Latest Posts

סדין לבן בשמש

החג המקסים ביותר הוא גם זה שמסמל כמה השתנו הדברים מאז שהסבים והסבתות שלנו חרשו את השדות בשבילם ובשבילנו. את הזרעים שנזרעו באדמה קשה עם רגבים גדולים ועקשנים ובידיים מיובלות צרובות משמש, את הבתים הקטנים עם הגג האדום והסדינים שכובסו ביד במים רותחים ובסבון קשה ונתלו ליבוש על חבל.
את הפרחים הרקומים בחולצה ואת סיר המרק הפשוט במטבח הקטן. את העצים הגדולים, הירוקים, עם ריח ילדות ושדות שיבולים שהרוח עושה בו שיר רך. הזכרונות שלהם נטועים בנו ואנחנו מחפשים אותם בכל חג שבועות מחדש. כאילו בעיניים עצומות. מחפשים ולא מוצאים.
רגבי העפר נקברו בקניונים ואספלט, צל העצים נדחק לפינות וים השיבולים הולך וקטן, אבל אנחנו ממשיכים לחפש בכל שנה ביום הזה את השביל הביתה.

לפעמים כשאני מבשלת והידים לשות בצק או ממלאות כופתאות ודעתי פזורה, אני ממש רואה את הבית של סבא וסבתא בכפר ואת המטבח הקטן ואת הגינה בחוץ, עם העץ הגבוה שננטע לנכד הראשון והעצים שננטעו כשסבתא מלכה נפטרה. בלידה ובמוות, עצים ננטעו ותינוקות נולדו ואנשים אהובים עזבו ומשהו בושל במטבח הקטן וכמה שהייתי ילדה קטנה הכל נחרט בי חי ופועם ומתגעגע לאיטיות האור והצל והפשטות הלבנה הזאת.

ונדמה לי שבחג השבועות הפשטות מנצחת קצת את התאווה לרכוש והמרוץ לקניות מופרזות ולמחירים מופרכים, וגם האנשים החומריים ביותר, גם הם מתגעגעים למשהו לבן ופשוט. את הדבר הזה, כנף של זכרון מעומעם אבל נטוע חזק, אהבת האדמה ואהבת הארץ, את הדבר הזה אני מקווה שנזרע מחדש. נזרע ונגדל, לילדים ולנכדים שלנו.

שנדע, שניזכר – הדברים הפשוטים הם העמוקים והיפים ביותר, האדמה לרגלינו ותנובתה היא מקור חיינו.
היא ולא האייפון החדש ולא האוטו הכי גדול ונוצץ ולא הבגדים מסין בקניון במחיר מגוחך.
אנחנו, הנכדים והנינים של מקימי הארץ, צריכים להתעורר ולשוב ולהיזכר, לשוב ולגעת ולדעת- שהאדמה היא המקור, הפשטות היא התמצית. מכאן הכל מתחיל ולשם הכל חוזר.
תמיד הכל חוזר לשם.

על מפה לבנה, עם פרחי הבר של תחילת הקיץ, אני שולחת תודה לכפות הידיים הגדולות המיובלות שנטעו בי את האהבה לאדמה ואת הזיכרונות היפים, הפשוטים, הלבנים.
חג שמח, חג לבן של אדמה טובה ומניבה.


 


הרוקט הוא האהבה החדשה שלי בגינה. העלים הארומטים גדלים מכלום- מפזרים זרעים בגינה או באדנית והם לא מפסיקים לצמוח. חופן עלים טריים הופך כל סלט למטריף וכל מנת פסטה למנת שף. תנסו!

רביולי תרד בעגבניות צרובות פרחי אורגנו ורוקט טרי
מנה כפרית פשוטה ונפלאה מפוצצת טעמים של תחילת הקיץ.

חבילת רביולי תרד או גבינות (בתמונה רביולי טריים של פסטה ריקו)
שלוש עגבניות קטנות בשלות ומתוקות או חופן עגבניות שרי, חתוכות לרבעים.
חופן עלים ופרחים של אורגנו טרי
שלוש שיני שום
2  כפות שמן זית פרוסות לאורך
1 כף חומץ בלסמי
רבע כפית מלח גס
רבע כפית פלפל שחור גרוס
חופן עלי רוקט או גרגיר נחלים
עלי פרמז'ן לפיזור

מבשלים את הרביולי במים רותחים.
מחממים מחבת גדולה על אש גבוהה שמן זית,
צורבים את העגבניות יחד עם שיני שום. מנערים את המחבת ומוסיפים חומץ בלסמי,מלח גס ופלפל שחור.
מוסיפים עלי אורגנו וממשיכים לצרוב על אש גבוהה עד שהעגבניות מעט נצרבות, 5-7 דקות. מוסיפים למחבת את הרביולי המוכנים ו-2 כפות מים ומערבבים בעדינות עד שהרוטב עוטף את הרביולי.
מעבירים לצלחות, מוסיפים עלי רוקט טרי ורצועות פרמז'ן.

פודינג אורז בחלב שקדים הל וקינמון
קינוח פשוט ומענג עם ארומה ורכות ממכרות.

1 כוס אורז לבן (בסמטי או פרסי) מושרה חצי שעה במים
2 כוסות חלב שקדים
1/2 כוס מים
1/4 כוס חלב קוקוס או קרם קוקוס
1/4 כוס סוכר
1/2 כפית קימון
1/4 כפית הל טחון

מבשלים את האורז בחלב שקדים, סוכר ומים עד לריכוך. מוסיפים חלב קוקוס ותבלינים וטחנים לפודינג רך. מוסיפים אוכמניות או תותים ומעט מייפל או דבש מלמעלה ומגישים חמים.


ביכורים

לביכורים שלי השנה קוראים גיא והוא נולד לפני ארבע חודשים לאשה מתוקה מהשכונה, הרבה בזכות הבלוג שהעליתי על איך להיכנס להריון בשיטה ההוליסטית ואיך גם אני הצלחתי בזכותה להכנס להריון וללדת בגיל 43 תינוק בריא אפילו שאמרו לי שהסיכוי ללדת הוא אפסי.
בכל פעם שהיינו נפגשות הייתי מדברת איתה על ילדים. בהתחלה סתם על ילדים, ולאט לאט על זה שכדאי להפסיק לפחד והגיע הזמן להביא ילד לעולם. בסוף שלחתי לה את הפוסט שכתבתי על השיטה ההוליסטית לאיך להכין את הגוף לפיריון ולהיכנס להריון בקלות.
לפני חודשיים פגשתי אותה ברחוב עם עגלה והיא ניגשה לומר לי שהרבה מזה בזכותי ושהשיטה עזרה לה להיכנס להריון ממש מהר ובקלות. אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר כמה זה מרגש.
אין דבר יותר מרגש מלעזור למישהו להביא ילד לעולם.
וגיא מתוק ויפהפה ואמא שלו מאושרת ואמיצה.
ברוך הבא לעולם, ילד.

אם אתם מכירים נשים, אחיות, חברות, שכנות שלא מצליחות להיכנס להריון, בבקשה שלחו להן את הפוסט הזה. זה אמיתי וזה עובד. 
השיטה ההולסטית- איך להכנס להריון כנגד כל הסיכויים

 

שעה בגינה

מתחת לציפורנים שלי יש אדמה. לפעמים אני מורידה אותה רק בערב, כי זה מזכיר לי שעה יפה אחת בגינה, כשהעולם מצטמצם לעלים שגדלו, לאדמה רטובה, לשבלולים, לעגבניות שמתחילות לגדול ולהמון פרחים של כובע הנזיר בכתום בוהק. האביב ריחני ומתוק, האדמה מלאה ריח, ואני אף פעם לא מרגישה את הזמן עובר.
רק אחר כך, כשאני עולה הביתה, זה מרגיש כאילו שחיתי באגם.

בהתחלה הגינה היתה רק אדנית שבה שתלתי את כל סוגי הזרעים שיכולתי לנסות. אחר כך היא היתה ריבוע אדמה קטן, שגדל והתרחב. בכל סוף קיץ האדמה החומה נראית כאילו לא יקרה פה כלום לעולם, כוכב מאדים צחיח שהקיץ שרף. ואז המחזור הכביר של הטבע מתחיל, זרעים ששכחתי ונרדמו מוציאים נבטים רכים עם הגשמים הראשונים, בבית כל האדניות מנביטות שתילים חדשים, תיבת הדואר שלי מתמלאה חבילות זרעים מכל העולם. מה נשתול השנה? מה ננסה שלא ניסינו קודם?
עגבניות זעירות שדומות לאוכמניות, פלפלים בסגול כהה, מנגולד בצבעי הקשת, דלעת כמו בסיפורים. וגם את הפשוטים, המשמחים כל שנה מחדש, גזר וקישואים ועגבניות, סלק וקייל וחסה וצמחי תבלין ריחניים.
וכל שנה זה מרגש ומסקרן כמו בהתחלה.

אני אוהבת את הכוח של הזרעים הקטנים להפוך מגרגר זעיר לכוח מניב חיים, את השורשים של החסה והכרישה והבצל הירוק שמצמיחים את עצמם שוב ושוב מאותו בסיס, בלי להתייאש.
הגינה לימדה אותי לא רק על מחזוריות הטבע ועל עונות, אלא גם על שקט פנימי. את מה שלא מצליחה לעשות מדיטציה או יוגה עם נשימות, עושה שעה של עבודת גינון פשוטת כפיים, ברגליים יחפות מחוברות לאדמה, בנשימות שקטות ובגב כפוף. מגובה השתילים העולם נראה אחרת לגמרי.

למדתי על כוחה של השעה היפה.
שעה יפה היא מסגרת זמן שבה קיים יותר מהכל. זמן שבו לרגע יש יותר משמעות ואת מרגישה מלאה יותר,
שלווה יותר, מחוברת יותר. במרוץ החיים השעות היפות נדחקות לחופשים עמוסי ארוחות או סופ"שים שבהם מנסים להספיק את הכל. לפעמים הן נדחקות ונשכחות ועוברות שנים שבהן לא נתת לעצמך שעה יפה אחת.
מה היא השעה היפה שלך? איפה היא מתרחשת? מה גורם לה להיות שונה וממלאת יותר מכל שעה אחרת?
שעה יפה תותיר שובל דקיק ונעים של שקט. כמו גלים של ים או תנועה של סדין תלוי בשמש. משהו איטי יותר מהמהירות שבה אנחנו רגילים לעשות הכל. סלואומושן מלא אור שבו הנימים שלך מקבלים הזנה ומתחברים מחדש.

אני נוצרת את השעה היפה הזו בלב, כדי שאני לא אשכח את האיטיות הפנימית הזו לפני שאני חוזרת לקצב המהיר הרגיל.
סיימתי להיום, השתילים החדשים עברו לגינה, השבלולים פונו מעלי החסה לשדה הקרוב, שיחי העגבניות קיבלו חיזוק עם ענפי במבוק וחופן עלים גדולים של קייל שקטפתי שטופים ונקיים.
לפני שאני עולה הביתה אני שוטפת את הרגליים מהבוץ בצינור. פעולה פשוטה שגורמת לי אושר עצום,
כאילו שאני ילדה בת חמש.


זוקיני הם האח הארומטי וההרפתקני של הקישוא, אם הקישוא הוא שקט ונוח, הזוקיני בועט ומסקרן.
אפשר לעשות איתו המון דברים, אפילו עוגת שוקולד! מה שכיף בו הוא שהוא לא צריך בישול ארוך.
צריבה קלה במחבת או בתנור והוא מוכן. עכשיו הזוקיני בשיאו וזה הזמן לשחק איתו במטבח.

גאלט זוקיני, שומר ופקורינו
בצק פריך דקיק עוטף רצועות זוקיני שנצרבו עם שום ונאפו עם שומר וגבינת כבשים. מושלם לאירוח, והולך טוב עם יוגורט מתובל סמיך.

לבצק:
1.5 כוסות קמח כוסמין 70%
1.5 כוסות קמח תירס דק (או כל קמח אחר: כוסמין, אורז, מלא)
3/4 כוס קמח שקדים (שקדים לבנים טחונים דק)
1 כפית שטוחה מלח דק
1 כפות שטוחה אבקת סודה לשתיה
1/2 כוס שמן זית
2 כפות מים קרים
1 גביע יוגורט

למילוי:
1 כף שמן זית
3-4 זוקינים פרוסים דק בקולפן
1 שומר פרוס דק לעיגולים
3 שיני שום פרוסות
עלי רוזמרין או טימין קצוצים דק
1/4 כוס גבינת פקורינו או מנצ'גו מגורדת

יוגורט מתובל:
1 גביע יוגורט
1שן שום
1/2 כפית פלפל שחור גרוס
ענף טימין טרי
1/4 כפית מלח

מכינים את היוגורט – מניחים את היוגורט במסננת דקה חצי שעה להגרת הנוזלים. לאחר חצי שעה מוסיפים שן שום מגורדת, פלפל שחור גרוס, מלח ועלי טימין.
מכינים את הגאלט:
מערבבים את הקמחים יחד עם מלח ואבקת סודה. מוסיפים שמן זית, יוגורט ומים ולשים לבצק. משטחים לעלה עגול דק: מניחים את כדור הבצק על גבי נייר אפיה משומן קלות בשמן זית. מניחים עוד נייר אפיה מעל ומרדדים לעלה דק עגול. מסירים את נייר האפייה העליון.
במחבת על אש גבוהה צורבים את הזוקיני, השומר והשום יחד עם עלי הרוזמרין וכף שמן זית, 5 דקות עד לקבלת גוון זהוב. מתבלים במלח ופלפל שחור גרוס. מסירים מהאש. מצננים מעט.
מעבירים את המילוי למרכז הבצק, משטחים מעט ומפזרים את הגבינה המגורדת. מקפלים את שולי הבצק יחד עם נייר האפיה ומקלפים בעדינות את הנייר, עלה הבצק ישאר מקופל. עושים כך לכל שולי הבצק.

אופים ב-220 מעלות חצי שעה להשחמה. מפזרים עוד עט גבינה ומגישים עם יוגורט סמיך.

לחם זוקיני וגרעינים מהיר
כשאין לכם רעיון מה להגיש לאורחים, לחם ארומטי עם חמאה הוא פתרון משגע. הלחם הזה ללא התפחה, מוכן תוך חצי שעה, מלא טעמים בזכות הזוקיני והגרעינים, וקשה מאוד להגיד לו לא.

3 כוסות קמח כוסמין 70%
1/2 כוס קמח תירס (או כל קמח אחר: כוסמין, אורז, מלא)
1 כף זרעי פשתן
1 כף שומשום
1/2 כוס גרעיני חמניה או דלעת
1 כפית שטוחה מלח דק
1 כפית שוטחה סודה לשתיה
2 ביצים
רבע כוס שמן זית
1 גביע יוגורט
2 זוקיני גדולים מגורדים דק
3 כפות מים קרים לפי הצורך

מערבבים יבשים: קמחים, סודה לשתיה, מלח, גרעינים. בקערה נפרדת מערבבים ביצים, שמן זית, מים וזוקיני.
מאחדים לבצק ולשים. אם צריך מוסיפים מעט מים קרים. לשים ומעצבים כיכר לחם. מעבירים לתבנית עם נייר אפיה או תבנית לחם. חורצים חריצים בסכין לרוחב ככיר הלחם. אופים ב-250 מעלות במרכז התור חצי שעה עד שהקרום שזוף והתחתית נוקשה. מצננים ומגישים עם חמאה.

