בוקר מוקדם וקר עדיין. העשב מסביב מלא טיפות טל זוהרות בשמש שמתחילה לעלות. בצד השבילים המון עלי חוביזה רכים זוקפים ראש. בסוף הסיבוב אני קוטפת זר גדול וחושבת מה להכין. כיסונים? ממולאים? פיתות רכות ממולאות? רוכב אופניים עוצר לידי. אנחנו מפטפטים על חוביזה. כשאני רצה חזרה עם הזר הגדול אנשים מחייכים. בבקרים הבאים אני רואה עוד כמה אנשים קוטפים חוביזה רכת עלים על הבוקר. העלים הירוקים אוספים אליהם כל בוקר קהילה קטנה של מלקטים. זה כל כך מקסים.
הצד הטוב של הקורונה ללא ספק לימד אותי להאט ולאהוב יותר את הדברים הקטנים. לאן לרוץ? העולם משתנה כל כך. בעיגול הקטן שקוראים לו בית קורים כל כך הרבה דברים שלא היה לי זמן לתת עליהם את הדעת. ואפילו שתמיד היינו משפחה שאוהבת להיות יחד זמן הקורונה לימד אותנו להוציא הרבה יותר יש מאין.
הקורונה לימדה אותי לחיות יותר לעומק את ההוגה. להכין יותר דברים בעצמי, להתבונן, לבנות ולהכין משאריות עולם שלם. עם המנהגים האלו של צמצום הגיע גם הרבה יותר שקט פנימי. לא סתם הדנים הם המאושרים בעולם. בספר ליקה של מייק וייקינגהם, הוא מראה איך הדנים הם המאושרים בעולם באמצעים הכי פשוטים שיש. "אם נתייחס לטקסי האוכל והנרות סביב שולחן ארוחת הערב של הדנים כנקודת מוצא, נוכל להבין שחיים טובים בנויים על קשר ותכלית. שהעושר שלנו לא נמדד בגודל חשבון הבנק שלנו אלא בעוצמת הקשרים שלנו. בבריאותם של האנשים היקרים לנו וברמת הכרת התודה שלנו. הדבר שגורם לנו אושר אינו הבעלות על מכונית גדולה יותר, אלא הידיעה שאנחנו חלק ממשהו גדול איתנו- חלק מקהילה – וכולנו בזה ביחד."
האושר לא מגיע רק מנרות בארוחת ערב אלא מפשטות שלמה וקשר קהילתי המרגיש שייכות ואחריות כלפי הסביבה. או במילים אחרות, הדנים לא חומסים את שמורות הטבע שלהם ואת השדות המוריקים כדי להשתחרר בשבתות, הם גם לא ממהרים לרכוש ג'יפ גדול כדי להחנות אותו באדום לבן בשביל לקנות משהו בפיצוציה. הם גם לא משאירים ערימות זבל אחרי שבילו בפיקניק בטבע ולא מעיפים כסאות אחד על השני אם צפוף להם בבריכה. כל ההתלהמות המחרידה הזאת שקורית בצד שלנו, שבגללה לפעמים ממש מביך להיות ישראלי, לכל אלה אני לא מתגעגעת. וכן, טוב לי לאמץ את האיפוק, את הצמצום, את ההנאה מהדברים הפשוטים.
אנחנו לא חייבים לעשות כל כך הרבה רעש ולכלוך ולדחוף ולצעוק בשביל להיות שמחים בחלקנו. לא באמת.
אני אפילו מקווה שכשהעולם יפתח שוב אנשים רבים יותר יביטו בכדור הארץ בעיניים אחרות. הם יכבדו את האדמה, המים והטבע שמקיפים אותם. הם יאהבו את החיים מספיק בשביל להותיר אותם נקיים בשביל כולם.
הם יקנו פחות. הם ימחזרו הרבה יותר. הם יפסיקו להשוויץ בפייסבוק עם תמונות מזוייפות בפוזות מביכות. הם ירגעו. יהיו יותר הם. הם לא יצטרכו אישור מכולם על ההצלחות שלהם. כמו התבגרות שקטה, אתה מסתכל אחורה על הטינאייג'ר הצמא לתשומת לב שהיית – ומודה לאל שאתה כבר לא שם.
אפשר להתבגר גם כעם. גם כמדינה.
