים
1/2 כוס חומץ
1/2 מיץ לימון
גרגירי פלפל שחור
עלה דפנה

כובשים את כל החומרים בצנצנת. הבצל הכבוש מוכן בתוך שעה.


 

משהו טוב
לאחרונה הכרתי את סדרת המוצרים הנהדרת של NORD.
מוצרים נקיים, אורגניים, פראיים, מהיערות האורגניים והנהרות הנקיים בעולם של פינלנד והארצות הנורדיות.
קמח כוסמין אורגני מעולה, פסטה כוסמין נהדרת, צנימים משיפון העשויים בתנור לבנים מסורתי, ומחיות סופר-פוד מדהימות של אוכמניות פרא ותותי בר שעשירות פי 3 בנוגדי חימצון מאוכמניות הרגילות.
יופי של דברים!

5% הנחה רק בשבילכם
קוד קופון : U67PADFV
www.nordicbeing.com


שבת חמימה וטובה!