 


כל זמן הוא זמן טוב להתחדשות, אבל באביב במיוחד:

  1. זה לא אביב בלי המוצרים המעולים של איב רושה המכילים תמציות בוטניות ומרכיבים אורגנים בריחות
    משגעים כמו שקד ופריחת הדרים, עכשיו ב 25% הנחה על כל האתר: Yves Rocher
  2. שטיח כותנה גאומטרי דו-צדדי 250 ש"ח לשטיח 180/90 (קיים בכמה צבעים) / שינקין דיל,
    שינקין 28 תל אביב
  3. קערית מעוטרת 5.5 ש"ח / מרקו קהירי, נחלת בנימין 11 תל אביב
  4. צלחת וקערית פס כחול 2.5 ש"ח קערית גאומטרית 5 ש"ח / מקס סטוק
  5. זה הזמן להנביט עגבניות! כתומות או אדומות, שרי, נמר או מגי, הזרעים נובטים מהר ואפשר לגדל בגינה, בעציץ או בעדנית. תוך חודש תראו עגבניות ירוקות מתחילות לצמוח,
    וזה באמת, הדבר שגורם לי הכי הרבה אושר.

לצאת

בשש וחצי בבוקר האוויר עוד קר אבל השמש היא הפילטר הכי יפה שאף אינסטגרם לא ישווה לה. האור מושלם על העלים שפרצו וצמחו וגבהו ועל הפרחים הראשונים של האביב- חרציות ראשונות, חרדלים צהובים, שומר בר ומרבדים של חמציצים. לא פשוט להוציא את עצמי מהמיטה אבל בחוץ, עם כל הירוק והשקט מסביב, אני ממש שמחה שיצאתי, כי מעבר לנמנום ולחמימות שמושכים אותי להשאר בבית, יש גרעין פנימי שעושה את הדברים היומיומיים בצורה מכנית, ואת הגרעין הזה לא פשוט לעורר לחיים. אם לא הייתי קמה הייתי מפסידה את כל זה. את השבילים הירוקים, את האוויר, את ההרגשה בסוף של התמלאות ושלווה. הייתי מפסידה את הדבר ששומר אותי במרכז כל היום. וזה שווה הכל. זה משנה לי את כל היום.
בדרך חזרה אני קוטפת זר גדול של עלי שומר בר רכים וריחניים, ענפים רכים של פרחי חרדל ועלי חוביזה גדולים. מי שעובר אותי שואל מה אני עושה איתם, חלק קוטפים גם. כל אחד מאיתנו לוקח קצת אנרגיה ירוקה הביתה, להתחיל את היום בטוב.

כולנו בסופו של דבר יצורים אנרגטים, השואבים את הכוח לחיים ואת האושר שלנו מהטבע. אנחנו אמנם מבוייתים מאוד, מנותקים מהאדמה מאוד, אבל כל חזרה קטנה לציור הפשוט שצירנו כשהיינו ילדים- שמש, שמיים, עשב, פרח- גורמת לנו להתמלא שוב. הגרעין הזוהר שלנו במיטבו כשאנחנו פשוט רגועים. אבל הדרך לרוגע פנימי לא פשוטה כי הכל כל הזמן קורה, וכל מה שקורה מסביב מלווה בהמון רעש, תביעה לתשומת לב ולחץ.

אומרים שהרוצח השקט הוא דום לב, אבל האמת היא שהרוצח השקט של התקופה הזאת הוא פשוט סטרס. סטרס הוא הגורם מספר אחת למחלות, לחוסר פיריון, לשינה לא טובה, לדיכאון, לחוסר תיאבון, ולשורה ארוכה ארוכה של מכאובים. בגלל שאנחנו רגילים לחיות בסביבות של סטרס יומיומי קשה מאוד לדעת מתי הוא מתגנב ועולה על גדותיו וגורם לנו לרדת מהפסים.

קל מאוד להישאב לרוטינה היומיומית שחוזרת על עצמה- לקום לצחצח להאיץ בילדים לארוז סנדביצ'ים לשתות קפה למהר לבית הספר ולעבודה, להיות מוקף מחשבים וחדשות מלחיצות ואיומות ופקקים בכבשים, דברים יומיומים שמקיפים וסובבים אותנו וגורמים לנו לפעול כמו מריונטות על חוט.
ובדרך הגוף הפנימי הזה מתעייף והסטרס גומר את רוח החיים ואת האנרגיה הנקייה שנמצאת אי שם עמוק בפנים.

המשמעות העמוקה של לקחת זמן בלי כל הגלגל הזה שסובב אותנו היא לפגוש את עצמנו בלי הרעש הלבן הזה, לא צריך לחכות לסימני המחלה הראשונה שתתגנב, צריך לדעת לנטר את הסטרס הזה בזמן ולהוריד את מפלס החשיפה שלנו לדברים שגורמים לנו להרגיש לא במרכז של עצמנו. אם זה להתחבר למדיטיציה יומית, לצאת החוצה להליכה של שעה בטבע, לרוץ, לעשות יוגה, לרקוד, לסגור את החדשות המלחיצות בערב, לשתות כוס יין, לראות משהו מצחיק.

אנחנו יודעים שכשאנחנו חווים שלווה עמוקה, שאנחנו במרכז של עצמנו, אנחנו ממש נראים אחרת. אבל אנחנו שוכחים את עצמנו ככה. בגרעין הזוהר שלנו אנחנו יותר מהכל- רגועים, יפים, בהירים. הפילטר שבו נראה העולם מקבל את הצבעים היפים שלו. זה לא רחוק, זה פה בחוץ. רק צריך להתעורר מוקדם.

 


 


מאפה חוביזה ואבן יוגורט
בצק דקיק שמקפלים אותו לגלים מלאים חוביזה רכה וגבינת אבן יוגורט, הופכים למאפה אביבי מקסים שאי אפשר להפסיק לאכול.

לבצק
2.5 כוסות קמח כוסמין בהיר או 70%, מנופה
רבע כפית סודה לשתיה
חצי כפית מלח
1/3 כוס שמן זית
1/3 כוס מים

למלית
4 כוסות עלי חוביזה ללא גבעולים
חצי כוס אבן יוגורט או גבינת כבשים קשה מגורדת
1/2 כפית מלח הימליה
פלפל שחור גרוס
עלי נענע לפיזור מעל

מכינים את הבצק- מנפים את הקמח, מערבבים עם מלח ואבקת סודה. מוסיפים שמן זית ומים ולשים לבצק גמיש.
אם הוא יבש מוסיפים מעט מים. מכינים כדור ומכסים במגבת לרבע שעה.
בסיר עם מים רותחים מאדים את עלי החוביזה חמש דקות עד שהם מתרככים. מעבירים למסננת וסוחטים את העלים. קוצצים את העלים גס עם סכין.
פותחים את הבצק- מחלקים את הכדור לשניים ומרדדים לשתי רצועות ארוכות ודקות. חוצים כל רצועה לאורכה ומפזרים את החוביזה. מפזרים מעל מלח ופלפל שחור וגבינת יוגורט.
מקפלים את הבצק כמו מניפה, ומניחים בכלי שמומן בשמן זית. כשמסיימים להניח את כל העלים מפזרים עוד גבינה מעל. אופים ב 220 מעולת חצי שעה להזהבה. מזלפים במעט שמן זית ומפזרים עלי נענע טריה מעל.

סלט שומר בר ותפוזים בוינגרייט הדרים
סלט פריך ורענן מלא טעמים משגעים של אביב

3 ענפים של שומר בר
1 תפוז מקולף
חופן עלי בייבי או חסה טריה
חופן גרעיני דלעת קלויים

לוינגרייט
מיץ מחצי לימון
מיץ מחצי תפוז
2 שיני שום קצוצות
כף דבש
2 כפות שמן זית
חצי כפית מלח הימליה
פלפל שחור גרוס

מפרידים מענפי השומר את העלים הרכים ושמים בקערה.חותכים את התפוז לפרוסות, מוסיפים עלי בייבי ועלי חסה פריכים. מוסיפים גרענ דלעת קלויים. מערבבים את כל מרכיבי הוינגרייט בצנצנת קטנה ומנערים היטב, מפזרים מעל לסלט ומערבבים קלות בידיים.

מלפפונים חמוצים בשומר בר ופרחי חרדל
פריכים, חריפים מעט ועם ניחוח שומר משגע בסוף כל ביס

5-6 מלפפונים צעירים בינוניים
שני ענפים של שומר בר
2 תפרחות חרדל
1 פלפל חריף אדום יבש
2 שיני שום

בצנצנת נקייה שמים מלפפונים טריים בינוניים. דוחפים בינהם עלי שומר בר ופרחי חרדל. מוסיפים כפית זרעי כוסברה, שתי שיני שום פרוסות ופלפל אדום יבש חריף. ממלאים במי מלח- יחס של 2 כפות לשתי כוסות מים. המים צריכים להיות מלוחים כמו מי ים. מניחים סגור על מדף עם שמש. המלפפונים יהיו מוכנים תוך שבוע.


 

איזה כיף שהוא פה! לכבוד האביב, דברים קטנים ומרגשים של פריחה:

1. מחברות פרחוניות לכתוב רעיונות חדשים, 10 ש"ח, מקס סטוק
2. שמלה פרחונית מכותנה, 30 ש"ח, שוק בצלאל
3. סרום אנטי אייג'נג מדהים לאביב משמן זרעי פטל, רימונים, מקדמיה וזרעי גזר, 60 ש"ח (מתכון למטה)
4. לבחור למי לתרום. זה לא מובן מאליו להנות ככה מהאביב, יש ילדים שלא יכולים. אני בחרתי לתרום לשי לי המתוקה בת התשע שנאבקת בסרטן עקשני, ויש עוד ילדים שמחכים שנביא להם שמש.

סרום אנטיאייג'ינג שעושה עור זוהר ובריא
מאז שהתחלתי להכין את הסרום הזה הפסקתי לקנות סרומים, כי הוא פשוט אדיר. הוא עושה עור זוהר וחוסך לי מלא כסף, אין בו שום כימיקלים או משמרים פרט לשמנים טהורים, עוצמתיים ועדינים כאחד. העור שלי השתקם פלאים וניהיה אחיד יותר תוך פחות משבועייים.

למה להכין לבד? כי במחיר של סרום אחד תוכלו להכין חמישה (!) בקבוקים של סרום עשיר באנטיאוקסידנטים שבאמת עושה עבודה עם ריח נפלא ותוצאות אמיתיות.
הסרום הזה מכיל את הטופ של הטופ:
שמן זרעי פטל אדום, אנטי-אייג'ינג עוצמתי העשיר באנטיאוקסידנטים המעכבים את תהליך ההזדקנות של העור, הוא מכיל ריכוז יוצא דופן של חומצה אלפא-לינולנית,  שמן זרעי רימון העוזר להגן על העור מפני רדיקלים חופשיים מזיקים ונחשב לאחד הטובים ביותר נגד ההזדקנות העור שיש. שמן מקדמיה הנחשב לאחד מהשמנים האיכותיים והיקרים ביותר בקוסמטיקה הטבעית, ויש המכנים אותו "שמן הצלה" בזכות יכולתו הגבוהה לעדן את העור ולהגמיש אותו. הוא עמיד מאוד לחמצון ועשיר במרכיב נדיר – חומצת שומן אומגה 7 (חומצה פלמיטולאית), וגם בוויטמין E וחומצות שומן מסוג אומגה 3 ו־6. שמן חוחובה מחליק קמטים ונספג בשכבות העמוקות של העור, שמן גרניום לעור פנים זוהר וחלק ושמן לבנדר להרגעה וריפוי.

 

בלחיצה כאן תגיעו לקישור לכל השמנים

איך מכינים:
בבקבוק 30 מ"ל חום עם טפטפת מוסיפים:

1/3 בקבוק שמן חוחובה או שקדים
1/3 בקבוק שמן מקדמיה
15 טיפות שמן זרעי פטל
15 טיפות שמן זרעי רימונים
15 טיפות רוז היפ
6 טיפות גרניום
6 טיפות לבנדר

מערבבים בנענוע, מורחים על פנים נקיות ולחות בבוקר לפני קרם הפנים ובלילה עם או בלי קרם.

 

ניקוי אביב

"בכל שנה היה פיטר פן חוזר ואוסף את וונדי לארץ אף פעם לכבוד ניקוי האביב.  וונדי חששה שהאביב לא יבוא לעולם, וכל שנה היתה מחכה לבואו. היא ידעה שפיטר חסר חוש זמן ולכן שאלה אותו-
"אתה לא תשכח אותי, נכון פיטר? אתה לא תשכח אותי לפני שיגיע זמן ניקוי האביב?"

פיטר הבטיח כמובן ואחר כך עף לו. הוא היה מלא הרפתקאות ולפעמים היה זוכר לבוא, ולפעמים לא.
כשהיה שב ולוקח אותה לכבוד ניקוי האביב היא רק חששה שאולי הוא יבחין כמה קצרה השמלה שתפרה לה מעלים ואוכמניות וכמה גדלה מאז הפעם האחרונה." 

-פיטר פאן, ג'ימס מתיו ברי-

מאביב לאביב אנחנו גדלות. השנים חולפות ושמלות העלים שלנו מתקצרות ורוח הילדות המרגשת וחסרת הדאגות מתנדפת מאיתנו, קצת בכל אביב. לפעמים נדמה לי שכולנו קצת וונדיות ששכחו אותנו.
ועדיין, זמן ניקוי האביב הוא הזמן המרגש ביותר בשנה. זה זמן ניעור כל מה שנאסף והכביד. אני אוהבת את הזמן הזה כי זה הזמן להיפטר מכל מה שכבר לא מתאים, לשחרר בגדים, כלים, אמונות על עצמי, דברים שאני כבר לא. לאוורר את הכל ולעשות ניקוי פנימי וחיצוני.

השנה התחלנו את ניקוי האביב בלפנות מהארונות ערימות בגדים וצעצועים. כשמשחררים דברים מיותרים שנאספים ונערמים סתם, הבית כולו משתחרר. אני מלמדת את הילדים על קיימות ונתינה, ואנחנו מעבירים אחר הצהריים שלם בלקשט ארגז נתינה ולבחור צעצועים שלא משחקים איתם יותר ובגדים טובים שיכולים להתאים למישהו אחר. יש הבדל גדול בין להניח ערימת בגדים בשקית ניילון כשהכל מתתהפך ומתבלגן לבין להניח בארגז. אם מדובר בבגדים טובים ולא גמורים, שקנינו במיטב כספנו, מישהו יכול להנות מהם ואין סיבה לזרוק אותם כמו סמרטוטים.

הכנו ארגז נתינה מקושט והנחנו את הבגדים מקופלים יפה ואת הצעצועים מסודרים בפנים. אחר כך עשינו טיול לספסל הנתינה בשכונה שלנו. יש קבוצות שלמות בפייסבוק וזאת ממש רשת קהילתית של נתינה טובה, ירוקה ומקסימה. למה לא לקחת מהשכנים דברים טובים?  אם פעם חשבנו שבגדים על ספסל הם רק לעניים והומלסים, היום הרבה אנשים לוקחים ונהנים. העולם כולו משתנה לירוק בין שנרצה או לא, וקיימות היא משהו שנצטרך ללמד וללמוד בשביל ההמשך שלנו בכדור הזה.

ניקוי אביב זה גם זמן מיוחד שאפשר ממש להתייחס לגוף שלנו בתור קנקן עם מים שצריך לרענן ולהחליף.
נראה לנו שאפשר להמשיך כרגיל אבל כמו שאנחנו משקיעים כמה אלפים בניקוי שמנים במוסך כדי שהמנוע יעבוד כמו שצריך, כך שמירה על גוף נקי מרעלים היא הבטחה לגוף חסון.
מחקרים שלמים נאספו בשנים האחרונות על חשיבות הדיטוקסינג, ניקוי הגוף, במיוחד הכבד והמעיים. למעשה, כבד נקי וחיידקים טובים במעיים הם המפתח לבריאות וזרימת הדם שלנו, וכשהם סתומים או לא מאוזנים הגוף כולו עובד על חצי כוח. בין המנקים הכי חזקים נמנים העלים הירוקים, שנמצאים עכשיו בתחילת האביב בשדות ובשווקים. עלי תרד וקייל, חוביזה, מנגולד וסלרי. הכל פריך וירוק.
לא חייבים לפצוח בדיאטת מיצים קשוחה, אפשר לעשות ימים של אוכל קליל וטעים, מלא בירוקים.

