אין באמת איך לתאר את התקופה הזאת. הכל שקט ואין מטוסים בשמים וכמעט ואין מכוניות על הכביש ואנשים ברחוב, והטבע משתקם ואנחנו יחד הרבה בבית, ואם לא היו כל כך הרבה מתים זה היה אפילו מקסים.
אבל השקט המנומנם הזה דומה בעיני יותר לתחושה שמישהו סימם את כולם ואנחנו רדומים ורפים וציפיותנו נמוכות.
הרבה מדברים על עולם חדש. שכשנחזור המציאות תהיה אחרת ואנחנו נהיה אחרים והכל יהיה חדש. אבל אני חושבת שזה דווקא עולם מאוד ישן שאנחנו חוזרים אליו. העולם של הסבתות והסבים שלנו.
עולם שבו מי שיש לו חצר מתחיל לגדל גינת ירק ומי שיש לו גג עולה עם הקפה ומדבר עם השכנים בגג השני, כל יום, ממש כמו שהיו עושים פעם. עולם שבו לאוכל יש ערך אחר, גדול יותר. מפריזים פחות, מתקנים יותר, בונים. מכינים לבד. מסתפקים במה שיש ויוצרים עם זה משהו ראוי. חיים יותר צנוע.
כי מאחורי גל הקורונה מסתתרת מפלצת יותר גדולה, והיא המשבר הכלכלי.
הוציאו אתכם לחל"ט? לא בטוח שיהיה לכם לאן לחזור.
עבדתם באירועים/תיירות/נופש/מסעדנות/נדל"ן או כל מה שקשור לפנאי? נראה שיקח זמן עד שנחזור לצרוך את הדברים האלו שוב.
תרבות השפע השקרית שהיתה פה גרמה לכולם להתנהג בצורה מנופחת וראוותנית. הכסף עף בכמויות על הדברים הכי גדולים ובלי כיסוי. ג'יפים נוצצים, חופשות שמצטלמות נהדר באינסטוש, בגדים ממותגים, משקפי שמש, ג'ינסים, נעליים, דירות, אוכל, מסעדות. הכל של הביוקר, גם אם הרוב הגדול נרכש בהלוואות, עם מינוס בבנק או על חשבון המשכורת שנשרפה באותו חודש.
מנגד, כל הספקים לא הפסיקו להעלות את המחירים – האוכל בארץ הפך היקר ביותר מכל מדינות אירופה, וכך גם הבגדים, הבתים, אפילו איקאה.
כולם הרשו לעצמם לתמחר ולהמציא מחירים מופרזים על כל דבר אפשרי. ואנחנו שילמנו.
והנה, חודש אחד בלבד של סגר וכבר אנשים במקצועות מכובדים מאוד הולכים לעבוד כסדרנים בסופר. והם החכמים. אלו שהתעשתו מהר. הרוב הגדול מחכה שהמציאות הקודמת תחזור. העבודה, המשכורת, לחיות שוב על מה שנכנס, ללכת לקניון ולקנות איזו טישרט ב-100 שקל וג'ינס ב-350 ועוד קפה ומאפה ב-20 שקל בשביל ההרגשה הטובה, ולעבוד שוב את המשכנתה המנופחת שלקחו, לעבור בסופר ולהשאיר כמה מאות על משהו שנגמר מהר מידי.
במובן הזה אני שמחה מאוד על הסדר החדש. כי אם כל כך הרבה אנשים מבקשים הלוואות תוך פחות מחודש, זה אומר שרוב הציבור חי את העכשיו וכל עוד הוא משלם יש מי שימכור לו משהו במחיר מופרז.
אין לתאר את תחושת הגועל שעולה בי מרשתות האוכל הגדולות ומהקמעוניים הקטנים, שמנצלים את הקורונה כדי להעלות מחירים, לבטל מבצעים, להסתיר מחירים מהמדפים ולמכור לציבור המבוהל במחיר כפול כל דבר – ממלפפונים ועד ג'ל אלכוהול. ועוד לתלות שלטים ולעשות פרסומות שהלב שלהם איתנו. באמת תודה.
