עוד שבוע מסתיים החופש הגדול. הימים, צהובים וחמים, נמתחים מקצה לקצה.
החופש הגדול שלנו הוא תמיד זמן ארוך ומענג של ביחד. בגלל זה קצת עצוב לי שהוא נגמר.
בלי קייטנות עד ארבע, בלי קניונים עם מיליון ילדים צווחים וריח של צ'יפס, בלי סטרס של לאיזה אטרקציה ניסע היום ואיפה ניתקע בתור עם עוד אלף הורים וילדים מעצבנים.
החופש הגדול אצלנו הוא קצת כמו פעם. זאת השנה השלישית שאני עם הילדות בחופש הגדול מתחילתו ועד סופו. אני מלמדת אותן להנות מהקיץ, אני מלמדת אותן להירגע.
אני מלמדת אותן שלא בכל יום צריך שתהיה אטרקציה ושחופש גדול הוא גם חופש מהצורך להיות ולעשות.
אחרי ימים מלאים מהבוקר עד הצהריים במסגרות, אני אוהבת לגלות כל פעם מחדש את הנעימות המתוקה של להיות יחד מהבוקר עד הערב, עוד יום ועוד יום.
בכל חופש גדול אני רואה איך כשמלמדים ילדים על ההנאות הפשוטות היום שלהם מלא שמחה, מלא גילויים, ולא משעמם בכלל.
אנחנו הולכות לים, עושות יצירות וגואש בבית מקרטונים שאספנו, בונות סירות ממקלות, מנפחות בריכה על הגג או הולכות לבריכה של קיבוץ, כזאת שכמות האנשים בה היא לגמרי מינימליסטית בהשוואה לקאנטרי האזורי המפוצץ. אנחנו אפילו שוטפות את האוטו יחד, וגם זה משהו שהן נהנות ממנו. הימים שלנו מלאים ועדיין מאוד פשוטים. החופש הגדול שלנו הוא חופש שמילת המפתח בו היא שפיות. ולהירגע.
אני רואה הרבה הורים שסוף שבוע רגיל מטריף אותם, והמחשבה על שהייה עם הילדים שלהם מהבוקר עד הלילה במשך יומיים תמימים גורמת להם להזיע ולתכנן מהר מהר תוכניות חוץ, עם סבתות וסבים שיאכילו ואטרקציות שיעייפו. רק לא להישאר בבית ו"להיתקע" עם הילדים. המון עצבים ומתח שזורים ביומיים האלו, שבהם ההורים רוצים להירגע מהעבודה והילדים רוצים להיות עם ההורים ולא יודעים איך. על חופש גדול ארוך אין מה לדבר בכלל.
ונכון, מי שעושה בחירה כזו צריך גיבוי של בן או בת הזוג ולפרנס את כולם, ועדיין, זה יוצא הרבה יותר משתלם גם בכסף ובמיוחד בזמן שלא יחזור.
זה דורש סבלנות, אבל כמה זמן יש לכם להיות איתם כשהם ילדים? מה הצורך הבהול וההיסטרי הזה לסגור ילדים קטנטנים ורכים עד אחר הצהריים, אם אפשר עד קרוב לארוחת ערב באיזה מסגרת, לא משנה מה יש בה, העיקר שתוכלו אתם לעבוד. נכון, חייבים לעבוד, לפעמים העבודה גם לא מאפשרת שום דבר אחר, אבל בזמן שכבר יש לכם חופש עם הילדים שלכם, מה ההיסטריה לקחת אותם למיליון אטרקציות מפוצצות, שזה אומר לרוב שהם קופצים / שוחים / מתנגשים בילדים אחרים ואתם יושבים בצד, לא איתם חס וחלילה, עדיף עם מזגן ועם הילד הכי מועדף עליכם – הטלפון הסלולרי.
אין לי שום רצון לסגור חמישה ימים בקלאב באילת עם אלף איש בבריכה, פלוס שבוע בחו"ל עם תור מהגיהנום בנתב"ג, פלוס הפעלות צעקניות בקניון כי בלי מזגן אי אפשר. אני לא מבינה איך אפשר לתקוע ילדים מלא שעות מול טלביזיה או סרטים בנייד. אפילו הסבתות ששומרות על הנכדים כבר מצמידות אליהם את הסלולרי ומה שיוצא זה המוני ילדים שבוהים שעות על שעות במסכים מהבהבים מפוצצי קרינה. לפינוק, ארוחת מקדונלדס יומית וארטיק באורך חצי מטר. אם לא תקנו הילד שלכם יתחיל לצרוח ואת זה אתם ממש לא רוצים, אז כל יום הוא הוצאה כספית מטורפת של ריצוי הילדים שלכם, שהופכים למפלצות קטנות עם צורך שלא נגמר בגירויים.