ואם תשימו לב לדברים הקטנים, גם המגע של העלים הפריכים והירוקים לבדו נותן סוג של השראה- איך הטבע יודע בכל שנה לחדש את עצמו ולצאת כל כך חזק ומחודש. מאפס למאה, מאדמה קפואה לשדות שלמים בירוק משגע, מכלום להכל. את הטבע הזה אני מאמצת אלי- אולי אנחנו גדלות מניקוי אביב לזה שאחריו, אולי שמלת העלים ואוכמניות שלנו מתקצרת ואנחנו כבר לא ניהיה ילדות אף פעם,
אבל להתחדש אנחנו בהחלט יכולות.


האביב זו העונה של כל העלים הירוקים, ועכשיו זה הזמן שהם פריכים ומלאים בכוח. הבישול הארוך של החורף מפנה מקום לקלילות של אביב- הרבה עלים ירוקים, מנות מהירות, מלאות בטבע. זה זמן מקסים במטבח בגלל שאפשר לאדות אידוי קצר או לגלגל באורז או רק לקרוע בידיים לסלט גדול.

סלט אטריות אורז עם תרד ברוטב סאטה
מנה קלילה של ירקות פריכים, תרד באידוי קצר ובוטנים קלויים, עם רוטב בוטנים וסויה חריף.

לסלט
מנה של אטריות אורז מבושלות
חביתה מ-2 ביצים
צרור (2 כוסות) תרד ניו זילנדי
1 גזר פרוס למקלות דקים
1 פלפל כתום פרוס למקלות דקים
1 מלפפון פרוס למקלות דקים
חצי כוס בוטנים

לרוטב
רבע כוס סויה
2 כפות סילאן טבעי
חופן עלי כוסברה טריה
2 כפות חמאת בוטנים טבעית
חתיכת פלפל צ'ילי אדום (2 ס"מ) או חצי כפית צ'ילי יבש
1 חתיכה של ג'ינג'ר (2 ס"מ)
1 כף שומשום

מכינים את הרוטב:
טוחנים הכל בבלנדר ידני מלבד השומשום למחית חלקה, מוסיפים שומשום לרוטב ומעבירים לקערית.

מכינים את המנה:
מאדים בסיר עם מים רותחים את התרד עד שהוא רך אך עדיין קריספי, כחמש דקות. מסננים.
קולים במחבת חמה את הבוטנים עד להזהבה, 5-10 דקות.
מערבבים בצלחת הגשה את הירקות עם אטריות האורז. מפזרים תרד מאודה מעל, רוטב סאטה ובוטנים קלויים.

שייק ירוק אננס ותרד
דרך טעימה וקלה לאכול ירוקים היא לשתות אותם! הנה שייק טעים במיוחד שלא מרגישים בו את הטעם של התרד, והוא פשוט ממש טעים.

בבלנדר טוחנים:
חופן עלי תרד טריים שטופים
1 בננה
חתיכת ג'ינג'ר
כוס אננס קפוא
1 תמר
כף שקדים או חמאת שקדים
3/4 כוס חלב צמחי לבחירה


למה כדאי לעסות את הפנים עם אבן גושה? כי האבן החלקה הזאת עושה פלאים לעור, בלי לשלם הרבה כסף ובלי להשקיע בקרמים יקרים. מילון סבתות יפניות לא טועות. הגושה, עשויה מרוז קווארץ או ג'ייד, ידועה כבר מאות שנים בתרבות היופי היפנית כמשמרת עור חלק, ועכשיו כל העולם מכור אליה.
איך זה עובד? הרשת מלאה בסרטונים של שימוש באבן- וזה ממש פשוט. בגדול מדובר בהחלקה על העור כלפי מעלה- שתי דקות בבוקר ושתיים בערב, האבן פורטת על השרירים שמתחת לעור וגורמת לזרימת דם מוגברת שגורמת לחידוש קולגן בצורה טבעית ולשחרור רעלים מהעור. את התוצאות רואים מייד, תוכלו לעבור על חצי פנים ולראות את ההבדל מייד, וההרגשה אחר כך היא של חום נעים וזרימת דם.
יש לשימוש באבן ביומיום אפקט מצטבר- העור ניהיה אחיד ומתוח יותר ככל שעובר הזמן. מורחים *שמן פנים או אפילו שמן שקדים מתוקים ומעסים את העור.
זה עולה כלום כסף. אני הזמנתי את האבן שלי פה, והייתי כל כך מרוצה שמייד הזמנתי עוד כמה לתת לאהובות. אתן תאהבו אותה כל כך.

*בפוסט הבא מתכון לשמן פנים מופלא שמבהיר ומחייה את הפנים בצורה מדהימה. סופש נעים!

 

 

 

 

me time

לא הרבה נשים מדברות על הזמן שאחרי.
על השחיקה הגדולה שאחרי הנתינה. אחרי אלפי שעות ללא שינה והנקה ודאגה, שממשיכים וממשיכים ונותנים בך אותות בגוף ובלב.
על הזמן אחרי שהם קצת גדלים ואפשר למצוא מקום גם לעצמך, אבל את לא יודעת איפה המקום הזה נמצא.
נשים מדברות על הגשמה, העצמה, להיות אלה, למצות את עצמך. כל מיני מילים גדולות שבמציאות לא מתכתבות עם כביסות שניצלים וספונג'ה. לא אצלי לפחות.

יש את המתוקתקות תמיד שסימני השחיקה לא ניכרים אצלן בכלל, או אולי הן מטוייחות היטב, ויש את כל השאר, עם נשים שלם, ששילמנו בגופנו כשילדנו וזה היה מדהים ואחר כך המשיך לדרוש עוד ועוד מהמיץ שלנו.

בלי חרטות בכלל, אבל התשלום הוא גבוה. מי שלא ילד ילד לא יבין לעולם. וזה כולל את בני הזוג שלנו, הבוסים שלנו, וכל מי שמסביב שחושב שאפשר לחזור למצב שהיית לפני. קלילה וגמישה, זוהרת וחסרת דאגות. אבל לא, אי אפשר.
פלאש לאחור לאלף רגעים של תינוק יונק עד שכואב לך, של ילד צורח ולא נרגע, של חום גבוה באמצע הלילה. של עייפות תהומית. לפעמים של כל זה ביחד. וגם של אלף חיבוקים מתוקים ודאגה ודמעות. לפעמים של כאב, ולרוב של שמחה, כי הלב שלך מתפוצץ מאהבה שלא ידעת שיש.

ואז נפתח זמן, ואת נשארת, כמו אחרי מכונת כביסה גדולה.
ואת אמורה לשעוט קדימה ולהצליח ולהגשים ולנצל את הזמן, אבל כוחות גדולים מושכים אותך להמשיך לטפל ולדאוג. וכשאת כבר מגיעה לעצמך לא נותר הרבה.

Me Time הפך מושג ברשת להכל- מאמבטיית קצף לניקוי מיצים, סריגה, יוגה לפנים, כל מה שיכול לתת לנו רגע לעצמנו. רק תנו לנו חמש דקות בשקט לעשות משהו לא פרודקטיבי וממש קטן. משהו זניח, מטופש, מענג, חסר חשיבות ושאינו תורם במאום לכלכלת הבית, ניקיונו או האכלת הצאצאים.
אני מנסה למצוא את ה Me Time  שלי כל הזמן אבל מסתבר שזה לא פשוט בכלל.

אפילו קפה ומאפה קטן הפך ממפנק למלא חרטות, כי הכל שמן ומלא חמאה ואחרי שאכלת את חושבת כמה אימונים תצטרכי לשרוף. גם ככה הבטן מההריונות מסרבת לרדת. הרבה פעמים אני מקווה למצוא בבית קפה מאפה כזה, שהוא מפנק אבל קליל, בריא ולא בטעם של קרש.

בסוף התיאשתי והחלטתי לקחת את כל הענינים לידיים. מי ידאג לי אם לא אני עצמי. מי מכולם מבין אותי יותר ממני. לפעמים את מנסה ומנסה עצות של אחרות, אבל להתמלא אפשר רק מהמים שמרכיבים את התאים שלך עצמך.

אז נכנסתי למטבח ואפיתי לעצמי מגש מאפים שהוא ממש בשבילי, ושלא נופל משום בית קפה.
עשיר, נימוח, בלי תועפות חמאה ובלי קמח לבן ועדיין מרגיש כל כך מפנק, שאת הזמן שלי בסופ"ש אני מתחילה עם מאפה כזה בדיוק וקפה בטייק אווי ויוצאת לפארק לנשום את הירוק שהאביב הכין בשבילנו.

אחר כך אני אחזור ואתפנק בקרמים חדשים.
הדלת סגורה, המקלחת מעלה אדים. אפילו יש לי נר.
שקט! לא להפריע. אני עכשיו ב Me Time וכל כך מגיע לי, על כל השנים וכל הלילות.

…………………………………………………………………………………………………………………………..

מאפה שקדים והדרים
הכנה קלה קלה ותוצאה של בית קפה בלונדון.

לבצק
2.5 כוסות קמח כוסמין 70% או לבן
1 כפית שמרים יבשים
3/4 כוסות חלב מהטבע- שיבולת, שקדים או סויה
1 כף גדושה שמן קוקוס
1 כף סילאן טבעי, מייפל או דבש

למלית
כוס וחצי שקדים טחונים
כף גרידת תפוז ולימון
מיץ מחצי תפוז
1/4 כוס סוכר קנים

מנפים לקערה את הקמח, יוצרים גומה ומוסיפים שמרים.
בסיר קטן מחממים חלב, סילאן ושמן קוקוס, עד שהשמן נמס.  יוצקים על השמרים ולשים לבצק. אם הוא יבש נוסיף עוד מעט חלב. יוצרים כדור, מכסים ומתפיחים לשעה.
מערבבים את כל רכיבי המלית.
משטחים את הכדור ומחלקים ל-8 פרוסות שוות. מגלגלים כל פרוסה לכדור, משטחים עם מערוך ומורחים בחציו בנדיבות מהמלית. מקפלים לחצי, חורצים פסים לאורך ומגלגלים לבורג. מגלגלים כל בורג לשבלול ומניחים בתבנית על גבי נייר אפיה. מכסים במגבת ומתפיחים עוד חצי שעה.

מברישים בביצה או בשמן קוקוס מומס ומפזרים שקדים קלופים מעל. אופים בתנור שחומם ל 180 מעלות 30-35 דקות עד שהמאפים שחומים. אפשר לשמור בהקפאה.

………………………………………………………………………………………………………………………………….

הקרמים של VOS הם מיינד סט שלם. לא רק טבעיים ואורגנים, אלא מכוונים ממש לנשים ונשיות, התמלאות וכוונה. רוקחות טבעית המעודדת ריפוי של הגוף והנפש וריטואלים של אהבה עצמית שיצרה הפסיכותרפסיטית ורד אורנשטיין סלוצקי. קרמים טבעיים ואורגניים עם ויטמין c ופפטידים לאנטי אייג׳ינג, שימוש בחומרי גלם אקטיביים ופעילים המופקים בטכנולוגיה של פחמן דו חמצני שבאמצעותה מצליחים להגיע לריכוז מקסימלי של חומר פעיל. הקרם והסרום נעימים, ריחניים, ומותירים עור זוהר.
תמצאו שם גם מוצרים משלימים כמו נרות נפלאים בריחות של וניל אדמה, קונפיטורת הדרים או תמצית שקדים וקוקוס. וגם ערכות טיהור, מחברות יפהפיות, מבערים ושמנים ארומתרפיים.כדאי להיות חברה שלהם 🙂

www.voscosmetics.com

 

 

 

 

 

 

 

ארוחת גינה, ראש השנה

חלה מתוקה וריחנית יוצאת מהתנור. חלה של ראש השנה. הריח מציף את המטבח ויורד אל הגינה מהחלון. בחוץ מתחילה לנשוב הרוח ועל אף שחם נורא הרוח הזאת היא קו תפר דק שבין סוף הקיץ לסתיו.
תמיד מיהרתי לחכות כבר לסתיו, לסגור את הקיץ החם והארוך, ולהתחיל את השנה עם כל הסממנים של רימונים ודבש וגויאבות ראשונות. דברים מוחלטים, לרוץ קדימה.

השנה אני דווקא נעצרת על קו התפר הדקיק הזה, זמן הביניים שבו הקיץ עוד פה והסתיו רק שולח רוח עדינה ושניהם יחד יוצרים עונה בפני עצמה, עונת סוף הקיץ, עונה מתוקה ואיטית שבו האור מתרכך וטעמים של מתוק ושמש ושל קצת רוח מתערבבים יחד. עונה שבה אין מוחלט, שינויים דקים שמגיעים באיטיות.

 

וזאת הפעם הראשונה שבמקום לרצות להיות כבר שם, בסתיו, או שם בכל מקום רחוק ולא מושג, אני עומדת וממש אוהבת את קו התפר הדקיק הזה, שבו הקיץ באיטיות ניהיה רך יותר ומתוק יותר. כמו לאהוב את הגוונים שאינם שחור או לבן או את התשובות שאינן מוחלטות. כמו לקבל את הזמן קצת יותר בהבנה. כמו לעמוד ורק להתבונן.

אני מוציאה את החלה מהתנור. הריח המתוק והחם גולש מהחלונות והרוח מעיפה אותו לכל עבר, כמו ציפורי סתיו ראשונות. מסביבה ועליה – אני מציתה מרווה יבשה. העלים מתפצפצים ועשן דק וריחני עולה ועוטף אותה ומתפזר במטבח. זה הרגע שלי.
אני אומרת בשקט לעצמי – יאללה, התחלה חדשה. דף לבן.
עוצמת עיניים ומבקשת בקשות.

כשאני עוברת לבית חדש, כשיש לילדים חלומות לא טובים או תקופות שבהן יותר מידי דברים מתקלקלים או הולכים עקום – אני מדליקה מרווה בבית. העשן מתפזר בבית ומנקה איתו את כל הכובד. כבר נוכחתי, לאורך המון תקופות בחיים לראות כמה הדבר הזה עובד.

עכשיו לשנה החדשה אני מציתה את המרווה מעל לחלת החג, שתביא איתה בושם התחלות נקיות. אני והחלה במטבח, מבקשות בקשות בשביל כולם ובשבילי. כשאני פותחת עיניים העשן נמוג ורק ריח מדורה דק נותר מסביב ועוטף את המתיקות של החלה בעשן של כישוף.

בגינה, שולחן חג ערוך. מפה לבנה של סבתא, כלים יפים. יין. שנה חדשה, תינוקת, עומדת לבוא ואפשר לעמוד רגע ולבקש בשבילה בקשות מהלב. אפשר להביא אליה את מתיקות עונת סוף הקיץ – סברס אדום מתוק, גיואבות ראשונות, רימונים מתפוצצים ממיץ, תאנים אחרונות, דבש פרחי שדות. כמה יפה עונת התפר הזאת וכמה יפה הם משתלבים יחד, הסוף וההתחלה.

אני מבטיחה לעצמי לנסות ולהיות יותר סבלנית בקווי התפר שבין לבין, לאהוב גם תשובות לא מוחלטות.
להתבונן הרבה יותר. אחרי הכל – הרוח מגיעה תמיד בסוף הקיץ.
בחוץ, שולחן ערוך מתחת לעץ בגינה, שפע של תפוחים ורימונים, יין קר בכוסות להשיק עם אהובים, אוכל טעים שבושל באהבה וחלה מתוקה מכושפת.
הלב שלי מלא, אני לא צריכה יותר מזה כלום, לעכשיו.
שנה טובה. טובה.

…………………………………………………………………………………………………………………………………..

בהשתתפות-
כלים : קרן טיבי  אוכל אורגני: ניצת הדובדבן

………………………………………………………………………………………………………………………………….

