כבר כמה חודשים אנחנו בחיפוש בית. תל אביב, שהיתה עד לא מזמן עיר נהדרת שהחופש נושב ממנה, מתחילה לסגור עלי. אני רוצה את הבית הכפרי הקטן עם עצי הפרי, עם גינת הירק שלי. לצאת החוצה ברגליים יחפות ולקטוף לימון. לשתות קפה של בוקר עם הציפורים ושהקטנה תרוץ בדשא בלי לפחד שמכונית תבוא.
החיפוש אחרי הבית הוא החיפוש אחרי החלום שלי, לגדל את הירקות שלי, להרגיש את האדמה שוב תחת הרגליים. להרגע. אפילו שבתל אביב אני גאה בגינה העירונית שעשיתי לעצמי, אני רוצה כבר את השלווה הירוקה שתהיה מנת חלקי כל יום. לא בחופשה בצימר פעם בשנה.
מעולם לא חשבתי שתל אביב מתאימה לי. הייתי בטוחה שהיא מזוהמת, מוחצנת, מבולגנת. אבל דווקא בה מצאתי שלווה גדולה. דווקא בה התחלתי לבשל, דווקא בה כל השרירים הפנימיים התרפו. פעם ראשונה מזה שנים שהיה לי שקט בלב. אפשר להגיד המון על העיר הזאת, אבל היא באמת נותנת לך להיות פשוט מה שאתה.
אני מוקירה לה על זה תודה ענקית.
החיפוש אחר הבית הביא אותי השבוע להתעמת עם אשליות. הגענו לבית שכאילו נגזר מהסיפורים.
בית סבים כפרי באזור ירוק, עם שטח ענק של עצי פרי ומקום לגן ירוק גדול. באמצע כל זה, גם מעשנת גדולה לדגים ובשר, ובר עם ברז בירה, וסאונה, וכל זה בתקציב.
עמדתי מול זה ולא האמנתי כמה היקום אוהב אותי. זה כמו לקבל את החלום שלך אבל גדול פי כמה וכמה. המעשנת קרצה לי וכבר דמיינתי איך אני מבשלת לחברים ועושה מסיבות קיץ. כל כך התבלבלתי שלא שמתי לב לכל מה שלא מתאים בכלל. לקח זמן עד שעשן האשליות התפזר ולהבין שהבית הזה גדול עלי ואין לי צורך בשטחי ענק ולוקסוסים. שאני מחפשת פשטות קטנה ואינטימית.
אני כבר יודעת מי אני. אני בקו אחד עם הגיל שלי, עם החיים שלי. עם מי שאני ומי שלא אהיה לעולם. אחרי שנים של חיפוש באה שלווה גדולה. הלב שלי נח בדיוק במרכז.
אני חוזרת אל הדירה התל אביבית שלי, אל הגינה הקטנה שמאחורי הבניין, פותחת את החלונות ליום אביבי באמצע החורף, ויודעת שהבית יבוא מתישהו. עד אז אין סיבה לחכות למעשנת גדולה בחצר.
עישון דגים נראה היה שמור תמיד למעשנות מקצועיות, למסעדות ולבשלנים עם חצר מאובזרת. אבל תודה לאל שיש כאלו שלא עושים סיפור מהכנה של דברים. שיטת העישון הזאת יכולה לקרות בכל מטבח, עם סיר פשוט ובלי עשן בבית ולכלוך. העישון הביתי כל כך פשוט ואפשר לעשן כך כל דבר שאינו עבה מדי.
בסיר רחב או בווק מניחים שכבה של נייר אלומיניום. מעליו אורז יבש מעורבב בסוכר ובעלי תה. האורז יוצר ארובות שבניהן עולה העשן שיעשן את הדג. אפשר להוסיף רוזמרין יבש, עלי זית, עלי אקליפטוס. ממש כיד הדמיון. הארומה תדבוק בדג ותתן לו טעם עשיר.
מעל לשכבת האורז מניחים נייר אפיה ועליה את הדג ששרה במרינדה. המרינדה היא חלק חשוב בסיפור – היא עוטפת את הדג ושומרת על הלחות שלו בזמן העישון ומעניק לו צבע נהדר. סוגרים במכסה ונותנים לעשן לעלות. התה ועלי הזית מתעשנים והעשן עולה בארובות האורז ועוטף את הדג. אחרי עשרים דקות יש לנו דג מעושן, שלא מבייש אף מסעדה מקצועית.
חציל זברה קלוי הוא תוספת נהדרת, קלה וארומטית, שתלווה את המנה עם צליה טובה בתנור וזילוף לימון וכוסברה טרייה. התוצאה מענגת, הדג יוצא קריספי, ארומתי ורך. לצדו סלט בורגול חריף ולימוני, טעים טעים.
אני שמחה עם מה שיש.
לברק במרינדה מעושן בעלי זית
למרינדה
2 פילטים של לברק (או כל דג אחר)
2 כפות סויה
2 כפות סילאן
2 שיני שום קצוצות
לתערובת העישון
1/2 1 כוסות אורז לבן מכל סוג
2 כפות סוכר חום דמררה
2 כפות תה (עלים, פירות)
עלים מענף זית יבש (אקליפטוס או רוזמרין יבש)
משרים את הפילטים במרינדה למשך שעתיים לפחות במקרר.
מכינים את העישון – מערבבים את כל חומרי העישון בקערה. בסיר רחב ונמוך (סוטאז') או במחבת ווק.
מסדרים שכבה עבה של נייר אלומיניום, מרפדים גם את הצדדים בכדי למנוע מהסיר להתלכלך. מניחים עוד נייר אלומיניום ועליו את תערובת האורז. מעליה מניחים נייר אפייה ועליו מסדרים את הדגים, כולל המרינדה שנשארה. סוגרים עם מכסה ומבשלים על אש בינונית כעשרים דקות. אם המכסה מזכוכית העשן יעלה לאט ויכסה את הדגים.
סלט בורגול לימוני חריף
1 כוס בורגול
1/2 1 כוסות מים
1/2 פלפל צ'ילי אדום טרי קצוץ
1/2 כוס כוסברה טריה
4 ענפי בצל ירוק
מיץ מלימון אחד
שמן זית ומלח גס לתיבול
משרים את הבורגול במים כחצי שעה עד שהוא סופג את כולם והוא רך למאכל. מערבבים את כל המרכיבים ומגישים לצד הדג.
מניפת חציל קלוי
2 חצילים בינוניים
שמן זית ומלח גס לתיבול
1 כפית דבש
כוסברה טריה לפיזור
מיץ מלימון אחד
פורסים את החצילים לארכם עד לבסיס ופותחים בעדינות. מברישים בנדיבות בשמן זית ומפזרים מלח גס. צולים בגריל על חום גבוה (250 מעלות) עד להשחמה. הופכים לצד השני וחוזרים על התהליך. מגישים עם מיץ לימון, זילוף דבש וכוסברה.
8 Comments