בכל פעם שהיה מגיע מטופל "תקוע" לאמא שלי, ואחרי שהיו פורסים בפניה את כל הטיעונים ללמה הם לא יכולים לשנות, להשתנות, לשחרר, היא היתה אומרת להם לבוא אחריה למטבח.
שם הייתה בוחרת את אחת מצנצנות הריבות שהכינה, עם מדבקות פרחוניות שעליהן כתוב בכתב ידה –
ריבת תותים, ריבת ענבי קיץ, ריבת אפרסקים. שורות של ריבות ביתיות ונחמדות בצנצנות נוצצות.
היא היתה בוחרת אחת ודוחפת להם ליד. מסתכלת להם בעיניים ואומרת- ועכשיו- תעזבי. ועכשיו, תעזוב.
והם היו מתבלבלים. נלחצים. מה פתאום לעזוב? זה ישבר. זה ימרח על הרצפה. יהיה פה בלגן נוראי, ומה פתאום הרי הכנת את זה לבד! לא, לא. בבקשה, אפשר בכאילו? נגיד שזרקתי.
לא. אי אפשר,היא היתה אומרת בנחת ומחייכת. ועכשיו תשחררי. ועכשיו- תשחרר.
ריבות היו מתנפצות על הרצפה אצלנו במטבח ואיתן הרבה רגשות נעולים.
המומים מהבלאגן ומהדמעות שהיו מציפים אותם הם היו הולכים הביתה בהקלה מהולה בבלבול מהול בחיוך חדש. ואמא שלי היתה מנקה בנחת את רסיסי הריבה והזכוכיות.
וזה עבד. משהו בלשחרר משהו דחוס ויקר ערך, משהו שצפוי לעשות בלגן נוראי, עושה פלאים.
כי כשאנחנו מחזיקים כל כך חזק משהו שלא עובד טוב, בגלל שיש לנו אלף סיבות למה להחזיק בו ואנחנו בקושי נושמים, בקושי ישנים, בקושי אוכלים אבל אין לנו את האומץ לעזוב כי יש לנו רק סיבה אחת ללמה כן לשחרר-
רק כי לא זה לא עושה לנו טוב. האם זה מספיק?
בשכונה שלי יש חבר אחד שבחר לעזוב את העבודה בהייטק ולעבור לעבוד כגנן בגן ילדים. אשתו בדיוק היתה בחודש שמיני עם ילדם השלישי. לא ממש החלטה כלכלית נבונה, הייתם אומרים.
אבל הוא לא יכל להיות עוד שניה אחת בעבודה המלחיצה ההיא, ולמזלו הגדול אשתו וההורים ממש תמכו בו, והבחור מסתובב היום עם חיוך על הפנים ועם כמה קילו פחות. אני מתה על הסיפור הזה.
נכון שבלשחרר דברים גדולים כמו עבודה שמפרנסת משפחה שלמה יש המון אחריות. אבל מה עדיף? התקף לב שישתק אתכם ואת כל הבית? התמוטטות מסטרס או סתם אוסף מחלות שלכולם מכנה משותף אחד- לחץ ומועקה שלא עוזבים. מה עדיף?
בדור של ההורים שלנו לעזוב כל דבר היה בושה. זה היה נחשב לחוסר התמודדות. מה יהיה רשום ברזומה שלך אם יראו שעבדת בעבודה הזו רק שנתיים? מה יגידו אם תעזבי אחרי שהייתם נשואים חמש שנים?
לא עוזבים. בולעים, מתמודדים, מחזיקים מעמד.
אני חושבת שזה קשקוש גמור ותירוץ מעולה ללמה לא לזמן דברים יותר טובים לחיים שלך.
מה אם כסף יכול לבוא ממש בקלות? מה אם עבודה הרבה הרבה יותר טובה מחכה לך בסיבוב? למה להחזיק משהו שמאפיר אתכם, ששותה ממכם את כל המיץ?
ובנוגע לרזומה וכל זה, האנשים המובילים היו בכל תחום הם אלו שלא החזיקו הרבה באף מסגרת. הם הפורצים, החולמים, הסקרנים. העולם לא מעוניין באנשים מיובשים וצרי מוח.
האם אתם מאחלים לעצמכם ימים משמימים ומלאי סטרס או שאתם יכולים להעניק לעצמכם קצת אהבה עצמית והרבה יותר צבעים חיים ביום יום שלכם?