אחד הדברים היפים בשולחן ראש השנה בעיני הוא החגיגיות הפשוטה – מפה לבנה, פירות סתיו חדשים, זר ענפים ירוקים. ותרו על כלים חד פעמיים שטעם האוכל עליהם הוא פשוט נורא והם מזהמים את כדור הארץ, ועל שלל הקישוטים המצועצעים לקישוט: רימונים ותפוחים מפלסטיק, מיני מחזיקי מפיות בזהב וכל מיני הדפסים צעקניים. שולחן ראש השנה הוא שולחן קלאסי, שבו יש לאכול בכלים אמיתיים ויפים, במפת בד מכותנה ולא מבד סינטטי, ובמפיות לבנות. התחלה חדשה היא התחלה לבנה. בעיני, זהו שולחן כל כך יפה בזכות מה שעליו – חלה עגולה מתוקה, פירות סתיו שמברכים עליהם – שאפילו סידור הפרחים צריך להיות צנוע ולא בוקה גרנדיוזי של סידור פרחים קנוי מחנות. ענפים ירוקים של עץ גויאבה, גפן או זית בשילוב פרחים לבנים יעשה את השולחן נעים ומזמין מבלי להגזים. אפשר להוסיף נרות ריחניים נמוכים בצבע שמנת בכוסות שקופות. לארוחה כזו כדאי ללוות ביין רוזה או ביין לבן שהם קלילים ומרימים את האוכל, ואם הכנתם תבשיל כבד וריחני, בשר או דג ילוו אותם סלט עלים רענן עם פירות קיץ אחרונים, ושהקינוח יהיה קינוח שאינו כבד בכדי לסיים את הארוחה בתחושה של התרוממות. מי אמר שצריך לסיים בעוגת דבש דחוסה? ארוחת חג טובה משאירה חותם שאינו רק שובע מידי אלא תחושה של התחדשות, של ריחוף, של טעמים שנזכרים אחר כך שוב שוב.

חלה מכושפת
החלה עצמה – מתוקה וריחנית ואוירירית, היא חלה קלאסית ונהדרת של ראש השנה. המרווה שנאפית איתה אופפת אותה בעשן ארומטי שיחד עם הברשת הדבש האחרונה שלאחר האפיה נותנת לה טעם מיוחד של אדמה וארץ ישראל של פעם. אפשר לאפות עם ענפי תבלין אחרים – קורנית, אזוב, אקליפטוס, רוזמרין.

לחלה:
6 כוסות קמח כוסמין בהיר 70% או קמח לבן
1 כף גדושה שמרים יבשים
2 כפות סוכר חום או דבש
1/2 כפית מלח
2 ביצים
1/2 כוס שמן
1/2 1 כוסות מים חמימים
ביצה טרופה עם כף מים להברשה

מערבבים בקערה או במיקסר מים חמימים עם כף שמרים וסוכר היטב עד שהשמרים והסוכר נמסים. מוסיפים מלח, שמן וביצים ומערבבים היטב. מנפים את הקמח לקערה.
מוסיפים כמה כפות קמח לתערובת הרטובה ומאחדים את הקמח עד לקבלת תערובת חלקה. מעבירים את התערובת אל הקמח ומערבבים עד שמתקבל בצק דביק. לשים כעשר דקות עד שהבצק נהיה גמיש.
משמנים בקערה במעט שמן זית ומעבירים את כדור הבצק. אוטמים בניילון נצמד.
מתפיחים למשך 40 דקות, עד שהבצק מכפיל את נפחו (בודקים עם האצבע – עושים גומה והיא נשארת, או עולה באיטיות).
משמנים במעט שמן זית את משטח העבודה שלכם, מחלקים את הבצק לשניים או שלושה כדורים – כמספר החלות שתרצו להכין.
מחלקים כל כדור לשלוש פיסות בצק שוות, מגלגלים כל פיסה לגליל ארוך ודק וקולעים כל שלושה גלילים לצמה.
אם רוצים חלה עגולה מצמידים את קצות החלה בלחיצה, אפשר גם לאפות עם קערית חרס במרכז ולהוסיף דבש לאחר האפיה.
מעבירים את החלות לתבניות על גבי נייר אפיה – כל חלה בתבנית נפרדת. מברישים בביצה טרופה. מתפיחים עוד חצי שעה. מניחים ענפי מרווה מעל לחלה ומסביבה ואופים כל חלה בנפרד בתנור שחומם ל-180 מעלות כ-30-40 דקות, עד להשחמה.
מוציאים מהתנור ומברישים בכף דבש מעורבבת בכף מים. מצננים על רשת ללא נייר האפיה.

מאפה חגיגי של ירקות שורש
מאפה חגיגי וצבעוני של פרוסות ירקות שורש, טבול בקרם ארומתי עם גבינת מנצ'גו מעל.

1 בטטה בינונית
2 תפוחי אדמה סגולים
2 תפוחי אדמה אדומים
2 תפוח אדמה לבנים
6 שיני שום
2 ענפי טימין טריים
3 כפות שמן זית
חצי כפית מלח הימליה גס
חצי כפית פלפל שחור גרוס
חצי כוס שמנת לבישול או שמנת טבעונית
חצי כוס גבינה קשה מגורדת מסוג מנצ'גו או פרמז'ן

שוטפים את הירקות ופורסים אותם עם הקליפה לפרוסות עגולות ודקות. מעבירים לקערה, מזליפים שמן זית, פרוסות שום, ענפי טימין, מלח גס ופלפל שחור גרוס ומערבבים היטב בידיים. משמנים במעט שמן זית כלי עגול או אובלי ומסדרים את פרוסות השורשים בסדר חוזר- בטטה, תפוח אדמה סגול, תפוח אדמה אדום, תפוח אדמה לבן. כשמסיימים אופים בתנור חצי שעה על חום גבוה ב – 220 מעלות.
מוציאים ומפזרים את השמנת לבישול ואת הגבינה המגורדת ואופים עוד חצי שעה עד להשחמה.

קינוח קרם קשיו ופירות סוף הקיץ
קינוח מענג של קרם קטיפיתי וקליל עם פירות טריים, מושלם לסיום ארוחה.

2 כוסות קשיו מושרה ללילה במים
3 כפות דבש
חצי כוס חלב שקדים
פירות עונתיים- סברס מתוק, פירות יער טריים, גויאבות, גרגירי רימון

מסננים את מי הקשיו וטוחנים עם חלב השקדים והדבש עד לקבלת קרם חלק.
מעבירים לכלי הגשה ומצננים לשעתיים לפחות במקרר.
לפני ההגשה מוסיפים פירות ומזלפים דבש מלמעלה.

 

 

 

על נדיבות הלב

"למרבה המזל איירתי ספרים רבים על נדיבות", כותב אקסל שפלר בספר הילדים האחרון שלו, "נדיבות".  מכשפה ידידותית שמרכיבה ברצון בעלי חיים על המטאטא שלה, ענק שמעניק את בגדיו היפים לאלה הזקוקים להם. נסיכה שמרפאת דרקון… ספרי ילדים מלאים בנדיבות. זה אחד הערכים שאנחנו המבוגרים רוצים להקנות לילדנו.
כי עולם נדיב הוא עולם טוב יותר".

לספר נדיבות תרמו איורים 38 מאיירים ומאיירות מרחבי העולם, והוא תומך בעמותת שלושה אפונים, עמותה שעוזרת לחולל שינוי בחיי פליטים בעזרת מעשים קטנים כמו לימוד שפה במדינה החדשה, מציאת מקומות עבודה מכבדים ואספקת כל מה שדרוש כדי להתחיל חיים חדשים, משמפו ומברשת שיניים ועד מציאת בית.

בימים לא ימים האלה, אחרי לילות בחדר המדרגות עם הילדים והאזעקות שבחוץ, אחרי כל הרעש והכאוס הנורא, מתגלגל לידי ספר הילדים הזה, ספר קטן על נדיבות עם רעיון מאוד פשוט. מעשים נדיבים מאירים את העולם החשוך והמפולג שלנו. כוונה טובה ורוחב לב נותנים פייט לחושך וצרות המחשבה שאנשים קיצונים גוררים אותנו אליה. אנחנו לא רוצים לשנוא. אנחנו לא רוצים לריב. אנחנו רוצים עולם שקט וחומל ואוהב. מלחמות החושך והשנאה והפילוג שייכות לעולם ישן. העתיד שלנו ושל ילדנו לא צריך להיות דומה. הם וגם אנחנו יכולים לזכות לחיות בעולם מואר יותר, שיוויוני, חומל. עולם שבו אנשים מאירים פנים זה לזה.

תחשבו מה יקרה אם המון אנשים יהיו נדיבים. זה לא בהכרח אומר לעשות מעשים גדולים. אם המון אנשים  יתנהגו ברוחב לב במקום ההפך, הם לא ירגישו צורך להגן ולהלחם על כל דבר.
נדיבות היא לא רק לתת בלי לרצות תמורה. נדיבות היא גם טון דיבור שבא בטוב, בלב פתוח, ולא מנקודת מוצא שמישהו בא לחמוס לך משהו. נדיבות היא לשתף, למסור, לתת, לעזור. וגם סתם לחייך.
בשנה האחרונה היו אנשים עם נדיבות עצומה שעשו מעשים נהדרים, ולמולם היו אנשים עם חושך גדול שגזלו מכל אחד מאיתנו פיסה של חופש כשהחליטו להתנהג בצורה כל כך אלימה ומבזה.

אני חושבת הרבה על מה זה אומר להיות נדיב. תמיד אמרתי לעצמי, כשיהיה לי מלא כסף אני אתרום ואעזור.
אבל אני מבינה שנדיבות היא מעשים קטנים שאינם בהכרח הירואים או כוללים מבצעים גדולים. לא מזמן הכרתי שכנה שתורמת צעצועים לילדי פליטים. מידי פעם הילדים שלי מכינים שק גדול של צעצועים מכובסים ונקיים למסור הלאה. אנחנו עולים אליה במדרגות ומניחים ליד דלתה את הצעצועים והם נפרדים מהם יפה.
אחר כך היא מוסרת לנו תודה מהילדים, וזה ממלא אותנו שמחה עצומה.
בספר נדיבות יש המון דרכים מתוקות שהן לגמרי לא רק בשביל ילדים על איך להיות נדיב במעשים קטנים, כמו למלא צנצנת בגולות וכפתורים בכל פעם שעושים מעשה נדיב. זה באמת מאיר את העולם. האורות הקטנים האלו מלמדים אותנו ואת ילדנו איך לא לחשוב שלוקחים לנו, איך לא להלחם כנקודת מוצא ובמקום זה לפנות מקום. להשתמש בכוח חיובי על כוח שלילי.
חוק טבע- האור מנצח. כשאנחנו מלמדים את עצמנו שנדיבות לא לוקחת מאיתנו דבר, אנחנו מגדילים את הכוח העדין והעוצמתי הזה.

דברים שהחלטתי בזמן האחרון. להיות יותר נדיבה גם לעצמי. ומה זה אומר להיות נדיב גם לעצמנו. לעגל את הפינות בשביל עצמנו. לדבר אל עצמנו ואל אחרים ביותר אהדה. בלב יותר פתוח ופחות חשדני. זה דורש אימון. אבל אני מוצאת את זה מאוד משתלם.
מאז שהחלטתי שהמפתח ליחסים שלי העסקיים או האישיים מתחיל בנדיבות, אני מתקנת לאורך הדרך את הכוונה, את הטון, את מה שאני נותנת. וכמו חוקי הטבע שתמיד עובדים- אני מקבלת הרבה יותר בחזרה.
זה מדהים. וזה כל כך כיף.

"לפעמים נראה שאנחנו פשוט עסוקים מיד או חסרי אונים כי נדמה לנו שמה שנעשה במילא לא יועיל. העולם נראה היום מפולג מתמיד, אבל אני מאמין באמונה שלמה שרק בעזרת נדיבות, רוחב לב, פתיחות וחמלה נוכל ליצור עולם שלו ומגשג למען הדורות הבאים." אקסל שפלר, מאייר

וכמה שזה נכון.

…………………………………………………………………………………………………………………………………

מורינגה- העץ הנדיב
אם מדברים על נדיבות זהו אחד הצמחים הנדיבים והמיטיבים בטבע. צמח 300 המחלות, מרפא על.
המורינגה היא סופר פוד רב עוצמה, מכילה מגוון עצום של רכיבים תזונתיים חיוניים לגוף האדם וזמינים מיידית לספק אנרגיה מרגע כניסתם לגוף. המורינגה משמשת כמולטי ויטמין, מולטי מינרל, מכילה אומגה 3,6,9, כ- 18 חומצות אמינו חיוניות, 46 אנטי אוקסידנטים החזקים בטבע, 36 מרכיבים אנטי דלקתיים טבעיים, רכיבים אנטי בקטריאלים ועוד…צמח המורינגה מסוגל לסייע לאיזון בלוטת התריס, הורדה בסוכרת, כולסטרול ולחץ דם, פעילות אנטי דלקתית עוצמתית בדלקות מכל הסוגים ובעיקר בדלקות פרקים (כולל גאוט), היא מסייעת במניעת בריחת סידן מהגוף ולכן מסייעת לאוטאופורוזיס, משככת כאבים, מעכבת תהליכי הזדקנות ובלות מטפלת בהאטת הזדקנות העור, פיגמנטציה וטיפול באקנה ופצעונים. מסייעת לבעיות עיכול (בעיקר לעצירות), עודף משקל, ניקוי רעלים מהגוף  ומתן אנרגיה, כוחות וחיוניות. היא מעולה למניקות, מגבירה את כמות חלב האם ומשבח את איכותו.

כדורי אנרגיה מורינגה
לאבקת מורינגה יש טעם קצת של אצות או עלים, אבל כשמשלבים אותה בשייק או בכדורי אנרגיה לא מרגישים את הטעם בכלל. מה שכן מרגישים זה כדורי אנרגיה סופר טעימים שנהדרים לפני אימון או ליד קפה ואי אפשר להפסיק לנשנש. והיי, על הדרך קיבלתם סופר- כוח בלי להתאמץ!

3 תמר מג'הול
כפית גדושה מורינגה
2 כפות קוקוס יבש ועוד לגלגול
כף זרעי צ'יה
2 כפות זרעי דלעת
כף חמאת שקדים
חצי כפית קינמון
חופן אגוזי מלך

טוחנים לבצק רך תמרים, קוקוס יבש, צ'יה, זרעי דלעת, חמאת שקדים וקינמון. מגלגלים לכדור עם חצי אגוז מלך בפנים וקוקוס יבש מבחוץ. שומרים בצנצנת אטומה.

מגנום מורינגה קוקוס
הדרך הכי כיפית לאכול סופר פוד בעונה הזאת היא בארטיק. אפשר להשתגע עם מלא טעמים, וכמה שיותר משוגע ככה יותר טעים.

כוס חלב קוקוס בקרטון 100% ללא תוספים
1 גביע יוגורט ביו
2 בננות
כף גדושה דבש
1 כפית גדושה אבקת מורינגה
1/2 כפית ספירולינה כחולה (לא חובה)

לציפוי
חצי חבילת שוקולד מריר
1 כף שמן קוקוס
2 כפות חלב שקדים / שיבולת
כף שבבי שקדים קלויים,
כף קוקוס קלוי

בבלנדר טוחנים חלב קוקוס, יוגורט, בננות, דבש ומורינגה. טועמים ומוסיפים מתוק אם רוצים.
מעבירים לתבנית ארטיקים ומקפיאים. כשהארטיקים קפואים ממיסים בסיר כפול שוקולד. מסירים מהאש ובוחשים פנימה שמן קוקוס וחלב. מחלצים את הארטיקים ומניחים על צלחת, מזלפים שוקולד נמס מעלים ומפזרים שקדים וקוקוס. מקפיאים לעוד חצי שעה או אוכלים מייד. שומרים בכלי אטום במקפיא.

שמן מורינגה
שמן פלא כל יכול, אורגני וטהור המופק בכבישה קרה מזרעי מורינגה אורגנים.
עשיר בנוגדי חימצון המעכבים תהליכי הזדקנות, נספג בקלות, מרגיע, מרכך ומזין, מעניק לחות לתאי העור, מנקה את הנקבוביות ומשמש כטיפול יעיל לאנטי-אייג'ינג. השמן מטפל בעור חסר חיות וברק, עור נפול ש"נכנע" לכוח המשיכה, כתמים ופיגמנטציה כתוצאה מהריונות, שמש, או תזונה לא נכונה.
שימוש קבוע בבוקר ובערב מביא לעור פנים שנראה חי, קורן ומתוח יותר, מרפא במהירות יובש וגירויים ופותר בעיות עור שנראה שלא ניתן לרפאם. הוא טוב גם לכאבי אוזניים וגרון, כוויות ופצעים, וממש חובה בכל בית.