אני חושבת שמה שנגלה כשנצא מהסגר זה הרבה קניונים ריקים ורשתות אופנה קורסות. הרבה דירות שיעזבו אותן כי שכר הדירה או המשכנתה הם הרבה מעבר ליכולת של אנשים לשלם, של מדפים של אוכל שנמכר ביוקר וסחורה שלא יהיה לה רוכש כי לאנשים יגמר הכסף והם יחזרו לבייסיק.
מבקשים מאיתנו לתמוך בעסקים הקטנים, אבל אני מוכנה לתמוך רק במה שיאפשר למשפחה שלי לחיות ולאכול במחיר הגיוני. אני לא אקנה מלפפונים מאף מגדל שמתמחר אותם ב-11 שקל, ולא חולצות ולא אגוזים ולא כל דבר שמחירו מופרך. המציאות החדשה היא שכולם צריכים לחסוך כסף ולהיות הרבה הרבה יותר צנועים.
לי זה נדמה כמו קריאה לחזור אחורה, אל העולם של הסבים והסבתות שלנו ולהפסיק לצרוך ולפזר את הכסף שלנו על פיצוי מהיר.
אפשר, כמו הסבתות שלנו, להיות חכמים במטבח ולחסוך בגז ובחשמל – לכבות את האש או את התנור חמש או עשר דקות לפני תום הבישול. החום ימשיך לבשל את הדברים מעצמו. לא לזרוק גבעולים של עשבי תיבול וקליפות אלא לשמור אותם למרק ולרטבים, לא לזרוק ירקות שנראים פחות טוב או פגומים. להכין לבד יותר חמוצים, מרקחות, צירים. תחשבו על סבתא שלכם במטבח הקטן שלה ואיזה מטעמים היא היתה מוציאה מכלום. תחשבו על סבא שלכם ועל חכמת הידיים האבודה של הדור הזה – איך תיקנו כמעט הכל, איך בנו ויצרו ואיך לילדים שלהם, להורים שלכם, היה עולם מלא של דמיון ומשחק, בלי אלף אלפי חתיכות הפלסטיק, הצעצועים, הטאבלטים וכל היתר. אפשר לבחור ברשתות שמציעות אוכל בזול. המלפפונים והעגבניות מגיעים מאותם מקומות. אפשר לא לקנות בגדים במאות שקלים לפריט. אפשר לא לשלם כל כך הרבה על החיים שלנו.
כל כך הרבה אנשים מצאו את עצמם בבת אחת ללא כסף למחיה, ונראה שהגל הזה לא מפסיק לגדול.
נכון שצו השעה הוא לתמוך בכל העסקים הקטנים, המגדלים, היצרנים וכל מי שעושה דברים נהדרים בארץ הזו. אבל כולם יצטרכו לתמחר את הסחורה שלהם בפחות כסף, אחרת פשוט לא נקנה, לא כי אנחנו לא רוצים – כי לא נהיה יכולים להרשות לעצמנו. ממש ככה.
העולם הישן של הסבים והסבתות, שחיו חיים מלאים בלי כל מה שממלא את עולמנו היום, קורא לנו לנהוג בצניעות. אם הם היו פה בשיא כוחם ואונם הם היו מלמדים אותנו על תושיה וצניעות, הם היו מלמדים אותנו לסמוך יותר על תבונת כפות ידנו. על העוצמה הפנימית של הלב שלנו.
לעשות מהמעט הרבה, מהפשוט חגיגי, מהצנוע – חיים.
