לקחת מטוס מחורף לקיץ. באמצע יום, עם מזוודה קטנה. להביט על העננים מלמעלה. לעצום עיניים. לתת לשמיכה הלבנה והסמיכה הזו לנתק אותך. לנחות בקיץ חמים ולהכנס למונית שתיקח אותך לאחד המלונות הרחוקים מהעיר. קרוב לטאבה, איפה שקו ההרים מתחבר למים. לצנוח אחורה. לתת להכל להקיף אותך. לפנק, להרגיע. שלווה סטואית, עמוקה. שלווה מידית.
מתישהו זה מגיע. משבר גיל הארבעים, הצומת הגדול. ריק ומתוח מקצה לקצה. זה יכול לבוא לפני, זה יכול לבוא אחרי. מתישהו בחיים שלנו יגיע הרגע ששום דבר כמעט לא יהיה יציב. וכל מה שסמכת עליו שיחזור יום אחרי יום לא חוזר, ומה שאהבת אתה כבר לא אוהב.
בחום הקיץ הלא מרחם, נדמה שהכל שוכב וממתין. האדמה קשה, האור בוהק, השמש חורכת וכולם ממתינים. לאנרגיה חדשה שתפרוץ. להתחדשות, לעשייה, להגשמה חדשה. אבל בחום הלהט נדמה כי כל המעשים הגדולים והתוכניות לעתיד שוכבים ומחכים. מקופלים כזרעים עד שיעבור החום הגדול. בכל יום יורדת השמש בכבדות על המים ומציתה את השמיים באדום לוהט. זהו שיאו של הקיץ, שטומן […]