10% הנחה על שמן מורינגה וכל המוצרים הנפלאים של ספירולינה פול לייף
בהזנת קוד קופון hila10

שבת שלום:)

המדריך לגלקסיה

כשהייתי בת עשרים ושש יצא לי להכיר את החריצים של הבלטות ממש מקרוב.
אפשר לומר שהייתי הרבה יותר נמוך מהבלטות. הייתי עמוק למטה.
באותו חורף עזבתי בחור מתוק שאיתו עמדתי להתחתן. ההורים שלו כבר קנו לנו מקרר, ההורים שלי ממש אהבו אותו בארוחות שישי, קנינו יחד סט מצעים וכלים והיה לנו בית חמוד עם מרפסת לעץ ירוק וכמה חתולים. הוא היה כל כך מקסים והחבר הכי טוב שלי, ולכבוד יום ההולדת שלי הוא שלף קופסא קטנה ואדומה.

אבל התגובה שלי היתה הכי איומה שאפשר לדמיין.
גמגמתי ונלחצתי ונדחפתי אחורה ואפילו שכשהוא פתח אותה לא היתה שם טבעת, רק המחשבה עליה גרמה לי להחוויר. במקומה היו שם זוג עגילי יהלומים מקסימים שהוא בחר לבד ואבא שלו הצורף הכין במיוחד בשבילי. זה היה נורא. עד היום אני מצטערת על התגובה שלי.
לפעמים אתה מדחיק ומדחיק ופתאום הכל נשפך החוצה ואי אפשר להעמיד פנים יותר שדברים לא עובדים.
כמה ימים לאחר מכן עזבתי והשארתי את הכל מאחור. את הבחור המתוק, הכלים, המצעים, החתולים.
חזרתי להורים מובסת ובלי שום רכוש משל עצמי.

אני לא יודעת מה יותר גרוע, להיפרד מאהבה גדולה או לחזור לחדר הקטן אצל ההורים כשאת כבר גדולה מידי. החורף ההוא היה ממש רע. שום דבר לא השתפר ולא זז. רק שקעתי יותר ויותר. חזרתי למלצר כאילו אני לא מצטיינת עם תואר, חזרתי להתעורר כל בוקר לבית של ההורים, לחדר ילדות הקטן ולמיטתי הצרה. כאילו מעולם לא היה לי אהוב, כאילו מעולם לא הייתי בזוגיות, כאילו מעולם לא היה לי בית משלי עצמי.
חזרתי לשמוע את הרדיו של ההורים בבוקר והטלביזיה עם החדשות בווליום בערב, חזרתי לשבת לשולחן בערב שישי ולשמוע שוב, מתי תתחתני. חזרתי להסתובב בלילה עם האוטו רק בשביל לשמוע מוסיקה ממש חזק. חזרתי להיות ממש ממש לבד.
כשאתה למטה אתה הכי למטה וזה תמיד כולל מעבר לכאב שלך גם המון דברים קטנים שלועגים לך ומקטינים אותך עוד יותר. השיער שלי ניהיה דביק משומן שלא ירד בשום שמפו, הגוף ניהיה יבש וחיוור. בכיתי מכל שטות. אחד ועוד אחד תמיד שווה שתיים. אי אפשר לשקר בדברים האלו.

ואז קיבלתי את המתנה הכי מפתיעה והכי נהדרת בעולם. אחי התקשר מהודו וקנה לי מתנה ליומולדת כרטיס טיסה להודו. שבועיים אחר כך, חיוורת ועם דמעות בעיניים סתם כי לא הפסקתי לבכות, נחתתי בגואה, כמו על ענן ורוד. חיכו לי שם חברים אהובים שחיבקו ועטפו, חיכתה לי בקתה משלי, עם נרות ורחש גלים. לקח לי חצי שעה להעיף את כל הבגדים האפורים-שחורים שהבאתי מהחורף בישראל לפח, ועוד יומיים של בהייה בים בשביל להרגיש הפוך לגמרי ממה שהייתי.
במראה הביטה בי בחורה שלא הכרתי. בריאה, רגועה, שזופה, מאושרת.

אחר כך אחי הגיע עם מלא אור בעיניים שיש רק למי שמטייל הרבה זמן והחופש זוהר ממנו. את יום ההולדת העשרים ושבע חגגתי בהודו עם אנשים אהובים ושרשראות פרחים וממתקים הודים נפלאים שנמסים בפה ובריזה של ים. זה היה הרבה יותר ממדהים.
אני ואחי לקחנו רכבת לאורך הודו ועברנו המון הרפתקאות נפלאות יחד. אני שומרת אותן קרוב ללב.
והודו, הודו היפה נכנסה לי לכל הנימים הכי דואבים וריפאה כל מילימטר בצבעיה ותבליניה וברכות שלה. כשחזרתי מהודו לבית של ההורים שורשים עמוקים כבר צמחו בפנים ומהר מאוד נשאו אותי הלאה, לחיים חדשים.

איך קורה ששינוי מקום גורם לריפוי כל כך עמוק ומהיר? אולי הסחת הדעת מהכאב – כל כך הרבה דברים טובים מאירים אותך שאתה עסוק מכדי לשקוע, ואתה נישא בגלים רכים למקום טוב יותר של עצמך. אולי אתה מפסיק ללחוץ על כפתורי הכאב וכל ישותך מתרכזת בלהתרגש מדברים חדשים.
כך או כך, מאז אני זוכרת תמיד להעיף את עצמי למציאות אחרת אם אני שוקעת ונדמה שאין מוצא. זה הטיפ הכי טוב לעצמי ולאהובים שלי. לקחת עת עצמנו הכי רחוק. הכי שונה, כדי לפגוש במראה את הבבואה הבריאה, המאושרת, הזוהרת שלנו. במקום אחר תמיד מחכים לנו חיים חדשים.

מהודו לקחתי את המנטרה הבאה, ואני אומרת אותה בכל צומת בחיי:
אני נותנת לעצמי להיות גמישה כמו הרוח. לקחת כל דבר שמגיע לחיי באומץ. הלב שלי פתוח כמו השמיים.

אם אתם למטה הרבה זמן, ומה שאתם רואים במראה מטושטש וכואב, מקום רחוק יביא אתכם קרוב.
ולמה לא עכשיו.

……………………………………………………………………………………………………………………………………..

מנגולד
עלי המנגולד הירוקים כהים רכים עכשיו והם נפלאים בכל כך הרבה מנות. עשירים בסידן ובשפע של ויטמינים וסיבים תזונתיים. מחזקים את מערכת החיסון, משפרים את מראה העור, מונעים מחלות וזיהומים. המנגולד נחשב לאחד מהמזונות מלחלחי המעי, ולכן מעולים לטיפול במחלות מעי. העלים אף מסייעים לפנות את עודפי השומן בגוף ולהוריד את רמת הכולסטרול המזיק הודות לתכולת הסיבים התזונתיים המסיסים הגבוהה שבהם. ויטמין K גבוה עוזר בהורדת הסוכר לחולי סכרת ולמניעת סכרת. העלים גם תורמים לברק השיער וללחות בעור ומסייעים בריפוי פצעים והגלדתם.

מנגולד ממולא בקינואה, עשבי תיבול וצימוקים
מנה רכה כמו ענן. עלי המנגולד הרכים עוטפים את המילוי האוורירי ונחים על רוטב עגבניות מצוצמם. מנה מטריפה וקלה להכנה!

12 עלי מנגולד גדולים
כוס וחצי קינואה לבנה
בצל בינוני
2 גזרים
חצי צרור כוסברה טריה קצוצה
חצי כוס צימוקים כהים
2 שיני שום
כפית כורכום
2 כפות שמן זית
רבע כוס מים
חצי כפית מלח
חצי פלפל שחור טחון

לרוטב
4 עגבניות בשלות חתוכות לרבעים
3 שיני שום
1 פלפל אדום חתוך גס
2 כפות שמן זית
רבע כוס מים
רבע כפית מלח

מתחילים עם הרוטב – שמים את העגבניות והפלפל בסיר יחד עם שמן הזית והשום. מכסים ומאדים כחמש דקות על אש בינונית. מוסיפים מים ומבשלים על אש גבוהה חצי שה. טוחנים ושומרים בצד.

בסיר נוסף מבשלים קינואה עד לריכוך. מסננים.
במחבת מטגנים בשמן זית בצל קצוץ, כורכום, גזר ושום עד להזהבה. מוסיפים מלח ופלפל שחור, רבע כוס מים ומכסים עם מכסה. מבשלים על אש בינונית עד לצמצום הנוזלים- כעשר דקות. מוסיפים את הקינואה, הצימוקים והכוסברה ומערבבים. טועמים ומתקנים תיבול.
בסיר עם מים רותחים מאדים את עלי המנגולד כעשר דקות לריכוך. בעזרת סכין נפטרים מהבסיס הקשה של כל עלה. ממלאים כל עלה במילוי ומגלגלים.
מניחים את רוטב העגבניות בסיר רחב ומעל מסדרים את עלי המנגולד הממולאים. מכסים ומבשלים על אש קטנה כחצי שעה.

עטיפות מנגולד קריספיות עם מטבל כורכום הודי
איזה ביס זה! כשרוצים אוכל נקי וקליל לגוף או מנת פתיחה זאת המנה הכי כיפית – צבעונית, משגעת, מלאה צבעים וטעמים. משביעה לגמרי ויש בה כל מה שצריך.

6 עלי מנגולד חלוטים במים רותחים עד לריכוך, כחמש דקות.
ירקות צבעוניים – גזר, גמבה, פלפל צהוב, אבוקדו, כרוב סגול.
אפשר להוסיף גם: טופו / אורז לבן מבושל.

למטבל
חצי כוס טחינה/ חמאת שקדים
1 כפית גדושה כורכום
1 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי
חצי כפית צ'ילי חריף
חצי כפית מלח
מיץ מחצי לימון
רבע כוס מים קרים

פורסים את הירקות לרצועות דקות. מסדרים על כל עלה מעט מכל ירק. מגלגלים לגליל מהודק וחותכים במרכזו כדי לקבל 2 גלילים. טוחנים את כל מרכיבי המטבל ממרח חלק.

כדורי בנופי
כשמגיעים לגואה, המתוק הכי נהדר שם הוא עוגת בנופי – עוגה עם קרמל ובננות וקוקוס. אלו כדורי אנרגיה מטריפים שממש מזכירים ביס בנופי.

חצי כוס חמאת בוטנים טבעית / חמאת שקדים
3 כפות מייפל או סילאן טבעי
1 כף שמן קוקוס או חמאת קוקוס
קורט מלח הימליה
חצי כפית קינמון
בננה
חצי כוס שקדים טחונים

טוחנים הכל לבצק רך. מגלגלים בקוקוס.

 

………………………………………………………………………………………………………………………………….

והפעם – המוצרים האורגנים של ערוגות.
המוצרים של ערוגות הם מאה אחוז אורגנים, נרקחים בעבודת-יד מוקפדת ומכילים תמציות ארומתרפיות טהורות, שמנים אורגניים בכבישה קרה בלבד, מיצויים אורגניים מצמחי-בר וצמחי-מרפא.
קרם פעמוני השלג של ערוגות הוא בדיוק כזה – מרגיש כמו הדבר הכי נכון לפנים, ואחרי שבוע הפנים חלקות, מאוזנות ואחידות יותר – ממש רואים! ניסיתי גם מסיכת גוג'י ברי נפלאה ועשירה וסבון ורד בר מעולה. החוויה היא ממש של טבע טהור ושל מוצרים איכותיים שהגוף אוהב.
אבל יותר מהכל אהבתי בערוגות את התרומה החברתית הנשית – תרומות קבועות למקלט לנשים מוכות, לאירגוני סיוע לנפגעות ונתקפות אלימות מינית ולארגוני תמיכה בנשים חד הוריות ונזקקות. בנוסף הם דואגים להעסקת נשים בתנאים איכותיים ומחבקים – נערות שנפלטו ממסגרות לימודים, נשים שיצאו ממעגל העבודה, ונשים בחופשת לידה (לפני או אחרי). זה מה שנקרא מעגל הוליסטי שלם.
עכשיו עד 50% הנחה על כל המוצרים באתר

Slow Living

בוקר מוקדם וקר עדיין. העשב מסביב מלא טיפות טל זוהרות בשמש שמתחילה לעלות. בצד השבילים המון עלי חוביזה רכים זוקפים ראש. בסוף הסיבוב אני קוטפת זר גדול וחושבת מה להכין. כיסונים? ממולאים? פיתות רכות ממולאות? רוכב אופניים עוצר לידי. אנחנו מפטפטים על חוביזה. כשאני רצה חזרה עם הזר הגדול אנשים מחייכים. בבקרים הבאים אני רואה עוד כמה אנשים קוטפים חוביזה רכת עלים על הבוקר. העלים הירוקים אוספים אליהם כל בוקר קהילה קטנה של מלקטים. זה כל כך מקסים.

הצד הטוב של הקורונה ללא ספק לימד אותי להאט ולאהוב יותר את הדברים הקטנים. לאן לרוץ? העולם משתנה כל כך. בעיגול הקטן שקוראים לו בית קורים כל כך הרבה דברים שלא היה לי זמן לתת עליהם את הדעת. ואפילו שתמיד היינו משפחה שאוהבת להיות יחד זמן הקורונה לימד אותנו להוציא הרבה יותר יש מאין.

הקורונה לימדה אותי לחיות יותר לעומק את ההוגה. להכין יותר דברים בעצמי, להתבונן, לבנות ולהכין משאריות עולם שלם. עם המנהגים האלו של צמצום הגיע גם הרבה יותר שקט פנימי. לא סתם הדנים הם המאושרים בעולם. בספר ליקה של מייק וייקינגהם, הוא מראה איך הדנים הם המאושרים בעולם באמצעים הכי פשוטים שיש. "אם נתייחס לטקסי האוכל והנרות סביב שולחן ארוחת הערב של הדנים כנקודת מוצא, נוכל להבין שחיים טובים בנויים על קשר ותכלית. שהעושר שלנו לא נמדד בגודל חשבון הבנק שלנו אלא בעוצמת הקשרים שלנו. בבריאותם של האנשים היקרים לנו וברמת הכרת התודה שלנו. הדבר שגורם לנו אושר אינו הבעלות על מכונית גדולה יותר, אלא הידיעה שאנחנו חלק ממשהו גדול איתנו- חלק מקהילה – וכולנו בזה ביחד."

האושר לא מגיע רק מנרות בארוחת ערב אלא מפשטות שלמה וקשר קהילתי המרגיש שייכות ואחריות כלפי הסביבה. או במילים אחרות, הדנים לא חומסים את שמורות הטבע שלהם ואת השדות המוריקים כדי להשתחרר בשבתות, הם גם לא ממהרים לרכוש ג'יפ גדול כדי להחנות אותו באדום לבן בשביל לקנות משהו בפיצוציה. הם גם לא משאירים ערימות זבל אחרי שבילו בפיקניק בטבע ולא מעיפים כסאות אחד על השני אם צפוף להם בבריכה. כל ההתלהמות המחרידה הזאת שקורית בצד שלנו, שבגללה לפעמים ממש מביך להיות ישראלי, לכל אלה אני לא מתגעגעת. וכן, טוב לי לאמץ את האיפוק, את הצמצום, את ההנאה מהדברים הפשוטים.
אנחנו לא חייבים לעשות כל כך הרבה רעש ולכלוך ולדחוף ולצעוק בשביל להיות שמחים בחלקנו. לא באמת.

