All posts filed under: עיקריות

מריקה בואנדיה

בכל פעם שיש לי משבר, גדול או קטן, כשאני נמצאת פתאום בתוך שלולית של משהו לא צפוי, כמו תקופה שהכל תקוע לא משנה כמה חזק אני מתאמצת, או כשאני פתאום חולה והכל מתעכב ונעצר ונחלש, וכשמתרגשים עלי דברים קשים שמוציאים לי את הכח, אני תמיד חושבת על מריקה בואנדיה. מריקה בואנדיה היא בולגריה צעירה ויפהפיה […]

על הלחם לבדו

פעם מזמן מאוד עבדתי במשרד פרסום נחשב. היו לו מסכי טלביזיות מהבהבות על קיר ענק, המון מפיקות שטופפו בעקבים גבוהים והניחו לנו, מעצבים בתחילת הדרך, ערימות של תיקיות שכתוב עליהן " דחוף בהול היסטרי !!!". עבדנו כל יום עד שבע-שמונה בערב, היו שנשארו יותר. שנאתי את העבודה הזאת, את הישיבה מול מחשב שעות על שעות. […]

לתפוס טורייה

סבא דויד היה איש של אדמה. היו לו פרדסים עד האופק ובית קטן עם גג רעפים אדום וידיים גדולות שלא חדלו לעבוד. על אנשים שמדברים הרבה ולא עושים, אנשים שמחפשים את עצמם, אנשים שחופרים יותר מידי בחייהם, היה אומר- שיתפסו טורייה. זאת אומרת- שיתחילו לעבוד. שיחפרו באדמה, שינטעו, שיזרעו, שיעמלו , שיזיעו, והכל יסתדר. ככל […]

יופיים של הדברים הפשוטים

סוף השבוע שלי תמיד מתחיל במטבח עם הכנות לשלווה. זה כמו צלילה עמוקה לתוך ים כחול. יש את ארוחת הצהרים של שישי, שלרוב תיהיה סיר גדול של מרק קובה שכולם לוקחים ממנו עוד ועוד כדורי סולת מלאים בכל טוב וצפים במרק סמיך ועשיר ומנחם. לפעמים כולנו נרדמים באותה מיטה לשנת צהריים של שישי שאין מתוקה […]

להשתנות

להשתנות

כשאני חושבת על רגעים של שינוי משמעותי בחיים, אני תמיד חושבת עליו דרך אוכל. אם יכולתי הייתי עושה את כל הפגישות המשמעותיות שלי, אלה שגרמו לשינוי כלשהו בחיים שלי, במטבח. עבודה, קשרים מפעם, אנשים חדשים, חתימה על חוזים, ריבים, סיפורים והתחלות. אני אוהבת להקשיב דרך הידיים ולהאכיל תוך כדי. אני אוהבת לקצוץ ולתבל וללוש ומידי […]

לשחרר את הריבה

בכל פעם שהיה מגיע מטופל "תקוע" לאמא שלי, ואחרי שהיו פורסים בפניה את כל הטיעונים ללמה הם לא יכולים לשנות, להשתנות, לשחרר, היא היתה אומרת להם לבוא אחריה למטבח. שם הייתה בוחרת את אחת מצנצנות הריבות שהכינה, עם מדבקות פרחוניות שעליהן כתוב בכתב ידה – ריבת תותים, ריבת ענבי קיץ, ריבת אפרסקים. שורות של ריבות […]

Mind – Set

Mind – Set

טיסה לאילת באמצע החורף. בימי ההולדת האחרונים שלי אני מבקשת רק חופש באילת. נמאס לי מהקור, נמאס לי לסחוב מעילים לכולם, אני צריכה שהשמש תחמם לי את העצמות עד שאני ארגיש את הדבש הצהוב שלה בכל הגוף.

למלא את הדלי

בגן של הבת שלי תלו בתחילת השנה דליים קטנים וצבעוניים על לוח גדול. לאורך השבוע הדליים הקטנים מתמלאים בניירות קטנים וצבעוניים כתובים בכתב חרטומים של ילדים שרק למדו לכתוב. בכל סוף שבוע היא אוספת משם פתקאות מחברים עם מילים טובות בשבילה. זה גורם לה שמחה עצומה. זה גורם לה להרגיש אהובה ולדלג הביתה. אבל אצלנו […]

להעביר את זה הלאה

לפני הלידה באה אלינו חברה טובה עם שק עצום של בגדי תינוקות והעבירה אלינו את כל הבגדים הנהדרים  שהבנים שלה לבשו כשנולדו. בזכותה לא קנינו לתינוק אפילו גרביים. הדבר הזה כל כך עזר לנו, ושכחנו שתינוקות גדלים מהר כל כך. תוך חודש כל החליפות הנהדרות נארזו ונשלחו הלאה, לאמא הבאה, וחבילה חדשה של בגדים הגיעה.

