גרנולה עם דגני שיפון מלא, אגוזי מלך וזרעי צ'יה
אין כמו לקום בבוקר עם אנרגיה טובה וכוונות לאכול את העולם. אוכל בריא ומלא אנרגיה נותן לכם בוסט לכל מה שמחכה בחוץ. גרנולה היא ארוחה נהדרת לבוקר כזה, מלאה בהפתעות בכל ביס.
אין כמו לקום בבוקר עם אנרגיה טובה וכוונות לאכול את העולם. אוכל בריא ומלא אנרגיה נותן לכם בוסט לכל מה שמחכה בחוץ. גרנולה היא ארוחה נהדרת לבוקר כזה, מלאה בהפתעות בכל ביס.
על סופר-פוד בטח כבר שמעתם, רק שלזכור לצרוך אותו ביומיום לא תמיד הולך. מה דעתכם על גלידה תמימה למראה בטעם פירות-יער ושוקולד מריר שבתוכה מופגזים כמויות היסטריות של של ויטמין C, ברזל, נוגדי חמצון ורשימה ארוכה של טיפול בתחלואים, לא עלינו.
בורגול הוא מהדגנים השקטים שלא מוערכים יתר על המידה. הוא פשוט ילד טוב. אבל כמו כל הטובים והשקטים, אם קצת מנערים אותם הם מפתיעים.
"הילה לפי מכתבך הבנתי כי את רוצה להיות חברה שלי. אני רוצה להיות חבר שלך אך לא כמו אז חודש או חודשיים, ואם את כבר רוצה לעזוב אותי, תגידי לי בשקט ולא בציבור. שלך, רואי"
אין על תותים. איזה פרי מדהים. רגע לפני שהם נעלמים לנו, הנה מתכון למאפינס עשירים ונימוחים עם הפתעות תותים קטנות בתוכם וקראמבל אגוזים מתפצפץ מלמעלה. ההכנה קלי קלות והביס – מושלם.
באמצע עמק יזרעאל, בין מעינות ושדות ירוקים, שוכן לו קיבוץ ניר דויד. בתים טבולים בירוק, שבילים קטנים, המון אופניים, נחל עם מי טורקיז מתפתל לאורכו של הקיבוץ וגשרים נחמדים תלויים מעליו. בין הירוק המשגע לטורקיז המהמם, בין כלניות שצומחות באין מפריע ובתוך שקט ושלווה שגזורים ממגזין, זה מרגיש כמו קיבוץ בשוויץ.
רבות מדברים על מזון-על. הבעיה היא שברשימת הסופר פוד יש רשימה ארוכה של דברים שלא תמיד כיף לאכול ככה. אחד מהם הוא הפולן. אבקת פרחים גרגירית בטעם של דבש.
חשבתם פעם מה זה שפע עבורכם? מה זה אומר לחיות בשפע, ללא דאגות, נגיד אחרי שזכיתם בלוטו או עשיתם אקזיט או שנפלה עליכם ירושה מפתיעה. מה תעשו חוץ מלטייל ולקנות דברים גדולים. איך היומיום שלכם יראה? כשאני חושבת על כסף גדול באמת, על משהו לא מוגבל, אני חושבת על צנצנות ענקיות מלאות באגוזים ושקדים. מכל הדברים […]
מדי פעם אני עפה מהמרכז שלי ומתפזרת לחלקיקים קטנים ששטים ביקום בלי כיוון או סדר, וכמה שאני לא מנסה, אני הרבה פעמים שוכחת איך לחזור. הגוף נשחק, הנשמה מתעייפת, הראש עמוס בבעיות שלא נפתרות. ימים של סטים של צילום בעבודה, מלאים צעקות קאט ואקשן וצוותים ענקיים שמביאים המון ציוד ועושים המון רעש. ימים של חום של הקטנה שלא עובר […]
בעיר כמעט ולא מרגישים ארבע עונות. כמעט מיד כשנגמר החורף מתחיל הקיץ, הימים מתחממים מהר, הבגדים הקצרים כבר יצאו אל חלונות הראווה, והאביב, המשובח מכל העונות, מסתיים עוד לפני שהתחיל. רק בקצות הארץ, בגליל, בעמק האלה, בחרמון, ברמת הגולן – מרגישים עונה ארוכה ופורה של אביב נפלא המלא בירוק עז ובפריחה משגעת. האביב הוא זמן […]