אני אפילו מקווה שכשהעולם יפתח שוב אנשים רבים יותר יביטו בכדור הארץ בעיניים אחרות. הם יכבדו את האדמה, המים והטבע שמקיפים אותם. הם יאהבו את החיים מספיק בשביל להותיר אותם נקיים בשביל כולם.
הם יקנו פחות. הם ימחזרו הרבה יותר. הם יפסיקו להשוויץ בפייסבוק עם תמונות מזוייפות בפוזות מביכות. הם ירגעו. יהיו יותר הם. הם לא יצטרכו אישור מכולם על ההצלחות שלהם. כמו התבגרות שקטה, אתה מסתכל אחורה על הטינאייג'ר הצמא לתשומת לב שהיית – ומודה לאל שאתה כבר לא שם.
אפשר להתבגר גם כעם. גם כמדינה.

כמעט שנה עברה בשביל ללמוד שהחיים כאן הם מתנה יקרת ערך, ושלא צריך לרוץ לדנמרק בשביל קצת אושר פשוט. עוד חודש וקצת אביב, הכל ירוק ירוק, אמא אדמה מלאה בשפע ואוהבת אותנו – למרות הכל.

 


 

 

 

חוביזה
עכשיו הזמן לקטוף את החוביזה. היא צומחת בכל מקום וזה הזמן שהעלים עוד רכים. החוביזה עשירה מאוד בויטמינים ומינרלים שונים, אך במיוחד עשירה בברזל (בניגוד לתרד שגם לו יש ברזל אך אינו נספג ביעילות), סידן, ויטמיני B, ויטמין A וויטמין C. אפשר למלא בצקים, להכין פיתות עם חוביזה, אפילו שיק ירוק עם חוביזה. זה פשוט סופר פוד בחינם.

כיסוני חוביזה ופטה כבשים
בצק פריך ודקיק עם מילוי משגע של חובזיה וגבינת פטה בכמון וקינמון. אין מישהו שלא יאהב אותם.

לבצק
1 וחצי כוסות קמח כוסמין בהיר
2 כפות סובין
1/4 כוס שמן זית
1 כפית אבקת אפיה
3 כפות מים קרים

למלית
3 כוסות עלי חוביזה שטופים
1 בצל בינוני קצוץ דק
2 כפות שמן זית
2 שיני שום
1/2 כפית כמון
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית כורכום
1/2 כפית מלח דק
1/4 כפית פלפל שחור
50 גר גבינת פטה כבשים חתוכה לקוביות

ביצה טרופה להברשה
שומשום לפיזור

חולטים את העלים במים רותחים לחמש דקות. קוצצים ומניחים במסננת. מטגנים בצל בתבלינים עד להזהבה, מוסיפים שום, מלח ופלפל. מטגנים עוד חמש דקות. מסירים מהאש. מערבבים יחד עם החוביזה והפטה.
מניחים בצד.
מכינים את הבצק – מערבבים את כל המרכיבים לבצק מעט קשה. נותנים לו לנוח כעשר דקות. מרדדים לעלה בעובי חצי ס"מ, חותכים לריבועים של 10 ס"מ. מרדדים כל ריבוע לעלה דק וממלאים במלית. סוגרים לכיסון ומהדקים את קצותיו במזלג. מברישים בביצה טרופה ומפזרים שומשום מעל.

אופים בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות כעשרים דקות עד שהכיסונים זהובים.


 

בואו נגדל!

 

 

 

 

 

על המדף במטבח עומדים ספלים עם הזדמנות שניה לצמחים שסיימו בסופר על מדף קפוא. סלרי וחסות, סלק ובצל ירוק. כולם שמחים לגדול שוב ונראים לי כמו להקת תרנגולות ששחררו אותן לחופשי. בתוך שבוע החסות מוציאות עלים קטנים, הבצל הירוק תופס גובה ומעלים קצוצים של סלרי פלומה רכה נולדת. זה כל כך מקסים שאני יכולה לבהות בזה כל היום. אחר כך אני מעבירה אותם לגינה ושם הם כבר שולחים עלים ירוקים לכל מקום, ותכף יהיה לנו סלט שכולו מעגל חיים שני שהיה אמור להזרק לפח. אפשר לגדל גם בעציצים או בעדנית. תנסו!

דבש מאנוקה – המרפא המופלא

דבש המאנוקה מגיע מעץ המאנוקה בניו זינלנד ונחשב בין 6 החומרים האנטיביוטיים והאנטי-נגיפיים החזקים ביותר הקיימים בטבע. לדבש המאנוקה יש רכיב הייחודי רק לו, והמכונה Unique Manuka Factor, או בקיצור UMF. בעוד בדבש רגיל, הרכיב האנטי-בקטריאלי נהרס בחום, ה-UMF עמיד בחום, ובעל פעילות אנטי-בקטריאלית עוצמתית ביותר. הוא מונע התרבות של חיידקים, אפילו עמידים ביותר, ואף קוטל אותם.

הוא מנטרל את פעילותו של החיידק הליקובקטר פילורי הגורם לכאבי בטן, קוטל סטרפטוקוק ודלקות גרון, עושה פלאים לעור, מחזק את מערכת החיסון, עוזר בריפוי אולקוס, דלקות חניכיים, אפטות בפה, אקנה, פצעים ונגעים בעור. בקיצור, דבש ששווה להשקיע בו, תרופת שטוב שתהיה בבית.

זמן ירח

עומדת במטבח, כמו אלף ימים אחרים, וכל רעש מפריע לי. הילדים קצת יותר צורחים, הכלים קצת יותר נחבטים. אני עצבנית. נו כבר. היה אמור להגיע לפני שלושה ימים, או שבוע, לא זוכרת. נו כבר.
ואז זה נוחת עלי. אולי הוא לא יבוא יותר. אולי זה הפסיק?

עוד כמה חודשים בת 45, יש מצב שזה לא יגיע. אני נבהלת, ממש. רגע, אני בכלל לא מוכנה.
אני עוד אפילו מניקה. אז איך זה הגיוני שזה מפסיק?
הילדים צורחים, הוא לקח לי, היא הפילה לי. אני נושמת. תסתדרו לבד, אני אומרת, בהכי הרבה שלווה שאני מצליחה לגייס. אני מנסה לנשום במטבח נשימות יוגה. נשימה עמוקה, נשיפה. נשימה עמוקה. אוף. במקום זה יוצאות לי נשימות צירים קצרות ועצבניות. נשברת לי כוס. נו באמת.

את מקבלת מחזור ראשון כשעוד אין לך ציצים ואת רק ילדונת שמאמינה בפיות, וזה גדול עלייך ומעיק ואומרים לך שטויות כמו שעכשיו את כבר אישה, אבל את ממש לא. ואז את בת שש עשרה וכל ההורמונים משתוללים ומחזור הוא עוד משהו שמפריע לכל ההתרגשויות שקורות מסביב, ואז את בת עשרים או בת שלושים וכל מחזור הוא האטה גדולה לקצב שבו את רצה בדרך להגשים את עצמך. ואז כל מחזור הוא סימן לסדר יקומי מופתי, כוח אדיר שטמון בך ליצור חיים. ואת יוצרת חיים, מולידה תינוקות, וזה מטורף כמה שזה חזק. הרבה פעמים זה גם דגל אדום של כישלון, כי עוד פעם לא נקלטת.
אבל בכל השנים האלו הוא כמו שעון פנימי מדוייק, קו שפועם בך ומראה לך את הסדר הפנימי הפרטי שלך- התרוקנות והתמלאות, כמו הירח.

ועכשיו אני רק רוצה שהוא יגיע והסדר הפנימי שלי יתיישר.
אני לא מהבנות שמקבלות תהליכים כאלו בשלווה. זה לא מגניב לי בכלל.
וגם אם לא תכננתי על עוד הריון אני רוצה את כל האופציות פתוחות כמו תמיד. כי מחזור לא קשור רק ליכולת להוליד. מחזור הוא זה סימן לחיים סדירים, לסדר פנימי, לחוסן כביר מימים עתיקים.

בספר האהוב עלי, "האוהל האדום", האמהות הקדומות שלנו היו חוגגות יחד את בוא המחזור. הן היו מתוזמנות יחד כמו שעון רחם ענקי וחם. פורשות יחד עם התינוקות הקטנים לאוהל האדום, מותירות את הגברים והילדים הגדולים לטפל בעצמם. חופפות זו לזו את השיער, אוכלות, מעסות כפות רגליים עייפות, צוחקות, נחות. כמה ימים שהם שלהן בלבד. ימים של מנוחה, ימים קדושים.
זמן הירח שלנו נשמר מוגן ויציב. נשים העבירו אותו לבנותיהן והן לבנותיהן שלהן. ואז הוא נשכח ואבד.
העולם הפך מהיר יותר, גברי הרבה יותר.
אנו הנשים מתעלמות מהמחזוריות של גופנו, מזמן מנוחה, מהאטה. אנחנו רוצות להיות שוות לקצב הגברי הישר, הלינארי, שאינו עוצר ואינו נח, במקום לכבד את דרכנו הטבעית הסלולה מעגלים מעגלים.

חולפים עוד יומיים. אני שואבת את הבית ברעש גדול. מאבקת, מנערת, מבריקה. ואז הוא מגיע. בתוך הרעש אני מרגישה. שקט גדול. סוף סוף. דמעות גדולות תלויות לי על הריסים. תודה תודה תודה. מביטה בכתם האדום. שמחה כל כך. הכי שמחה מכל החודשים, מכל השנים.
אני מבטיחה לעצמי זמן ירח מושלם. ימים של של מנוחה ואוכל טוב ומזין ושוקו חם וספר במיטה.
אבל המציאות סוחפת אותי והמטלות לא נגמרות והחיים אינטנסיביים ואני לא מספיקה. עד ליום האחרון שאני ממש שמה לעצמי ברקס.
אני מוודאת שכולם שבעים ורחוצים, מכינה לעצמי שוקו סמיך וחם ומתוק. חומקת למקלחת, סוגרת את האור ועושה בחושך אמבטיה רותחת רותחת, ארוכה. אני מניחה ראש אחורה ונרגעת. שלווה עמוקה יורדת עלי.
אני מדמיינת את האמהות הקדומות שלי צוחקות לידי, מעבירות צלחות חרס של מטעמים ותמרים מתוקים מיד ליד. כוח נשי כביר ורך, כמו ים קטיפה עוטף וגדול.

למחרת על הגג מול שמיים פתוחים אני מודה לעריסה המתוקה הזאת שוב ושוב. על הרכות והעונג. על התינוקות שנולדו ממנה ועל אלו שלא.
אני לא יודעת כמה מחזורים עוד יהיו לי. עוד אחד? עוד עשרים?
אני גם לא יודעת אם אני אהיה מוכנה להיפרד.
אבל את זמן הירח אני אלמד את הבנות שלי, בטוח.
אני אלמד אותן לעצור, לנוח, לטפח את עצמן. להיות טובות לגוף הזה, הפורה, המכיל, המוליד חיים.
להיות טובות לנשיות שלהן, שתמיד תמיד ובכל זמן היא עגולה ויפהפיה.


קשיו- אגוז השפע
אגוזי הקשיו הם פצצות של טוב ולא סתם. הם עשירים בוויטמינים ומינרלים, בנוגדני חמצון, מורידים כולסטרול רע ומאזנים רמות סוכר בדם. למרות מה שחושבים עליהם, השומנים הטובים שבהם דווקא עוזרים לירידה במשקל ולא להפך. הם גם נלחמים בבקטריות ומצויינים לשמירה על איזון בריאות השיניים והגרון.
גבינות וממרחים מקשיו הפכו בשנים האחרונות לנחלתם של הטבעונים אבל הם כל כך טעימים שאתם פשוט חייבים להכין אותם. הם עשירים וקטיפתיים וקלים להכנה. בחנויות ממרחים טבעוניים נמכרים בהמון כסף אבל אם תכינו בבית זה יעלה לכם רבע מחיר, ובקלות.

ממרח קשיו בזיליקום ושום
ממרח קרמי ומפוצץ בטעם, משדרג כל כריך בקלות.

1 כוס קשיו מושרה במים רותחים כשעה
1 שן שום
2 עלי בזיליקום
רבע כפית מלח הימליה
פלפל שחור גרוס לתיבול
מיץ מרבע לימון

מסננים את הקשיו מהמים, מוסיפים את כל המרכיבים לבלנדר וטוחנים לממרח חלק, שומרים בצנצנת במקרר.

ממרח שוקולד קשיו חלומי
יותר טוב מכל ממרח שוקלד שתקנו, באחריות.

1 כוס קשיו
1 אבקת כף קקאו נא או קקאו רגיל
1 כף שמן קוקוס
רבע כוס חלב אורז / שקדים
1 כף דבש / מייפל / סוכר קוקוס

טוחנים את הקשיו לממרח- שלב זה לוקח כחמש עד עשר דקות בבלנדר ידני. ברגע שהקשיו הופך למשחה מוסיפים את יתר המרכיבים לממרח חלק. בודקים מתיקות ואם צריך מוסיפים עוד מתוק. אם רוצים ממרח יותר נזלי מוסיפים עוד מעט שמן קוקוס וחלב. שומרים בצנצנת במקרר.

שוקו צ'ילי סמיך מקשיו וקקאו נא
זה לא סתם שוקו, אלה סופר-שורו העשוי מקקאו נא, תבלינים וקשיו. השוקו הכי קרמי ומענג שתטעמו. בזמן מחזור, כמו גם בזמן שהגוף חלש יותר, אוכל טוב ועשיר הוא אחד הדברים הכי טובים לשמירה על עצמנו, נשים וגברים כאחד. אם זמן הירח הוא הזמן שלך עכשיו, שוקו חם וסמיך הוא אחד המפנקים.

1 כף גדושה אבקת קקאו נא
1/2 כוס קשיו
1 כף קוואקר
2 כוסות חלב שקדים / אורז/ שיבולת שועל
1 כפית סוכר קוקוס / דבש/ 2 תמרים
1/2 כפית צ'ילי יבש
1כפית קינמון

טוחנים הכל בבלנדר למרקם חלק, מעבירים לסיר ומחממים תוך כדי בחישה. מוזגים לספל אהוב ובוזקים עוד צ'ילי וקינמון מעל.


 

אם לא קראתן את האוהל האדום של אניטה דיאמנט, עשו לעצמכן פינוק גדול ותקראו.

הקו העדין של העורף

טיפות גשם ראשונות כבדות נוגעות באדמה ומותירות עיגולים של ראשוניות, וריח כבד של אדמה שמודה לגשם נישא באוויר. נראה לי שכולם נושמים יותר עמוק, מחייכים לרגע קצת יותר. אלו שנותרו ילדים בלב, נותנים לעצמם להרטב בגשם כמו ילדים קטנים. בחצר, הגינה הקטנה שלי לא מאמינה למזלה הטוב.
כל שיחי העגבניות הקטנים, כל עלי הדלעת והשעועית מבריקים מגשם. זה משהו שאני יכולה לנשום אותו אלי שעות.

אפילו שהמון גשמי יורה ירדו עלינו כבר, יש משהו קמאי בגשם ראשון. הריח, הידיים שמושטות למעלה, התקווה בלב לחורף חמים ואוהב, מלא ריחות מרקים וקדירות, ריח קפה טרי בבוקר ומאפים שמנמנים ורכים. אחר כך נשכח ונסגור את החלון ונתעטף, אבל ההתחלה, ההתחלה היא כמו התאהבות.

השערות הקטנות בעורף קצת מדגדגות, לאורך עמוד השדרה ציפיה חדשה נובטת. הגשם הראשון מחזיר את כולנו להיות נבטים חדשים באדמה, שמודים על הטיפות, מותחים עלים קטנים, נושמים עמוק את המים.
בלילות הראשונים מקשיבים לגשם הכבד יורד בחוץ, מכורבלים בשמיכות הפוך שרק עכשיו הוצאנו, ואז מגיעים הבקרים הזוהרים, הנקיים, שעשב חדש תינוקי נוצץ בהם ואם יורדים לגובה שלהם רואים לפעמים שבילי פיות קטנים ומסתוריים.