באלגן יפהפה

אני עומדת במטבח בבוקר אחרי שכולם הלכו. יש ערימת כלים והבית הפוך. אוף. איזה בלאגן. אני נושמת עמוק. אחרי שעה של סיבוב בכל החדרים, ניעור שמיכות, מטאטא, שטיפת כלים ותליית כביסה הכל עומד במקום ויש לי זמן ומרחב ויום יפה עם אור טוב לעשות ניסיונות במטבח. מפעם לפעם אני לוקחת ימים כאלו, שהם צלילה עמוקה […]

סטרס אאוט

סטרס אאוט

אתם מכירים את זה שבאמצע רחוב הומה באנשים שממהרים לעבודה ומדברים בנייד וצופרים בעצבים בפקקים, עומד הזוי אחד עם שראוול מהודו. רואים עליו שהוא עוד מרחף, לא לגמרי פה, הוא הולך לאט, השיער שלו ארוך ויש לו מבט בעיניים שאי אפשר לטעות בו. הוא שליו. הוא מואר, הוא מחייך סתם!

שקט בעידן הרעש

שקט בעידן הרעש

"נראה כי לכולנו, או לפחות לרובנו, יש תשוקה לחזור להתחלה, למשהו אותנטי, ולמצוא שלווה. לחוות אלטרנטיבה קטנה ושקטה להמולה היומיומית." שקט בעידן הרעש, ארלינג קאגה. ארלינג קאגה הוא האדם הראשון שהגיע לשלושת קצותיו של העולם: הקוטב הדרומי, הקוטב הצפוני ופסגת האוורסט. בכל מסעותיו לבדו, ולאורח חייו המרתקים, הוא גיבש וחקר את טיבו של השקט בעולם […]

האזור הכחול

סטמטיס מוראיטיס מהאי איקריה עבר לארה"ב בצעירותו, נישא ונולדו לו שלוש בנות. הם גרו בבית מרווח בפלורידה. בגיל 60 אובחן אצלו סרטן ריאות מתקדם והרופאים נתנו לו פחות משנה לחיות. הוא החליט לחזור עם אשתו ליוון, לאי איקריה שם נולד, כדי שהוצאות הקבורה, שהיו יקרות נורא בפלורידה, לא יפלו עליה. מוראיטיס ואלפיניקי עברו לגור אצל […]

תחת גפנו

יש דברים שהם פשוטים כל כך שהם גורמים לי להיות בשקט. כך זה עם שיר שנוגע, כך זה עם צירוף טעמים שגורם לי להרהר בהם עוד הרבה זמן אחר כך. הפעם היתה זאת מנה רעננה שתיבולה פשוט כל כך וטעים כל כך עד שימים לאחר שטעמתי ממנה רציתי עוד. אני כבר מזמן לא אוהבת מסעדות. […]

שנת הגנן

לגרף את האדמה הכבדה מגשם ולראות איך הזרעים שזרעת נובטים. שהשמש הצליחה לגדל את העגבניות מזרע קטנטן לשיח גבוה ומלא אשכולות של עגבניות. תכף השמש תחמם מספיק בשביל לגרום לכל אשכול כזה להאדים או להצהיב כמו שרשרת של סוכריות נוצצות. אין סיפוק גדול יותר מזרע קטן שזרעת ונבט והפך למשהו צומח, בעל חיים, מניב. אני […]

אילת

לקחת מטוס מחורף לקיץ. באמצע יום, עם מזוודה קטנה. להביט על העננים מלמעלה. לעצום עיניים. לתת לשמיכה הלבנה והסמיכה הזו לנתק אותך. לנחות בקיץ חמים ולהכנס למונית שתיקח אותך לאחד המלונות הרחוקים מהעיר. קרוב לטאבה, איפה שקו ההרים מתחבר למים. לצנוח אחורה. לתת להכל להקיף אותך. לפנק, להרגיע. שלווה סטואית, עמוקה. שלווה מידית.