על המדף שבמטבח שלי יש אוסף מסננות אמייל מלאות בירקות ופירות שממלאים אותו בצבע. כל שבוע הן הולכות ומתמעטות ולקראת סופו מתמלאות בחזרה. בכל פעם אני מתפלאת כמה שמחה ממלאים אותי כתמי הצבע האלו, טריים ומבריקים ומלאי הבטחה. כל עונה מרגשת, כל ביקור בשוק ממלא אותי ציפייה מחדש. התפוחים הזהובים והבצלים הסגולים, העגבניות האדומות, עשבי […]
לפעמים, כשיש לי כמה ימים של חלומות רעים, אני לוקחת חופן מרווה יבשה ומדליקה אותה. העשן מסתלסל וריח מדורות מעולם פראי יותר מתפשט בחדר. אני עוברת מעל המיטה ובפינות החדר, ונותנת לכל האנרגיה הדחוסה להתפוגג. רוחני ככל שזה נשמע לרובכם, זה עובד. החלל נפתח, וגם הספקנים הגדולים מרגישים שהכל יותר פתוח. לפני כניסה לדירה חדשה, כשיש […]
אי שם בעמק חפר צומחת השפיות. בין בנייה שלא נגמרת לשדות ירוקים יש כפר קטן שבו מוצאים שלווה מיד כשנכנסים. אי אפשר להסביר ממש כי משקים יש אינספור, וכפרים ושדות גם כן. אבל בכל זאת, המשק של השף האורגני הוא טיפול יעיל ומידי בבלאנס הפנימי של כל מי שבא לבקר. בכניסה למושב חגלה מחכה חנות […]
כמה פעמים רציתי להכין משהו מיוחד לערב כדי להתפנק מיום ארוך, והיה חסר משהו אחד קטן. מלא. הרגע הזה שאת מחשבת אם שווה לצאת לסופר בשביל חתיכה של ג'ינג'ר או כמה עלי סלרי, להתערבב שוב עם ההמולה שבחוץ והנאונים של הסופר והתור לקופאית, ובסוף לחזור הביתה מותשת מידי מלהכין את מה שתכננת. כמה פעמים רציתי להתפנק […]
כשנולדתי, סבתא רבה שלי, דורה, וסבתי דניז, החלו לאסוף לי נדוניה. שתיהן צרפתיות ניצולות שואה. סבתי דורה ניצלה במחנות הריכוז בזכות יופיה אבל עברה ניסויים איומים שעליהם מעולם לא דיברה, ובתה דניז גדלה במנזר כל שנות המלחמה, ילדה קטנה לבד, כדי להסתיר את יהדותה. הן מעולם לא התאוששו מן השנים האלו. מהיום בו נולדתי, הנכדה הבכורה, הן אספו ושמרו […]
שוק הכרמל הוא אי של שפיות בשבילי. הצבעים של הירקות והפירות, צעקות הרוכלים, השירים, השמחה הטבעית והפשוטה שקיימת שם תמיד מרגישים כמו שמש באמצע יום שלפעמים הוא אפור ומלא דאגות. זה המקום שבו אני מתאזנת. אנשים נוסעים לטייל, לוקחים מסאג', אני הולכת לשוק הכרמל. בעונה הזאת נישא ריח תותים מתוק ואדום, שהולך מתחילת השוק ועד קצהו, מתגבר […]
קפוא כל כך בחוץ שכמעט מרגיש כמו ינואר של ארץ אחרת, ששלג תמידי ניבט מהחלון. ירקות השורש החורפיים הם אורחים קבועים במטבח שלי, ולפעמים כל כך קבועים עד שאני לא טורחת לעטוף אותם בתיבול ושולחת אותם ישר ככה לתנור, מזולפים בשמן זית ומעט מלח גס. אבל ביום קפוא כזה אני מביטה על הקערות העמוסות שורשים […]