לפעמים אני מפחדת שאתכהה, שאביט בגשם ראשון ולא אתרגש יותר. אבל כשהילדים שלי פורסים ידיים לשמיים ומתרגשים ומתגללים מצחוק, אני מודה בלב על זה שרגעים כאלו לא עוברים לידי. שאני עדיין נבט שמח בעצמי.

השאלה הזו ממה אנחנו מתרגשים עוד, היא שאלה שאני שואלת עת עצמי הרבה בזמן האחרון. במיוחד כשהכל מצטמצם והעולם מתסגר בתוך עצמו, נראה שגם החשקים שלנו משתנים. אם פעם רצינו לטעום במסעדות ולצאת ולנסוע ולבלות, עכשיו כשהכל מסורבל כל כך הבית הוא חוף המבטחים שלנו. אני חושבת שזה שיעור גדול בלאהוב את הדברים הקטנים, ולא לחשוב שרק היקר, הגדול, הרחוק – רק הוא ירגש אותנו.

בעיני, הקו העדין של העורף, איפה שקו הצוואר פוגש את השיערות הראשונות, הוא כמו סונר קטן שמזכיר לנו שאנחנו חיים. אם מרגישים אותו פתאום זה סימן שהלב שלנו עדיין פועם, שדברים קטנים עדיין נוגעים בנו, שאנחנו לא אפורים. השגרה השוחקת, העבודה, הדאגה – גורמות לקו שלנו לא פעם להיות עמום.
לפעמים להעלם ממש.
ואז מגיע רגע קטן, ריח של מאפי קינמון, או עלים של סתיו באור הבוקר, או גשם ראשון מטפטף בשקט כשהעולם דומם. ואנחנו מרגישים, שוב.
ואיזה מזל שככה זה.

 


 

כורכום- מניה!

הסתיו פה והמשפחה שלי מקבלת את הכל עם כורכום. בשייק, במרק, בחריימה, בשניצל, ואפילו במאפינס. כן. אני מאמינה שכורכום מציל אותנו מוירוסים, אם אתם שואלים אותי בסוף הוא גם יוכח כתרופה לקורונה. הכורכום חזק פי שמונה מוויטמיני C ו-E, הוא אנטי דלקתי, מנקה רעלים, נוגד חמצון, טוב ללב ולאיזון הורמונלי. הוא גם  מעלה את חום הגוף  וכך שומר עלינו חסונים יותר. וחוץ מזה הוא פשוט טעים.

מאפינס כורכום ופירות יער

טעמתם פעם מאפינס כורכום? הבייביז האלה הם אחת מארוחות הבוקר הכי טובות לסתיו. קודם כל כורכום בצורתו האפויה משחרר ניחוח מתוק וקצת הודי כזה, ובמאפינס הזה מתחבאים הרבה דברים טובים לעוד יום חדש ומחוזק : שקדים, אגוזים, שיבולת שועל, פירות יער והרבה כורכום. לא תאמינו כמה זה טעים.

בקערה אחת מערבבים:
1 כוס קמח כוסמין בהיר
1/2 כוס אבקת שקדים טחונים
1/2 כוס קוואקר
3 כפות סוכר קנים
קורט מלח הימליה
1/2 כפית סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית קינמון
1 כף כורכום

בקערה שניה מערבבים:
1 ביצה
1/3 כוס שמן חמניות / קוקוס
1 כוס חלב לבחירה

מאחדים את שתי הקערות בערבוב בכף עץ לבלילה אחת. מעבירים לתבנית מאפינס משומנת (או לגביעי נייר מאפינס). מפזרים מלמעלה פירות יער (דמדמניות שחורות, פטל או אוכמניות), מעט קוואקר ואגוזים קצוצים. אופים בתנור חומם מראש ל-180 מעלות במשך 20-25 דקות עד להזהבה.

 

מרק שורשים כתום עם קרם קוקוס וכורכום
מרק אסייתי קרמי ומתובל, חריף ומחמם. בזכות הכורכום והג'ינג'ר הוא גורם לחימום פנימי עז, כך שחוץ מזה שהוא ממש ממש טעים- אם אתם מרגישים שהתקררתם- זה המרק הראשון להעמיד על האש.

חותכים לקוביות:
1 בטטה
2 גזרים
חתיכת דלעת או חצי דולורית
1 בצל
2 שיני שום
1 כף שמן קוקוס
1/2 כפית מלח
1 שורש כורכום טרי / 2 קוביות כורכום קפוא/ 1 כף כורכום באבקה

מעבירים הכל לסיר עם תחתית עבה ומטגנים תוך כדי ערבוב כחמש דקות. מוסיפים 3 כוסות מים ומביאים לרתיחה. מבשלים עם מכסה סגור עד שהירקות מתרככים, כחצי שעה.
מוסיפים:

1/2 כוס קרם קוקוס (100אחוז קוקוס בקופסת קרטון ללא תוספות)
1/2 כפית סוכר קנים או סוכר קוקוס
1/2 כפית צי'לי יבש
1 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי

טוחנים הכל למקרם חלק. מבשלים חמש דקות על אש גבוהה תוך כדי ערבוב.
מגישים עם חופן כוסברה, עוד קצת קרם קוקוס,  ואפשר גם אגוזי לוז קלויים.

לאסי כורכום
שייק קר שכולם אוהבים ולפתוח איתו את הבוקר זה כמו חצי ארוחת בוקר עם הרבה כוח בפנים: בננות, שיבולת שועל, וכמובן כורכום.

2 בננות
1 כוס פאפאיה / מנגו / אננס קפוא (או מיקס)
1 כף גדושה קוואקר
1 כף דבש או 2 תמרים
2 גביעי יוגורט ביו
1/2 כפית קינמון
1 כף פשתן טחון
1 כף זרעי חמניה

מערבלים הכל בבלנדר לשייק סמיך ונהדר.

חלב זהוב – כורכום לאטה
"הגולדן מילק" הוא משקה מדהים, סמיך ומתקתק, מלא ניחוחות תבליני והכי מתאים יום גשם עם מוסיקה טובה ונעלי בית רכות.

טוחנים בבלנדר למחית חלקה:

2 כוסות חלב שקדים / אורז
1/4 כוס קוואקר
2 כפית קינמון
1 ס"מ ג'ינג'ר טרי
1 ס"מ כורכום טרי או 1 כפית גדושה כורכום

מעבירים לסיר על אש קטנה ומביאים לרתיחה עדינה תוך כדי ערבוב. מוזגים לספל הכי חורפי שלכם ואוהבים את הגשם.


טיפול עשרת אלפים 
הסתיו סוף סוף הגיע אבל העור שלנו סובל יותר מהיובש, ואם גם אתן קמות עם קמטוטים חדשים בבוקר- אתן חייבות שמן אבוקדו. תעשו לעצמכן טובה גדולה וקנו בחנות הטבע הקרובה שמן אבוקדו אורגני בכבישה קרה. שמן אבוקדו מופק מהקליפה וצבעו צריך להיות ירוק כהה. שמן בהיר יותר מיועד לתיבול אוכל.
אז מה טוב בו?  הוא חודר לתוך השכבה השנייה של העור ומספק לחות עמוקה עם החומצה האולאית והלציטין שבו. הוא מכיל כמות גדולה של חומצה אוליאית (60% ומעלה) המעניקה לעור לחות ומחדשת בו רקמות, ולציטין המסייע בשמירה על מאזן הלחות שבעור. הוא מכיל גם קרוטנואידים, ויטמין E ופרו-ויטמין A המאזנים את העור ומשמשים כנוגדי חמצון.
הנה שני מתכונים שמצילים את העור, מורידים עור עייף וקמטוטים וממש נותנים לו גמישות חדשה.

מתחילים בפילינג עשי זאת בעצמך ישר מהמטבח:
מורחים על פנים נקיות ולחות דבש גולמי (לא כזה שעבר חימום). אפשר להוסיף לדבש מעט יוגורט ושקדים טחונים. מעסים את הפנים ושוטפים. כדאי לעשות את מסיכת הפילינג פעם בשבוע, נגיד בשישי, זמן טוב להתייחס לעצמך.

סרום לילה לפנים
סרום עשיר שבאמת נותן תוצאות.

3 כפות שמן אבוקדו אורגני בכבישה קרה
2 כפות שמן שקדים או שמן חמניות אורגני
1 כף שמן רוז היפ
1 כף שמן רימונים
5 טיפות שמן גרניום
5 טיפות שמן לבנדר או למון גראס

שומרים בבקבוקון זכוכית כהה עם טפטפת. מורחים על פנים לחות תוך כדי עיסוי לפני השינה.
כדי שיספג היטב בעור כדאי לשטוף אותם במים חמימים, לנקות עם סבון פנים, לייבש בטפיחות כדי להשאיר את העור מעט לח, ולמרוח בתנועות עיסוי. אני אוהבת ממש את הסרטון הזה וגם את זה לתנועות עיסוי, מרגיע ומפנק.מורחים כל לילה על פנים נקיות תוך כדי עיסוי, כמות נדיבה עד לספיגה. אני לא שמה קרם עליו, אלא פשוט משאירה אותו ככה עד לבוקר, במקום קרם.

מפה לבנה

בשידת המגירות נחות ערימות ערימות של מפות ומגבות כותנה עבות ולבנות. רובן בנות חמישים שנה לפחות.
לא יוצא לי לפתוח אותן הרבה אבל כשכן, אני מרגישה את הסיפור שלהן מסופר שוב ושוב דרך הבד.
הן נאספו בארגזי נדוניה כבדים כשנולדתי, יחד עם כלי חרסינה עם שולי זהב וסכו"ם מכסף והכל נשמר ארוז בקפידה ונשלח לארץ באוניה כשבגרתי.

בראש השנה הזה אני מוציאה את אחת ממפות הכותנה העבות של דורה, סבתא רבתא שלי. הבד המקופל עשוי כותנה עבה. ראשי התיבות של שמה רקומים באחת הפינות. המפה מגוהצת בקפידה ומעומלנת, חנוטה באותם סימני הקיפול של הידיים שקיפלו ושמרו אותה בארגז הנדוניה למעני, תינוקת שרק נולדה.
חיים חדשים. המשך של דור.

כשאני מוציאה את המפה מהמגירה אני נזכרת ביופי שלה, של סבתא רבתא שלי. יופי קריר, היו אומרים עליו.
עיניים כחולות בהירות מלוכסנות מעט, עצמות לחיים גבוהות, אף קטן סולד, שיער כהה גולש. היא היתה אישה יפה מאוד.
באחת התמונות הבודדות שלה היא מצולמת מטיילת ברחוב, אישה צרפתיה יפה ומחייכת, לבושה טיפ טופ, הולכת עם התינוקת שלה בעגלה ובעלה האוהב לצדה. משפחה קטנה בטיול.

שנים מעטות אחרי אותו צילום פרצה המלחמה ומחקה הכל.
בעלה נשלח למות במחנות, את ילדתה הקטנה היא נאלצה למסור למנזר ועם היופי שלה היא היתה צריכה לשרוד במחנות את עינויי הניסויים שעשו בנשים יפות מידי. יופייה הפך לאסונה.
והיה גם איש אחד, מקס, שדאג לה שם במחנות, איש שגם איבד את כל משפחתו.
היא אף פעם לא אמרה לאף אחד מה היא עברה שם. שתיקה כבדה וסמיכה סגרה על השנים האלו עד מותה, ולאף אחד מאיתנו לא סופרו סודותיה וכאביה.

אחרי שהמלחמה נגמרה היא הוציאה את סבתי מהמנזר שבו הסתירו אותה במסווה של נוצריה, והתחילה חיים חדשים. חיים של שתיקות ארוכות וקרצוף מתמיד של הרצפה. חיים שבהם בתחילה הילדה שלה, התינוקת הקטנה מהעגלה בטיול, מתכחשת לה כאם.
דורה, מקס ודניז הילדה, ניסו להדביק חלקים שבורים ועקומים לכדי חיים, עד שנפטרו.

יש לי זיכרון אחד מעומעם שבו היא מחייכת, היא היתה כבר מבוגרת מאוד, שיערה הלבין, פניה הזדקנו, ועדיין היתה אישה יפה. אבל יופיה היה מר. הקמט החד במצחה והמספר הצרוב על זרועה לא נמחקו ולא התרככו.
בזיכרון המשפחתי היא נותרה אישה יפה וקשה מאוד.
ורק השנה, שמונים ואחת שנים אחרי תחילת המלחמה ההיא מתחוור לי שבשל יופיה אני בכלל כאן.
שהילדים שלי גם הם, כאן בזכותו, בגללו. אם לא היתה יפה כל כך לא היתה שורדת, ולא היתה אוספת את סבתי מהמנזר והדברים היו מתגלגלים אחרת לגמרי.

אני מכבסת את מפות הכותנה העבות ונותנת להן להתייבש ברוח. נותנת לשמש של סוף הקיץ לפייס את כל זכרונות העבר. אני פורשת מפה לבנה על השולחן עם נשיקות של שמש ורוח. אני מחליקה את הקמטים הקטנים של הבד כמו שהייתי מחליקה, אם יכולתי, את הקמט החד שבמצחה. אני מעבירה יד על הכותנה העבה ומוחקת את המספר המקועקע על היד.
אני רוצה להעניק לה את ליטוף הידיים הקטנות של צאצאיה, הידיים הקטנות המרפאות הכל, כדי להמתיק את זכרונה, מזיכרון מר וקשה לזיכרון מתוק ויפה. לזכור אותה אישה יפה וצוחקת, עם תינוקת בעגלה ובעל אוהב.

בתום שנה קשה ומבולבלת, כשהמפה הלבנה פרושה על השולחן והוא ערוך ומוכן רגע לפני הסגר,
אני יודעת שהחיים שלנו דבש. החיים שלנו ממש ממש טובים. הקושי הקטן הזה לא ישבור אותנו ולא יקשיח אותנו. אנחנו ניתן לו לחלוף ברוח ובשמש, ונחיה הכי טוב, הכי שמח, בכוונה מלאה.
שנה טובה לכם ולאהוביכם, באשר אתם.

 


חלה חגיגית עם אגוזי לוז וזיגוג דבש בצמחי תבלין
אל המתכון לחלה הזו הגעתי אחרי המון חלות, וסוף סוף ממש הגעתי אל המרקם המושלם. הסוד בחלה הוא לא להתפיח יותר מידי, אחרת הגלילים תופחים בזמן שמנסים לקלוע את הצמה והבצק ניהיה רך מידי. אפשר להכין אותה מקמח כוסמין בהיר או מקמח לבן, שניהם נותנים חלה מנצחת.
הזיגוג המבושם של הדבש נותן לחלה הזו טעם חגיגי במיוחד!  דבש שעמד כמה שעות בחלון מואר עם עלי תבלין מהגינה וקיבל ארומה ובושם עדינים ומשכרים.

לחלה:
6 כוסות קמח כוסמין בהיר או קמח לבן
1 כף גדושה שמרים יבשים
1 וחצי כף סוכר חום או דבש
1/2 כפית מלח
2 ביצים
1/2 כוס שמן
1/2 1 כוסות מים חמימים
ביצה טרופה עם כף מים להברשה

מערבבים בקערה או במיקסר מים חמימים עם כף שמרים וסוכר היטב עד שהשמרים והסוכר נמסים. מוסיפים מלח, שמן וביצים ומערבבים היטב. מנפים את הקמח לקערה.
מוסיפים כמה כפות קמח לתערובת הרטובה ומאחדים את הקמח עד לקבלת תערובת חלקה. מעבירים את התערובת אל הקמח ומערבבים עד שמתקבל בצק דביק. לשים כעשר דקות עד שהבצק ניהיה גמיש.
משמנים בקערה במעט שמן זית ומעבירים את כדור הבצק. אוטמים בניילון נצמד.
מתפיחים למשך 40 דקות, עד שהבצק מכפיל את נפחו (בודקים עם האצבע – עושים גומה והיא נשארת, או עולה באיטיות).
משמנים במעט שמן זית את משטח העבודה שלכם, מחלקים את הבצק לשניים או שלושה כדורים – כמספר החלות שתרצו להכין.
מחלקים כל כדור לשלוש פיסות בצק שוות, מגלגלים כל פיסה לגליל ארוך ודק וקולעים כל שלושה גלילים לצמה.
אם רוצים חלה עגולה מצמידים את קצות החלה בלחיצה, אפשר גם לאפות עם קערית חרס במרכז ולהוסיף דבש לאחר האפיה.
מעבירים את החלות לתבניות על גבי נייר אפיה – כל חלה בתבנית נפרדת. מברישים בביצה טרופה. מתפיחים עוד חצי שעה ואופים כל חלה בנפרד בתנור שחומם ל-180 מעלות כ-30-40 דקות, עד להשחמה.
מוציאים מהתנור ומברישים בדבש מבושם. מצננים על רשת ללא נייר האפיה.