אמזונה

האגדות מספרות כי לפני יותר מ-2,500 שנה נשבו רוחות קרב שהביאו איתן שמועות על נשים לוחמות רכובות על סוסים, נשים בהירות שיער, חסונות וגבוהות, יפהפיות ובהירות עיניים, שנלחמו בשדות הקרב והביסו צבאות של גברים. היוונים חרטו את דמותן על כדים עתיקים והסופרים היוונים סיפרו על אכזריותן, אומץ ליבן ויופיין יוצא הדופן.

Hygga הוגה

דוח האושר העולמי לשנת 2016 קבע כי אזרחי דנמרק הם האנשים המאושרים ביותר בעולם, ומדובר במדינה השרויה בחורף כמעט תמידי. בשנה האחרונה נחשף העולם כולו לתרבות מעוררת קנאה של הדנים: ההוּגָה. "הוגה" היא מילה דנית שהפכה לדרך חיים של ממש. היא מתארת אורח חיים המתענג על הדברים הקטנים והמנחמים בחיים.

קל

מכירים את אלו שהכל הולך להם קל? למצוא דירה? אין בעיה, מוצאים תוך שלושה ימים. חניה בשוק לוינסקי ביום שישי בצהרים? הופ, הנה אחת ממש גדולה. להחליט על חופשה? חמש דקות ושני קליקים במחשב. המקרר ריק וצריך ללכת לסופר? שהשליח יזיע. החופש הגדול היה ללא ספק מוקדש השנה לתהייה בסוגיה הזאת. יש אנשים שהולך להם […]

ליהנות

אני הולכת בפארק. הבוקר קפוא והכל ירוק. בחלק הזה של הפארק כמעט ואין אנשים אז אין לי בעיה לעשות פרצופים מוזרים עם הפנים שלי. קר אבל הירוק מרגיע. מלא מלא עשבים של אביב, רכים וחדשים. החוביזה צומחת בכל מקום.

עיגולים של התחלה וסוף

בלילה אחד חשוך מאוד הגיע הטלפון שסבתא שלי נפטרה. אני זוכרת שהתקפלתי בחושך. הנה, לא הספקתי להגיע אלייך אפילו שהבטחתי שאבוא. בשיחות האחרונות קולה הלך ונחלש ולי לא היה נעים לספר שהחיים שלי תקועים מכל כיוון וגם שאין לי שום מושג מה לעשות איתם.

הרדופים

לא נפרח כבר פעמיים והרוח על המים, יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות.  שמה בין איבי הנחל, בשעה אחת נשכחת, זיכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות. (הרדופים / נתן יונתן) עוד רגע שנה חדשה בפתח. בתולית ולבנה. במרכז הארץ הכל סואן, פקקים בכבישים וקניות בהולות ובישולים לחג ומתנות ארוזות צלופן. אבל בקצות הארץ עוד השבילים […]

פנה אורז בפסטו בזיליקום וג'ינג'ר

פגישה בשניים באמצע היום, ארוחת צהרים זוגית בלי שצריך להתלבש ולצאת למסעדה מפונפנת. סתם פגישת צהריים בלי שהתאריך יהיה נורא חשוב, לא יום הולדת ולא יום נישואים. סתם יום, זמן של אכילה ביחד בלי לדבר על מה צריך להביא מהסופר ומי לוקח את הילדים מהגן.

אומנות הלא מושלם

בשיחה עם אחי בין לונדון לישראל ובין הרכבת התחתית שם לאיסוף עוד שאריות צעצועים אחרי שהקטנות נרדמו כאן, הוא אמר לי – אולי תבואי לבשל לי, את עושה דברים כל כך מגרים. זה הצחיק אותי, כי כל המנות האחרונות בבלוג הזה, מנות באמת נהדרות, עלו בשן ועין עם החופש הגדול והחום של יולי אוגוסט. פעמים רבות […]

ספגטי בטטה ברוטב בשמל שקדים

אין הרבה דברים שמרגיזים אותי בעולם. נראה לי שזה היתרון בלגדול. למה להתעצבן? עולם כמנהגו נוהג, הכל מלמעלה, מה שצריך קורה. הגישה הזו שומרת עלי רוב הזמן בקו אמצע שפוי. עד שזה נוגע למכשירי חשמל.

פטריות המלך צרובות ברוטב בוטנים, כורכום וצ'ילי

סוף אוגוסט ואוכל טעים הוא לחלוטין בין הנחמות היותר אפקטיביות לחופש גדול, ילדים שצריך לשעשע וחום נוזל. כשיש אוכל טעים יש דממה נעימה ורק קולות לעיסה והמהומים מפרים אותה. שקט הוא כל כך נדיר בחודש הכי קשה בשנה, אז למה לא להתענג קצת.