כמעט שנה עברה בשביל ללמוד שהחיים כאן הם מתנה יקרת ערך, ושלא צריך לרוץ לדנמרק בשביל קצת אושר פשוט. עוד חודש וקצת אביב, הכל ירוק ירוק, אמא אדמה מלאה בשפע ואוהבת אותנו – למרות הכל.
חוביזה
עכשיו הזמן לקטוף את החוביזה. היא צומחת בכל מקום וזה הזמן שהעלים עוד רכים. החוביזה עשירה מאוד בויטמינים ומינרלים שונים, אך במיוחד עשירה בברזל (בניגוד לתרד שגם לו יש ברזל אך אינו נספג ביעילות), סידן, ויטמיני B, ויטמין A וויטמין C. אפשר למלא בצקים, להכין פיתות עם חוביזה, אפילו שיק ירוק עם חוביזה. זה פשוט סופר פוד בחינם.
כיסוני חוביזה ופטה כבשים
בצק פריך ודקיק עם מילוי משגע של חובזיה וגבינת פטה בכמון וקינמון. אין מישהו שלא יאהב אותם.
לבצק
1 וחצי כוסות קמח כוסמין בהיר
2 כפות סובין
1/4 כוס שמן זית
1 כפית אבקת אפיה
3 כפות מים קרים
למלית
3 כוסות עלי חוביזה שטופים
1 בצל בינוני קצוץ דק
2 כפות שמן זית
2 שיני שום
1/2 כפית כמון
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית כורכום
1/2 כפית מלח דק
1/4 כפית פלפל שחור
50 גר גבינת פטה כבשים חתוכה לקוביות
ביצה טרופה להברשה
שומשום לפיזור
חולטים את העלים במים רותחים לחמש דקות. קוצצים ומניחים במסננת. מטגנים בצל בתבלינים עד להזהבה, מוסיפים שום, מלח ופלפל. מטגנים עוד חמש דקות. מסירים מהאש. מערבבים יחד עם החוביזה והפטה.
מניחים בצד.
מכינים את הבצק – מערבבים את כל המרכיבים לבצק מעט קשה. נותנים לו לנוח כעשר דקות. מרדדים לעלה בעובי חצי ס"מ, חותכים לריבועים של 10 ס"מ. מרדדים כל ריבוע לעלה דק וממלאים במלית. סוגרים לכיסון ומהדקים את קצותיו במזלג. מברישים בביצה טרופה ומפזרים שומשום מעל.
אופים בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות כעשרים דקות עד שהכיסונים זהובים.
בואו נגדל!
על המדף במטבח עומדים ספלים עם הזדמנות שניה לצמחים שסיימו בסופר על מדף קפוא. סלרי וחסות, סלק ובצל ירוק. כולם שמחים לגדול שוב ונראים לי כמו להקת תרנגולות ששחררו אותן לחופשי. בתוך שבוע החסות מוציאות עלים קטנים, הבצל הירוק תופס גובה ומעלים קצוצים של סלרי פלומה רכה נולדת. זה כל כך מקסים שאני יכולה לבהות בזה כל היום. אחר כך אני מעבירה אותם לגינה ושם הם כבר שולחים עלים ירוקים לכל מקום, ותכף יהיה לנו סלט שכולו מעגל חיים שני שהיה אמור להזרק לפח. אפשר לגדל גם בעציצים או בעדנית. תנסו!
דבש מאנוקה – המרפא המופלא
דבש המאנוקה מגיע מעץ המאנוקה בניו זינלנד ונחשב בין 6 החומרים האנטיביוטיים והאנטי-נגיפיים החזקים ביותר הקיימים בטבע. לדבש המאנוקה יש רכיב הייחודי רק לו, והמכונה Unique Manuka Factor, או בקיצור UMF. בעוד בדבש רגיל, הרכיב האנטי-בקטריאלי נהרס בחום, ה-UMF עמיד בחום, ובעל פעילות אנטי-בקטריאלית עוצמתית ביותר. הוא מונע התרבות של חיידקים, אפילו עמידים ביותר, ואף קוטל אותם.
הוא מנטרל את פעילותו של החיידק הליקובקטר פילורי הגורם לכאבי בטן, קוטל סטרפטוקוק ודלקות גרון, עושה פלאים לעור, מחזק את מערכת החיסון, עוזר בריפוי אולקוס, דלקות חניכיים, אפטות בפה, אקנה, פצעים ונגעים בעור. בקיצור, דבש ששווה להשקיע בו, תרופת שטוב שתהיה בבית.
•