טיולי המאה מטר שלי בסגר עם הילדים מוקדשים כמעט כל יום לשביל קטן וחבוי המלא בשיחי חוביזה ירוקים ומניבים. לימדתי את הילדים לאכול את הפירות שלה, והם ממלאים את הכיסים ויושבים בשמש לאכול. אני קוטפת עלים לארוחת ערב. החוביזה היא מלכת הצניעות, לא שמים לב אליה אבל היא גדלה בכל מקום, שופעת עלים ועשירה בחלבון, ברזל, ויטמינים ומינרלים. היא טובה לאסטמה ושיעול, מטפלת בזיהומים וכוויות, מקלה על העיכול, מנקה אבנים בכליות ודלקות בדרכי השתן ומצויינת לעור בגלל הריכוז הגבוה של ויטמין A ונוגדי חמצון. וכל זה בחינם.
מרק חוביזה
מרק עשיר וקטיפתי, מעט חמצמץ, נהדר עם לחם וגבינת פטה עיזים.
3 כוסות עלי חוביזה קטנים
3 כפות שמן זית
1 בצל קצוץ
3 שיני שום
2 תפוחי אדמה
ענף סלרי
מיץ מרבע לימון טרי
מטגנים בסיר את הבצל בשמן הזית חמש דקות, מוסיפים שום קצוץ ועלי חוביזה, תפוחי אדמה וענף סלרי. מטגנים תוך כדי ערבוב שתי דקות. מוסיפים 3 כוסות מים ומבשלים על אש גבוהה עד לרתיחה, עשרים דקות. טוחנים למרק חלק , מוסיפים לימון, מלח ופלפל שחור גרוס. מגישים עם גבינת פטה עיזים ולחם טוב.
עלי חוביזה מגולגלים
איזו מנה חגיגית מחומרי גלם פשוטים.
30 עלי חוביזה גדולים, שטופים ומיובשים במגבת
1/2 כוס אורז בסמטי מבושל
5 ענפי נענע
2 עגבניות בשלות
רבע כוס שמן זית
מיץ מחצי לימון
1/2 1 כוסות מים או ציר ירקות
מערבבים את האורז הבסמטי עם עלי נענע קצוצה, עגבניה קצוצה קטן, מלח ופלפל.
ממלאים ומגלגלים כל עלה ומניחים מסודר בסוטאג' עם שמן זית בתחתית. סוחטים מיץ לימון ומגרדים עגבניה מעל. מפזרים מעט מלח ויוצקים כוס וחצי מים או כוס ציר ירקות. מניחים צלחת שטוחה גדולה מעל שתשמש כמשקולת ומכסים את הסיר. מבשלים על אש בינונית למשך 30-40 דקות עד שעלי החוביזה רכים. אוכלים בטמפרטורת החדר.
פיתה ממולאת בעלי חוביזה, פטה ושום ירוק
פיתות רכות עם טעם משגע, מנה נהדרת לארוחת ערב או לבוקר לבנטינימזרח תיכון קיצי.
לבצק ( 6-8 פיתות גדולות)
2 כוסות קמח כוסמין או קמח מלא
1 גביע יוגורט
1/2 1 כוס מים
חצי כפית מלח דק
רבע כוס שמן זית
למילוי
3 כוסות עלי חוביזה קטנים ורכים
4 שיני שום ירוק פרוס לפרוסות
כפות שמן זית
רבע כפית מלח
חצי כפית פלפל שחור
100 גרם פטה
מערבבים את החומרים לבצק רך. אם הוא דביק נוסיף אוד קמח.
יוצרים כדורים על משטח מקומח.
מטגנים את השום בשמן הזית כשתי דקות. מוסיפים את העלים ומאדים עוד כחמש דקות. מוסיפים פלפל ומלח ומצננים.
משטחים כל כדור בידיים, מניחים מילוי וסוגרים לכדור. משטחים בידיים לפיתה עבה יחסית, בגובה 1 ס"מ. מחממים מחבת נון סטיק עם כף שמן זית. מטגנים את הפיתות חמש דקות מכל צד עד להשחמה.