ספגטי עדשים אדומות ברוטב פלפלים חרוכים עם צנוברים וטימין

חם לוהט, כתום אדום, ואין ברירה אלא להיכנע לחום של הקיץ ולזרום עם הלהט הזה עד שתחזור אלינו שפיותנו. קבלו מנה של ספגטי עדשים אדומות ברוטב פלפלים אדום בוהק, קצת חריף, עם צנוברים קלויים וגבינת פקורינו.

סיפור פשוט

בעקבות הפוסט המשכנע של האוטרקיסט, עלינו על האוטו בשישי בצהרים ונפרדנו מהפקקים של כל הלחוצים. אחרי חצי שעה עזבנו את הכביש הראשי ונכנסנו אל מושב מנומנם שכולם הולכים בו לאט. השקט המאובק של חום שישי בצהרים נשב עלינו והרגיע את הצורך למהר לאנשהו בלי לדעת לאן.

הספריה

"בלילה היו אנשים באים אל המאפייה…הם אכלו את הלחם בהתרכזות עצומה. המנוסים והמכורים שבהם כבר ידעו להביא דבר-מה ללפת בו את פתם – גבינה, מלפפון חמוץ, דג מלוח. גם תרמוס קפה וספר לקריאה הביאו. התנועות הבדוקות והמדודות של אבא, חום התנור, חוקי הברזל של התסיסה והתפיחה – כל אלו הרגיעו את נפשם." עשיו / מאיר […]

היפהפיה הנרדמת

בדרך לים שוכנת שכונה שהשמש תמיד חמה בה. ברחובות הצרים התריסים צבועים בכחול ופרחי יסמין וורדים שופעים מהחלונות. רוח הים והמלח מלטפים את המשקופים ואת העור, משקיטים את המיית העיר הלחוצה תמיד, ושקט איטי ושליו מתגנב אל הלב.

עדשים שחורות עם אגוזי ברזיל ובטטה בכורכום וסילאן

לפני עוד ארוחת חג וכבישים עמוסים בעם ישראל וכנרת מלוכלכת, יש לי פתאום געגועים עזים לשגרה יומיומית פשוטה. לקום בבוקר ליום רגיל, מלא בעשייה מבורכת, סדר בראש ואוכל נעים וקל שלא מפוצץ אותך לשעות.

ירוק מאוד

הירוק היום ירוק מאוד/ והאפור היום אפור מאוד/ וקצת שחור ואין לובן בעיר/ והנסער היום נסער מאוד/ והעבר היום – עבר מאוד/ קצת עתיד, ואין הווה באוויר/ ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל/ לחשוב מול הרוח/ ומאוד לא פשוט לחכות. (למחרת / לאה גולדברג) – הגשם הקצר שירד לפני שבוע נדמה כי שטף שנים של עייפות, שכבות של צהוב דהוי ומאובק, וירוק חדש ומנצנץ, בוהק ותינוקי, […]

על עושר וקערת שפע

חשבתם פעם מה זה שפע עבורכם? מה זה אומר לחיות בשפע, ללא דאגות, נגיד אחרי שזכיתם בלוטו או עשיתם אקזיט או שנפלה עליכם ירושה מפתיעה. מה תעשו חוץ מלטייל ולקנות דברים גדולים. איך היומיום שלכם יראה? כשאני חושבת על כסף גדול באמת, על משהו לא מוגבל, אני חושבת על צנצנות ענקיות מלאות באגוזים ושקדים. מכל הדברים […]

פלאפל של שלום

בכל שנה חושף הקיץ את אופיו האמיתי של המזרח התיכון ומקלף את שכבותיו המעודנות של האביב באבחה אחת מהירה. הקיץ פה חם, עז, חצוף, צעקני ומזיע. על אף התדמית המודרנית והמתקדמת לכאורה שלנו מול שכנינו, ברגע שמגיע הקיץ נחשף אופיינו האמיתי וכמותם גם אנו מתגלים בקיץ חמי מזג, עצבניים ואוהבים את האוכל שלנו חצוף ומתובל. מקיץ לקיץ […]

