בכל פעם שיש לי משבר, גדול או קטן, כשאני נמצאת פתאום בתוך שלולית של משהו לא צפוי, כמו תקופה שהכל תקוע לא משנה כמה חזק אני מתאמצת, או כשאני פתאום חולה והכל מתעכב ונעצר ונחלש, וכשמתרגשים עלי דברים קשים שמוציאים לי את הכח, אני תמיד חושבת על מריקה בואנדיה.
מריקה בואנדיה היא בולגריה צעירה ויפהפיה עם לחיים אדומות ועיניים ירוקות שמגיעה בספינה עם עוד צעירים בולגרים ליישב את ארץ ישראל. היא חריפה ותוססת, עצבנית ומלאת פעלתנות.
מכל גיבורות הספרים שקראתי, היא האהובה עלי מכולן.
אני אוהבת את בתי הכפר הקטן הבנויים מאבני בזלת שחורות מול הכנרת הפרושה בכחול, את החולצות הרקומות פרחים ברקמה בולגרית שהיא היתה רוקמת אפילו שבחוץ היו רק קושי ואבק. אני אוהבת את הבואיקוס והפסטליקוס הקטנים שהיתה עושה, את השולחן הגדול שהיתה פותחת בפסח לכל מי שעבר בכפר ואת עוגות הטישפישטי והבקלאוות עם האגוזים.
אני אוהבת אותה עם כל שברונות הלב שלה.
בעלה שפלרטט עם כל אורחת שבאה ולוטי השכנה הקנאית שתמיד היתה מטופחת וידעה איפה קונים את החזיות הכי טובות בטבריה, ואת רופא הכפר השרמנטי, היפה, שגרם לה לרצות לעוף מעל לכל הבוץ והקושי ושבר לה את הלב. אבל בעיקר אני אוהבת אותה על העוצמה שלה למות ולחזור לחיים.
בכל פעם שאסון היה עובר עליה, היא היתה מתעשתת ולוחשת לעצמה – מפסו למווארתה צ'יקה – עבר לי המוות הקטן. עוד יהיו לי חיים.
זה סוג של הכרזה כזאת מול מה כל הרע שמתרגש ובא. כל מה ששיבש את החיים. הכרזה שאומרת שהיה פה מוות אבל אני יוצאת מזה, אני ממשיכה.
יש לנו בחיים הרבה מיתות קטנות. רובנו מנסים להתנגד להם. זה יכול להיות משבר קטן או תקופה ארוכה של לא לדעת לאן להמשיך, זה יכול להיות שפעת או מריבה. כך או כך זה מטלטל אותנו מהרצף היומיומי של החיים ושולף אותנו, רועדים וממצמצים, מול אתגר לא נעים כלשהו.
האינסטינקט הראשוני הוא להתנגד. להלחם במעצור הזה, להמשיך כאילו דבר לא קורה. אבל לפעמים להיות בתוך מוות קטן הוא בדיוק מה שצריך בשביל לנקות את המבט ולהבין לאן להמשיך.
כשיש לי מוות קטן כזה אני עושה הכל כדי להזיע אותו החוצה. פיזית.
לאינדיאנים היה את הסווטלודג' – אוהל שמתבודדים בו ומזיעים את הקושי החוצה. לפעמים זה לוקח כמה ימים, לפעמים חודשים של התבודדות עד שכל העצב והכאב יוצאים החוצה, הגוף נקי ואפשר לצאת מהאוהל ולחזור לחיים.
הסווטלודג' שלי בדרך כלל כולל הרבה מים. להסתגר באמבטיה רותחת באור עמום ולשפשף את הגוף עם ליפה עד שכל הדם זורם שוב. או ללכת לנקודה בנחל שבה אין אף אחד ולצלול הרבה, פעם ועוד פעם. עד שהריאות נקיות.
לפעמים המיתות האלו משאירות אותי אחר כך חצי ממה שהייתי, ולוקח לי זמן לחזור לאנרגיה מלאה.
כך או כך למדתי לקבל אותן, על אף שכשאני בתוך זה אני רק מייחלת שזה יעבור כבר, אני מבינה שכוחות גדולים עוצרים אותי ואני זקוקה להסתגרות. אני מקבלת את ההאטה, אני מבינה שאין מה לעשות אלא להשתכשך בזה, לצלול בזה, להזיע.
בסוף כל מוות קטן כזה אני נושמת עמוק ואומרת לעצמי, מפסו למווארתה צ'יקה – עבר לי המוות הקטן. כמו מריקה בואנדיה.
כי היא למדה אותי על המוות הקטן ושהכי חשוב – לצאת מזה.
לנשום עמוק אוויר נקי וחדש, למלא את הריאות שוב ושוב. להתמתח מקצה לקצה, להרגיש את הדם זורם שוב ואת הגוף מתמלא אנרגיה.
היידה, יאללה, אפשר להמשיך בחיים.
הסיפור של מריקה בואנדיה / בואי דודה נרקוד / מלכה אדלר
הפעם המתכונים מוקדשים לקוקוס יבש. זה הפשוט ששומרים לעוגות.
הקוקוס הזה מניב בקלות חלב קוקוס עשיר שנהדר לשייקים של בוקר, לדייסות ולעוגות.