אני מתה על מכולות רוסיות. זה כמו להיכנס בדלת לעולם אחר. ריח של נקניקים מעושנים, עגבניות מוחמצות ומלפפוני ענק בדליים, דגים מלוחים, וודקות, ושוקולדים בעטיפות נצנצים עם אלכוהול בפנים. סופר קלאס. בכל הפקה, אחרי התרוצצות בכל העיר ובשווקים כדי לאסוף את כל מה שנדרש לימי הצילום, תמיד סיימתי במכולת הרוסית בשוק הכרמל להשלמה אחרונה. זה נשמע קיטש איום […]
בתחילת החורף מופיעים בשולי השדות והיערות עלעלים רכים של חובזה. עליהם קטנים וגבעוליהם רכים, בהמשך יגדלו ויהפכו לשיחים גבוהים בעלי עלים גדולים ככף היד, ולקראת האביב יוציאו את פירותיהם, שמי שגדל ליד שדות קורא להם "לחם ערבי". עכשיו, בתחילת החורף, הם צומחים בכל מקום וזה הזמן לקטוף אותם ולהכין מטעמים. הערבים והדרוזים יוצאים אל השדות וקוטפים שקים ענקיים […]
פעם נשים היו מלקטות צמחי תבלין ועשבי מרפא, וידעו בכל עונה איפה צומח כל דבר. הידע הזה נעלם עם השנים והיום, רוב הסיכויים שנחלוף על פני שיח רוזמרין בדרך לקנות כמה ענפי רוזמרין בקופסת פלסטיק בסופר, מבלי להבחין בו בכלל. כשהייתי בצבא שרתתי בבית ספר שדה חרמון. הייתי מורה חיילת, שירות צבאי בלי להרגיש צבא. מרחבים ירוקים, נחלים זורמים, […]
אין לנו את ריח הערמונים הקלויים ברחובות כמו באירופה בחורף, והחורף אצלנו די קצר, אבל כשמגיע יום של חורף מושלם, עם כל הגשם והרעמים והאפור, ריח ערמונים נקלים בתנור הוא המושלם והאירופאי ביותר. טעם אגוזי עמוק ומתקתק, וחלומות על יערות אשוחים בשלג. הלחם הזה רך ונפלא, שחום ואגוזי, עם קרום פריך ומתיקות קלה של ערמונים. […]
אחי גר בחו"ל כבר שתיים עשרה שנים. התרגלנו במשפחה לחכות לו רק פעם או פעמיים בשנה, בסביבות ראש השנה או פסח. יתר הזמן אנחנו מחכים לשיחות איתו. אני חושבת הרבה על המשמעות של בית בגללו. הבית הוא איפה שהלב שלנו, לא? ואם הלב שלנו לוקח אותנו ליפן או ללונדון, זה בסדר גמור. אבל אז מגיע […]
מאז שאחי ואני התחלנו לטוס לחו"ל, אנחנו מביאים אחד לשני ממתקים שאנחנו לא מכירים מהארץ ממנה חזרנו, גם הביזאריים ביותר. זה התחיל מטופי במלח מדרום אמריקה, דפי שוקולד עם צ'ילי מפריז, טופי חמוץ מלונדון והפך לאוסף ממתקים בטעמים משונים ביותר. עם הזמן אחי עקף אותי והפך לטייל רציני שמטייל בכל העולם, והסכם הממתקים שלנו הפך חד צדדי. […]
יש מאכלים שמכינים אותם רק כשיש שקט. כמו השקט הזה של בוקר שבת חורפי עם עננים כבדים בחוץ, וריח של אדמה רטובה והמון אור רך שנכנס מהחלונות. פנקייקים דורשים שקט, פנימי וחיצוני. אורך רוח להגיע לצבע הנכון ולבועות הקטנות, ושקט בשביל להנות מהרגע הזה. אני עומדת בשקט הזה והוא מקיף אותי. בחוץ הגשם יורד ומציף […]
הקלמנטינות שלפני הגשם הראשון עוד לא הספיקו לקבל צבע כתום ומתיקות. הקיץ עוד שורר בכל אבל ענני כבשים רכים שטים בשמיים ובין האבק לחום יש כבר קלמנטינות ירוקות על העץ והבטחה שעוד מעט ירד פה גשם. כשמגרדים עם האצבע קליפה של קלמנטינה ירוקה, כשעוד בחוץ הקיץ מסרב להתפנות, עולה ריח בושם של גשם ואדמה רטובה […]