פיקניק ביכורים

אחי גר בחו"ל. בכל פעם שפרי חדש מגיע לשוק, כשערימת העגבניות יפה במיוחד, כשאחר הצהריים של שקט שבת מגיע או כשיורד הגשם הראשון, אני ישר רוצה להביא לו קצת מזה אל הניכר האפור, המתעתע בתפנוקיו אבל הריק מתוכן. להביא לו שיריח, שיגע, שיזכר. אחרי שלוש עשרה שנים בחו"ל הפסקתי לנסות לשכנע. טוב לו שם ולי טוב […]

מעין הנעורים וניוקי סלק עם אפונת שלג

חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות והים למטה שכשך והכחיל מן השמש. בשמיים פרחו עננים כמו שושני נהר, ואנחנו היינו עוד ילדות תמונה / דליה רביקוביץ' . בשלהי התיכון, כשכולם דיברו לאן מתגייסים, חיפשתי את המקום הכי רחוק שאפשר להיות בו. העיר סגרה עלי, אהבה ארוכה וכואבת מחצה את ליבי והייתי עייפה מהכל. באחד מימי האביב […]

על אשליות ודג בעישון ביתי

כבר כמה חודשים אנחנו בחיפוש בית. תל אביב, שהיתה עד לא מזמן עיר נהדרת שהחופש נושב ממנה, מתחילה לסגור עלי. אני רוצה את הבית הכפרי הקטן עם עצי הפרי, עם גינת הירק שלי. לצאת החוצה ברגליים יחפות ולקטוף לימון. לשתות קפה של בוקר עם הציפורים ושהקטנה תרוץ בדשא בלי לפחד שמכונית תבוא. החיפוש אחרי הבית הוא […]

ביקור במשק אורגני ומאפה כרישה ועגבניות שרי

אי שם בעמק חפר צומחת השפיות. בין בנייה שלא נגמרת לשדות ירוקים יש כפר קטן שבו מוצאים שלווה מיד כשנכנסים. אי אפשר להסביר ממש כי משקים יש אינספור, וכפרים ושדות גם כן. אבל בכל זאת, המשק של השף האורגני הוא טיפול יעיל ומידי בבלאנס הפנימי של כל מי שבא לבקר. בכניסה למושב חגלה מחכה חנות […]

סלט טופו קריספי בקופסא

כמה פעמים רציתי להכין משהו מיוחד לערב כדי להתפנק מיום ארוך, והיה חסר משהו אחד קטן. מלא. הרגע הזה שאת מחשבת אם שווה לצאת לסופר בשביל חתיכה של ג'ינג'ר או כמה עלי סלרי, להתערבב שוב עם ההמולה שבחוץ והנאונים של הסופר והתור לקופאית, ובסוף לחזור הביתה מותשת מידי מלהכין את מה שתכננת. כמה פעמים רציתי להתפנק […]

ירקות שורש צרובים במרינדת תפוז סילאן וצ'ילי

קפוא כל כך בחוץ שכמעט מרגיש כמו ינואר של ארץ אחרת, ששלג תמידי ניבט מהחלון. ירקות השורש החורפיים הם אורחים קבועים במטבח שלי, ולפעמים כל כך קבועים עד שאני לא טורחת לעטוף אותם בתיבול ושולחת אותם ישר ככה לתנור, מזולפים בשמן זית ומעט מלח גס. אבל ביום קפוא כזה אני מביטה על הקערות העמוסות שורשים […]

כיסוני חובזה עם סומק וקינמון

בתחילת החורף מופיעים בשולי השדות והיערות עלעלים רכים של חובזה. עליהם קטנים וגבעוליהם רכים, בהמשך יגדלו ויהפכו לשיחים גבוהים בעלי עלים גדולים ככף היד, ולקראת האביב יוציאו את פירותיהם, שמי שגדל ליד שדות קורא להם "לחם ערבי". עכשיו, בתחילת החורף, הם צומחים בכל מקום וזה הזמן לקטוף אותם ולהכין מטעמים. הערבים והדרוזים יוצאים אל השדות וקוטפים שקים ענקיים […]

מרק עדשים כתומות בכמון ולימון

אחי גר בחו"ל כבר שתיים עשרה שנים. התרגלנו במשפחה לחכות לו רק פעם או פעמיים בשנה, בסביבות ראש השנה או פסח. יתר הזמן אנחנו מחכים לשיחות איתו. אני חושבת הרבה על המשמעות של בית בגללו. הבית הוא איפה שהלב שלנו, לא? ואם הלב שלנו לוקח אותנו ליפן או ללונדון, זה בסדר גמור. אבל אז מגיע […]