אני מלמדת את הבנות שלי לאהוב את הזמן שדברים גדולים לא קורים בו. שטובעים בשעה של קריאת ספרים או משחקי דמיון עם עצמן. שעושים יצירות מגואש ומקלות וטושים ולא רק מערכות מוכנות. לפעמים גם קצת משעמם, וזה בסדר. זה גורם לנו להמציא את הפעילות הבאה ביחד. כל יום הוא הרפתקה קטנה, אבל לא איפה שכל עם ישראל המעוצבן והמזיע נמצא. אני ממש משתדלת למצוא את הפיסות האחרונות של שפיות קיץ תמימה ונקייה מאלף הבזקים ומוסיקה רועשת.
סוף אוגוסט ואנחנו עושות טיולים, קטנים וגדולים. מגלות חצרות עם פסיפלורה נוטפת מיץ, קלמנטינות ירוקות חמצמצות עם ריח של גשם שתכף יבוא, ורימונים מתפקעים, אדומים, שכיף לאכול על הספסל עד שכל הסנטר והחולצה אדומים.
תכף מתחילה עוד שנה ושוב נקום מוקדם בבוקר ונשלח את הילדים שלנו עם תיק ואוכל והם יעברו המון דברים בלעדינו, ועד הקיץ הבא הם כבר יגדלו עוד קצת, מהר מידי.
עכשיו עכשיו זמן הרימונים. אדומים, מתפקעים, חמוצים מתוקים באדום כהה או מתוקים בורוד בהיר. איזה פרי נהדר ומפוצץ בויטמינים וכמה דברים אפשר להכין איתו!
פנקייקס תירס עם סירופ רימונים
פנקייקים תפוחים ורכים ומפנקים, עם סירופ רימונים נהדר.
לסירופ
1 כוס מיץ רימונים (אפשר לפרק 2 רימונים ופשוט למעוך בכף דרך מסננת, או לקנות מיץ רימונים טבעי)
1/3 כוס סוכר קנים
מבשלים על אש קטנה את המיץ עם הסוכר עד שמופיעות בועות, כחצי שעה. הסירופ יעשה סמיך יותר לאחר קרור במקרר. שומרים בכלי זכוכית.
לפנקייקס
1 כוס ריויון
1/4 כפית מלח הימליה
1 כף דבש
1 ביצה
3/4 כוס קמת תירס דק (לא גרגרירי, לא קמח לפולנטה, ממש קמח תירס שמזכיר במגעו כל קמח אחר)
1/2 כוס קמח מלא / כוסמין
1/2 כפית סודה לשתיה
1/2 1 כפית אבקת אפייה
מערבבים בשתי קערות נפרדות את החומרים היבשים והרטובים, מאחדים בערבוב קצר, מטגנים על מחבת
נון-סטיק עם מעט שמן קוקוס, כדקה מכל צד, עד שהם שחומים זהובים ותופחים במחבת.
מגישים עם סירופ רימונים ופירות.
גזוז רימונים
מהסירופ שהכנו לפנקייקס אפשר להכין גם גזוז נהדר.
מוסיפים לכוס סודה כף או יותר מסירופ הרימונים, קרח וקליפת ליים לרענון. תענוג.
מלבי קוקוס וורוד ורימונים
אין על מלבי בקיץ, ובגרסת הקוקוס שלו הוא פי אלף יותר טעים.
1/2 2 כוסות מאה אחוז קרם קוקוס (קנו באריזת קרטון בלבד)
2 כפות גדושות קורנפלור
3 כפות סוכר קנים / דמררה
2-3 כפות מיץ רימון או מסלק מגורד לצבע ורוד (לא חובה)
4-6 טיפות מי וורדים
גרגירי רימון ופטל לתוספת
בסיר על אש בינונית מחממים 2 כוסות מקרם הקוקוס יחד עם הסוכר.
בצלוחית קטנה ממיסים את הקורנפלור בחצי כוס קרם קוקוס עד שאין גושים. מוסיפים את הקרם בקערית לסיר ובוחשים בכף עץ עד להסמכה. מצננים מעט את המלבי ואז מוסיפים מיץ רימון או סלק לצבע ורוד.
מוסיפים מי ורדים, בוחשים, טועמים מתיקות ומעבירים לכלי הגשה. מצננים במקרר ומגישים עם גרגירי רימון ופטל.