בשבוע האחרון צפיתי בתכנית הישרדות. אני לא מתה על הפורמט ולא ממש מעורה בפולטיקה שם, אבל מרתק אותי לראות איך אנשים מן הישוב, עם קריירה, הרבה חשיבות עצמית והרבה דאגה לאיך שהם נראים בכל צדודית, איך מאלו יוצאות חיות אמיתיות.
הניתוק מהעולם, ממסכי הנייד המהבהבים אינפורמציה בכל שניה, האיפור, הבגדים, ההגדרה החיצונית והפנימית- הכל נשטף עם הרבה ים, אורז, קוקוס, והמון קרבות שמקלפים מכל אחד מהמשתתפים את החזות המצודדת וחושפים ניבים ארוכים, עור מתוח על שרירים וצעקות קרב.
ברור לחלוטין שהפקה מתוקתקת נמצאת מאחורי כל פריים, ובכל זאת אני מוצאת את עצמי צופה בזה וחושבת כמה כח יוצא ממך כשאתה נקי מהפרעות. מעבר להפגנת האגו ולמשחקים, אנחנו נמשכים לפרא. לזה שכל שבכל אחד מאיתנו טמון פרא משוחרר מעכבות, נוהם, שלא מוכן שיקחו לו, שלא מוכן שירמסו אותו. אנחנו נמשכים אל החופים והבוץ והמצ'טות, כי אנחנו יודעים שאיפשהו בתוכנו יש כח. כח פראי ומלא עוצמה, כח ממוקד ונושך.
כמה זה מדהים להתקלף ככה מכל הזבל שנדבק אלינו לאורך חיינו, המון אמונות שאנחנו מחזיקים לגבי עצמנו על הגבולות שלנו ומה שאנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים לעשות. כמה זה מדהים להתנקות מהכל ולגלות בך עוצמה מטורפת, חייתית, מזיעה ועוצמתית כל כך.
האם עוצמה כזאת של כח פיזי ונפשי יכולה לצאת מאיתנו רק במקומות פרא? האם רק בחופים נידחים אנחנו נרשה לעצמנו להתנקות מכל מה שצברנו ולהיות הגרעין הפשוט והעוצמתי של עצמנו?
למה ביומיום, הפרא שבנו כל כך מושתק, כל כך משובט למה שאנחנו מחשיבים ככח – כסף, מעמד, תמונות סלפי בפייסבוק וג'יפ מפואר.
בכל תחום בחיינו אנחנו קצת מוותרים. לנציגינו בממשלה, למחירים של האוכל בסופר, לבנקים שעובדים עלינו ולוקחים עמלות מופרכות, לרווחים העצומים שעושים עלינו מחשמל ועד כרטיס לאוטובוס. וגם בבחירות האישיות שלנו, כמו לבחור להיות ראש קטן וללכת ולחזור מעבודה שמכלה את כוחותינו והיא רחוקה ממה שרצינו לעשות.
אז לרוב אנחנו פשוט לא עושים עם זה כלום.
כי רק בחלומות שלנו, יום אחד, כשיהיה לנו מספיק כסף והכל יהיה רגוע ונהיה על איזה חוף רחוק מהכל, רק אז נרשה לעצמנו להיות משוחררים, עוצמתיים, נהנים מהגוף שלנו בלי ביקורתיות. אוכלים נקי יותר ובריא יותר, זזים יותר, שומרים על בלאנס בין הגוף ללב. חוזרים אל המקור הפנימי שלנו, הממוקד.
בטבע החזק שורד. זה חוק בסיסי והוא נכון גם בחיים המערביים הנוחים שלנו, שבהם אנחנו מגובים באלף פתרונות בקליק. הטבע לעולם יהיה חזק מכל פתרון נוחות מערבי שנדמה לנו שמגן עלינו.
החזק שולט וכדאי לנו לבחור בצד העוצמתי ולא בצד החלש. זה נכון לגבי ההחיים שלנו, הבחירות שאנחנו עושים, כמה אנחנו חיים באמת, בהנאה ובחופש פנימי, כמה אנחנו בוחרים החלטות אינדיבידואליות ולא הולכים עם העדר בלי לשאול אם זה מתאים לנו.
החלטות גדולות מתחילות בהחלטות קטנות, כוח פנימי וחיצוני מתחיל בגוף חזק ובאוכל מזין, אוכל מלא שנותן אנרגיה.
סלט חורף הוא סלט פריך, ירוק ומלא בברזל ובויטמינים, שהעוצמה שלו היא ברוטב. שילוב בין יוגורט, חרדל ובזיליקום נותן רוטב סמיך וארומטי שנותן בעיטה קטנה בכל ביס. אוכלים מיד, ומקבלים הרבה כח.
סלט חורף
1 אבוקדו
1 אשכולית אדומה, קלופה ומפולטת
3 עלי קייל
6 עלי חסה ערבית
חופן עירית קצוצה גס
1/2 כוס אגוזי לוז
1 שומר
חופן עלי בזיליקום
לרוטב
1 כף חרדל גרירים
1 כף יוגורט סמיך
1 כף דבש
2 כפות שמן זית
1/2 כפית מלח גס
1/2 כפית פלפל שחור גרוס
מיץ מחצי לימון סחוט
4 עלי בזיליקום
קולים את אגוזי הלוז על מחבת עד להזהבה, מצננים וקוצצים גס.
קורעים את עלי הקייל וחולטים אותם במים רותחים לדקה ומסננים.
פורסים אבוקדו וקורעים את עלי החסה. מערבבים את כל חומרי הסלט בקערה גדולה יחד עם אגוזי הלוז.
טוחנים בבלנדר את כל חומרי הרוטב. מפזרים מעל לסלט ומערבבים עם הידיים.