סטרס ולחץ חברתי והורים שאומרים לך- תשאר בעבודה שלך כדי שיהיה רשום שעבדת שם הרבה שנים, תחזיקי מעמד עם הבחור הזה כי מי יתחתן איתך? כל השטויות שמונעים מאיתנו לעוף על החיים, מקצצים את הכנפיים וגורמים לנו לקחת את החיים כרצף משמים של בוקר-ערב עם אפס חיים.
האם להישאר איפה שאתם לא נושמים, לא ישנים? לא טוב לכם?
אני אומרת שאין שאלה בכלל.
קצת אמונה בטוב, באפשרויות נוספות, החיים אף פעם לא מציבים לכם אופציה אחת. יש המון. יש אינסוף.
כולל האופציה המאוד רציונלית ליהנות מהחיים, לאהוב כל יום. לעשות כסף בכיף. לאהוב בחופשיות, לבחור בטוב בשבילכם.
אם יש משהו בחייכם שעומד, שחונק, שכשאתם מביטים במראה אתם רואים משהו מטושטש מאוד ואין זכר לילד או לילדה שהיו פעם עם עיניים נוצצות וחיוך ממזרי, של הבחור או הבחורה עם הסומק בלחיים והברק בעיניים שרצו לטרוף את העולם, אם אתם רואים רק עייפות וסטרס, רק שעמום וכלום עם כלום, שחררו את הריבה.
תנו לעצמכם לצוף בלי להחזיק, בלי לנסות לשלוט בתוצאה. תנו לעצמכם להפליג אל הטוב.
סירת אביב- שום ירוק, זוקיני וגבינת עיזים
למילוי
2 זוקיני פרוסים דק
1 ראש שום ירוק
1/2 בצל סגול פרוס לטבעות
זר פטרוזיליה ללא הגבעולים
1/4 כוס שמן זית
מלח גס הימליה
פלפל שחור גרוס
50 גר' גבינת עיזים קשה
לבצק
1/2 1 כוסות קמח כוסמין לבן מנופה
1 כפית שמרים יבשים
1/4 כוס שמן זית
1/4 כפית מלח הימליה
1/2 כוס מיים חמימים
מכינים את הבצק:
מנפים את הקמח לקערה, יוצרים גומה ומוסיפים שמרים ומים, מלח ושמן זית. לשים לבצק גמיש. מכינים כדור, מצפים בשמן זית ומכסים בניילון נצמד. מתפיחים חצי שעה.
מכינים את המילוי:
בבלנדר טוחנים למחית פטרוזיליה עם שום ירוק מקולף מהקליפות העבות, מלח ושמן זית.
מכינים את הסירה:
על משטח מקומח מרדדים לצורה אובלית בעובי ס"מ את הבצק. מורחים במרכז את הפסטו. צובטים את הקצוות העליונים והתחתונים ומקפלים את השוליים פנימה. בפנים מסדרים את הזוקיני, הבצל, וגבינת עיזים מפוררת.
מזלפים שמן זית, קצת מלח גס ופלפל שחור גס.
אופים בתנור שחומם מראש ל-220 מעלות חצי שעה להזהבה.
מגישים עם יוגורט וממרח שום ירוק.
ממרח שום ירוק:
2 תפוחי אדמה מבושלים
1/2 ראש שום ירוק
1/4 כוס שמן זית איכותי
1/4 מלח גס
לטחון למחית חלקה עד שאין גושים.
הכירו את פומיקו טקצו, שבגיל 50 נראית יותר צעירה משהיא היתה בגיל 35.
האישה הזאת פתחה את ה- Face yoga method עם מעל 70 פרצופים שכולם נותנים פייט לבוטוקס, לניתוחים ולקרמים. מספיק לראות את הלפני-אחרי של כל הנשים שעושות פרצופים מול המראה, תוך כדי נהיגה, מקלחת או בישול כדי לרצות ללמוד ממנה מהר גם. היא פשוט נהדרת. אני התמכרתי.
אפשר לקחת תוכנית באתר או לצפות בסרטונים חינם וללמוד בערוץ היוטיוב שלה
החודש בפינה הירוקה- חצאיות בוהו, כריות פרחוניות, נעלי אביב ותיקי קש ועוד המון דברים טובים.
הרשמו לקבל דברים חדשים כל יום באינסטגרם של Green Living Picks או בפייסבוק