חלב קוקוס עשיר בשומן רווי מהסוג הטוב שמתועל לשריפת אנרגיה. הוא עשיר במגנזיום וסידן מאזון רמות כולסטרול, מחזק את מערכת החיסון, מאזן את רמות הסוכר ונהדר לעור.
חלב קוקוס
1 כוס קוקוס יבש או שבבי קוקוס
2 כוסות מים חמימים
שמים הכל בבלנדר ומשרים לחצי שעה. טוחנים לחלב ומסננים דרך בד חיתול.
את הקוקוס שנותר אפשר לטחון שוב עם כוס מים.
את החלב שומרים בצנצנת זכוכית מעוקרת. הוא נשמר כ-4 ימים.
דייסת שיבולת שועל מחלב קוקוס
יש דייסה רגילה ויש דייסה מלכותית מחלב קוקוס, ואין מה להשוות בינהן. הדייסה מחלב קוקוס עשירה וסמיכה ועם טעם קוקוסי מעודן. נפלא להתחיל איתה את היום.
1 כוס קוואקר
2 כוסות חלב קוקוס
1-2 כפות סוכר דמררה
1 כפית קינמון
שקדים, זרעי צ'יה, תותים ואוכמניות לתוספת
מבשלים על אש קטנה תוך כדי ערבוב את הקוואקר עם חלב הקוקוס עד לסמיכות, כעשר דקות. מוסיפים סוכר וקינמון ומגישים עם פירות ואגוזים.
אורז קוקוס עם קייל ובטטה ברוטב בוטנים וכורכום
מנה נהדרת של אורז מבושם, ירקות מאודים , קראנץ' קשיו קלוי ורטוב אסיאתי חריף מעל.
לאורז
1 כוס אורז בסמטי איכותי
3/4 1 כוסות מים
חצי כוס קוקוס יבש
1 כף שמן קוקוס
לירקות
בטטה בינונית פרוסה לרצועות דקות
3 עלי קייל גדולים חתוכים גס
חצי כוס אגוזי קשיו
לרוטב
1 כף גדושה חמאת בוטנים טבעית
1 כפית כורוכום
1 כף סילאן
2 שיני שום
חופן כוסברה טריה
2 כפות רוטב סויה
חצי פלפל טרי חריף ירוק או אדום
רבע כפית מלח
טוחנים לרוטב חלק.
מכינים את האורז –
בסיר על אש בינונית מטגנים את האורז בשמן הקוקוס למשך כדקה, תוך כדי ערבוב בכף עץ, עד שהשמן מצפה את כל הגרגרים. מוסיפים מלח ומים ומכסים את הסיר, מביאים לרתיחה – כשבע דקות. כשהמים רותחים מנמיכים את האש ומבשלים עוד עשר דקות על אש קטנה. מכבים את האש ולא פותחים את הסיר. לאחר חמש דקות מוסיפים את הקוקוס היבש ומערבבים בכף עץ. מכסים שוב את הסיר לחמש דקות.
בינתיים קולים במחבת את הקשיו עד להזהבה, ובסיר עם מים רותחים מאדים את הבטטה והקייל, חמש דקות עד לריכוך.
מגישים את האורז קוקוס עם ירקות, קשיו קלוי ורוטב אסייתי חריף מעל.
חטיפי קוקוס שקדים עם גרידת תפוז
חטיף קראנצ'י ונהדר, המתוק המושלם ליד תה וספר טוב
1 וחצי כוס קוקוס יבש
1 כוס שקדים טחונים דק
3 כפות שמן קוקוס
קורט מלח הימליה
2 כפות דבש או מייפל
1 חבילה שוקולד מריר
שקדים וקליפת תפוז לפיזור מלמעלה
שמים בקערה שקדים וקוקוס. ממיסים את שמן הקוקוס במחבת, שופכים מעל ומוסיפים דבש ומלח. מערבבים היטב בכף עץ. מניחים נייר אפיה בתבנית מלבנית ומהדקים את התערובת. אפשר להדק עם תחתית של כוס.
מניחים במקרר לעשר דקות. פורסים למלבנים ומצננים לעוד עשר דקות.
ממיסים שוקולד מריר בבן מארי. טובלים כל מלבן בשוקולד ומניחים על נייר אפיה. מפזרים שקדים קצוצים וגרידת תפוז מעל. מצננים שוב לחצי שעה. שומרים בכלי אטום במקרר.
משהו קטן לשבת
"כשנבסס את התחושה שאנחנו שייכים לאדמה ולא הבעלים שלה, נוכל להיכנס אל הממלכה העשירה ביותר"
הספר של אומינה על סופרפוד הוא עושר נפלא של מתכונים צבעוניים, שייקים, מיצים, פרלינים והמון טעמים קסומים ממש שכולם מכילים מזונת על. אומינה מצליחה לכשף אותך בכל העוצמה הטמונה במזונות העל, וכל מתכון נראה כמו צלילה לעומקים חדשים ומרגשים.
אומינה, סופרפוד, שער למטבח חדש
לקוראי הבלוג ב-120 ש"ח במקום 149 ש"ח בלינק הזה.