דבש צמחי תבלין

1/2 כוס דבש
3-4 עלים של  צמחי תבלין: גרניום לימוני, לבנדר, קורנית, רוזמרין, לימונית, לואיזה או זוטה.

מניחים עלים שטופים ומיובשים בצנצנת, יוצקים מעל את הדבש, סוגרים במכסה ומעמידים בחלון של שמש 3-4 שעות. לאחר מכן שומרים במקום קריר.


 

לוח השראה / סתיו 

הסתיו הקרוב יהיה בסימן חזרה הביתה. חזרה לטבע. לצניעות, לחמימות, לרכות.
כותנה, צמר, פשתן ועץ, מביאים איתם את השקט בעיניים ומחברים אותנו בלי מאמץ למשהו טבעי והרמוני יותר, כמו נשימה עמוקה טובה מהבטן. תכף ירד פה גשם. איזה כיף…

קערות עץ במבוק
$9.99-15.94

מגבות כותנה פיקה
$2.45-2.87

צלחות עץ
$2.34-11.64

קרדיגן סרוג כותנה
$34.45

תבנית ביצים מעץ
$8.32-22.69

כפות מדידה מעץ
$4.50

קופסאות אחסון פשתן
$6.34-10.44

מתלה קש
$14.69

מישהו לרוץ איתו

בוקר מהביל בחודש אוגוסט. שלושה ילדים דביקים תלויים עלי בדרך לעוד הרפתקת חופש לוהטת. אני אומרת שלום לשכן מהשכונה שנראה רענן באופן מחשיד. בזמן האחרון הוא השיל הרבה ממשקלו והוא בדרך להליכה בפארק. אחלה, מגניב לו. אין לו שלושה ילדים בחופש הגדול. מבט חטוף במראה של האוטו. בואו נגיד שסידור הפוני לא כרגע בראש מעייני, או מתישהו בכלל. מתי אני אגיע לעצמי. עוד כמה שנים כנראה שכולם יהיו יותר גדולים ולא יתבעו כל כך הרבה דברים שמרגע שזורחת השמש ועד שהיא שוקעת ממלאים את ידיי באלף ואחת משימות, ואף אחת מהן לא כוללת אותי.

אני דווקא מתה על החופש הגדול עם הילדים, אצלנו הוא מתחיל בתחילת יולי ונמשך עד הסוף, בלי קייטנות ובלי בית ספר של קורונה, רק חופש עם אמא. אני פשוט אוהבת את הילדים שלי קרוב אלי ומשנה לשנה מעריכה יותר את הזמן הנדיר איתם, של ילדות מתוקה וקיץ של ילדים. עם חוף ים ופארקים ושנת צהריים והמון ביחד. אני מנסה ככה להכנס לתאי הזיכרון שלהם, שהילדות שלהם תיהיה שזורה בנו, כמשפחה שאוהבת להיות הרבה ביחד.

למחרת שוב השכן, בדרך להליכה בפארק. זה מתחיל להציק לי. אני חייבת זמן לעצמי, אבל מתי?

בוקר אחד אני קמה מוקדם. נדבקות לי העיניים אבל בשש וחצי אני כבר בפארק. הבוקר קריר, הכל שקט וירוק. ורענן. אף מסיכה לא נראית באופק. האוויר נקי והשמש רק התחילה לזרוח.
אנשים רצים, הולכים, שטים לאורך הנחל בסירות. הכל נראה כמו גלויה, טובל בירוק. אני מתחילה לרוץ. כשאני מתעייפת אני מקבלת כוח ממי שחולף על פני בריצה. זה מעודד אותי. יש בשעה הזאת בפארק את כל סוגי האנשים שאפשר לדמיין וכולם קהילה אחת. קהילה ירוקה ושיוויונית.

בוקר בוקר אני קמה מוקדם וחומקת מהבית. זאת הופכת להיות שעת הקסם שלי. זיעה, נשימות, הראש מתנקה. החמצן הנקי שכל כך נעלם במהלך היום בכובד הלחות ובתעוקת המסיכות. חלק מהאנשים אני כבר מזהה. לפעמים בא לי לתת לכולם כיפים כי הריצה מדבקת. אני לא גורו של ספורט אבל השעה הזו מוקדם בבוקר שווה את כל השעות הסתמיות שסתם נמרחים מול הטלביזיה. ריצה או הליכה מאריכות תוחלת החיים, שומרות על הלב, מורידות משקל עודף ומפנות זמן לנקות את הראש. זה בחינם, זה לכולם, זה מדבק.

ועוד משהו שאני אוהבת לראות כל בוקר: בתל אביב בפארק רצים מכל קשת האוכלוסיה ולכולם יש מקום. אם גבר רץ בנעלים בוורוד זוהר אף אחד לא יצעק לו שהוא הומו, ואם מישהי רצה בחזיית ריצה אף אחד לא יסנן משהו על הציצים שלה. ויש חילונים ודתיים ושמנים ורזים וכולם רצים או הולכים בשקט וכולם מכבדים את החוקים. שמירה על הניקיון, שיוויון לכולם. לכולם יש מקום. במציאות הדפוקה שלנו בארץ זה מרגיש לי כמו ארץ אחרת.

כשאני מגיעה לקצה הפארק במקום שבו אגם יפה נושק לרמת גן, הירוק נעכר והדשא סביב מלא בזבל. מנקה יחיד מנסה לנקות בכל בוקר את ערמות הזבל שהשאירו אנשים בסוף אוגוסט. זה לא יאמן חבורות הבבונים שכובשת וחומסת את הריאות הירוקות בישראל. בנחלים, בשמורות, בפארקים. ופה אף אחד לא חושב לתת קנס שירתיע מספיק את חבורות החומסים שכנראה אף מחנך, אף בית ספר ואף שוטר מעולם לא לימדו אותם את המשמעות של כמויות הזבל שהם משאירים מאחור. איזה כישלון נוראי למדינה עם כל כך הרבה מוחות טובים. איך מנצחים אותנו כל חופש, כל חג, אותם אנשים מטומטמים שדורסנות של כל פינה יפה היא הדרך היחידה שבה הם יודעים לנפוש.

אני חוזרת חזרה בריצה לירוק הנקי, הזוהר, של הפארק. אני מודה על מדינת תל אביב ששומרת בבועה משלה על שיוויון לכולם ועל חוקים שנותנים לכולם להנות מהירוק הנקי. השמש מתחילה לעלות. אני משקה את הגינה בחצר האחורית, ובודקת מקרוב את שיחי העגבניות ששתלתי עם הילדים. תכף הם יניבו לנו עגבניות אדומות ומתוקות.
אני נוטפת זיעה, משוחררת יותר ובעיקר גאה בעצמי שהצלחתי לתת לעצמי שעה שהיא רק בשבילי.
אני נכנסת הביתה, כולם ערים ורעבים. עוד יום מתחיל.


חמאת זרעי דלעת
הסופר-פוד הכי זמין וזול שיש.  קילו זרעי דלעת עולה בערך 20 ש"ח ומשפר את האנרגיה, את הפריון, מחסל תולעים לילדים בצ'יק, שומר על הלב ועל שיער ועור יפים. גרעיני הדלעת מכילים כמות גבוהה מאוד של מינרלים שאחד מהם בריכוז גבוה הוא האבץ.
את החמאה הזו אני מכינה בכמויות ושומרת במקרר.

לחמאת זרעי דלעת
2 כוסות זרעי דלעת

טוחנים במיקסר חזק עד שמתקבלת משחה סמיכה מאוד. את המשחה שומרים במקרר ובכל פעם פותחים כף ממנה להכנת קרם, ממש כמו טחינה:

קרם גרעיני דלעת
קרם קטיפתי, מתקתק ונהדר, שהולך טוב על וופל בלגי, פנקייקים, תוספת לשייקים קטיפתיים במיוחד, גלידות סופר-כח וסתם על לחם בבוקר.

1 כף חמאת גרעיני דלעת
3 כפות קרם קוקוס 100% טבעי ללא תוספים
1 כף דבש או מייפל טבעי
קורט מלח הימליה

טוחנים בבלנדר עד לקבלת קרם סמיך וקטיפתי. אם הוא סמיך מידי הוסיפו עוד קרם קוקוס.

וופל כוסמין וסובין 
מדובר בוופלים שחומים ומתקתקים לארוחת הבוקר, המכילים כל מה שטוב ויחד עם פירות ודבש זה תענוג אמיתי!
אני מכינה תמיד כמות כפולה ומקפיאה. בחימום קצר במכשיר הוופל הם פריכים וריחניים מחדש. אפשר לשחק עם תוספת הסובין ולהחליף באגוזים או שקדים טחונים דק.

1 כוס קמח כוסמין מלא מנופה
1 כף גדושה סובין
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפי סודה לשתיה
קורט מלח הימליה
חצי כפית קינמון
1 ביצה
1 כף סילאן טבעי או דבש
3/4 כוס חלב לבחירה
1/4 כוס שמן זית או שמן קוקוס

מעררבים יבשים – קמח, סובין, אבקת אפיה, סודה לשתיה, מלח הימליה וקינמון. בקערה נפרדת טורפים ביצה ומוסיפים שמן, דבש וחלב. מאחדים את התערובת לבצק נוזלי. מחממים את מכשיר הוופל, משמנים במעט שמן קוקוס ויוצקים 2-3 כפות בכל צד. סוגרים את המכסה וממתנים עד שיפסקו האדים, כ- 5-7 דקות. אוכלים מיד או שומרים בתנור מחומם על חום נמוך.

סלט קיץ
עלים ירוקים, נבטים, עלים פריכים ופירות קיץ. הסוד של הסלט הזה הוא בליים שנותן מרירות קטנה למתיקות הפירות. סלט פריך ונהדר, חגיגה אמיתית.

עלים מלב של חסה
חופן גדול של עלי רוקט או בייבי
חופן נבטי חמניה
נקטרינה מוצקה פרוסה לפרוסות (או כל פרי קיץ אחר)
חופן פטל קפוא או טרי (או כל פרי יער אחר)
1 ליים
חצי כף דבש
רבי כפית מלח הימליה
רבע כפית פלפל שחור טחון טרי
חצי כף חומץ בלסמי
חצי כף שמן זית
שברי גבינת פקורינו או פטה

מערבבים את העלים והנבטים ומניחים בכלי הגשה שטוח. מניחים מעל את הפירות.
סוחטים מעל מיץ ליים טרי, מזלפים מעט דבש, שמן זית וחומץ בלסמי ומפזרים גבינה, מלח הימליה ופלפל טחון טרי.


לוח השראה – ירוק
ירוק נותן שלווה, חיים, שלווה ותחושה של הרמוניה. המון זמן שאני רוצה להחליף את התמונות בבית. מתישהו ההדפסים נהיים דהויים וסתמיים וכבר לא מתאימים לבית ולנו. אנחנו חולפים על פניהם ואין להם שום משמעות.
הזמנתי הדפסים של עלים. הגיעו הדפסים נהדרים בדפוס מצויין על קנבס.
צמחי תבלין, לימונים, עלים, והאהוב עלי – עלה תאנה ברישום נהדר.
זה לא יאמן כמה אנרגיה חדשה זה הכניס לבית.
מצורפים אוסף לינקים להדפסים ירוקים שיהפכו את הבית שלכם ליותר הרמוני. קפיצה קטנה למשתלה לכמה עציצי עלים ירוקים וכמה סלי קש או נייר ממוחזר לשים אותם בהם, והבית חדש לשנה החדשה.

הדפסי עלים על קנבס

סלי נייר קראפט לעציצים

כיסויי כריות בהדפי עלים

סלי במבוק עבודת יד

 

Peace and Love. שבת שלום.

מיומנה של בלוגרית אוכל

ארגז גדול עומד במטבח. המון עלים ירוקים וחסות שנקטפו הבוקר והגיעו אלי במשלוח.
אם יש צורה לאושר אחת מהן היא ללא ספק ארגז של ירקות טריים, פריכים ובוהקים שנקטפו לא מזמן.
לפני שאני חושבת על מה להכין ואיך לצלם אני מתבוננת בהם מקרוב. הירוק מטורף, כמה שלא אצלם אוכל לא אתרגל לעוצמה של הצבע והריח שיש מאחורי כל פריים. אני מתה על העבודה שלי. Read More

לחם, עבודה.

אין באמת איך לתאר את התקופה הזאת. הכל שקט ואין מטוסים בשמים וכמעט ואין מכוניות על הכביש ואנשים ברחוב, והטבע משתקם ואנחנו יחד הרבה בבית, ואם לא היו כל כך הרבה מתים זה היה אפילו מקסים.
אבל השקט המנומנם הזה דומה בעיני יותר לתחושה שמישהו סימם את כולם ואנחנו רדומים ורפים וציפיותנו נמוכות. Read More

להיות פוליאנה

ימים חדשים. הזמן נמתח ומתכווץ.
הילדים מסביבי ובכל מקום, החדשות מלחיצות, הבית מבולגן. כולם על הקצה.
ובחוץ אביב כל כך יפה וירוק ואיך זה שאי אפשר להנות ממנו במלואו.
אני מנסה לשמור על שגרה לא הגיונית, מנסה לקום מוקדם לפני כולם כדי לעשות יוגה בשקט.
אני מגלה בכל בוקר שרידים של החדשות מאתמול נמצאים בפיסות אנרגיה בבית, אם היה אפשר להאיר עליהן הן היו מרוחות בכל מקום. קל מאוד לשקוע בזה עד צוואר. Read More

על העדינות

אני עומדת בשדה. זה רגע קטן ומלא משמעות, כי האביב פה, כי עלי הכותרת רכים כל כך. כי הכל ירוק ומבושם והאוויר חמים והאור בדיוק מתאים. זה רגע שאני מודה עליו.

אני בוחרת עץ ויושבת תחתיו עם התינוק שלי. בזמן שהוא יונק אני מרימה את הראש ורואה את העלים הרכים החדשים שנולדו לא מזמן, הם מבריקים ורכים כמו השיער שלו. אני מביטה בו. עברה שנה וקצת מאז שילדתי אותו ועוד שנתיים אחורה מאז שהצלחתי להיכנס להריון ולהביא אותו אלי.
תכף הוא יפסיק לינוק ויהפוך לילד ושנים של הנקה ודאגה לתינוקות שלי יהיו מאחורי.
פתאום הרגע הזה מתחת לעץ הופך מעוד בוקר רגיל לרגע כל כך נדיר ומיוחד.
בא לי שהעולם יזוז קצת יותר לאט. שאני אזוז יותר לאט.
אני נושמת עמוק את הרגע הזה אלי, את האור, את עלי הכותרת הרכים שהראיתי לו. יש לי מזל כל כך עצום להיות ברגע הזה.

לרוב, דעתי כל כך מוסחת וידיי כל כך מלאות בעבודה שלא נגמרת ופרויקטים וכביסות וכלים, שאם גוגל לא היה שולח לי סרטונים של  "היום לפני שנה" לא הייתי זוכרת בכלל את הרגעים המקסימים שהייתי בהם, ולא הייתי מבינה איזה מזל יש לי וכמה זה לא מובן מאליו, כל פיסות החיים האלו.

במיוחד בארץ שלנו שהכל פה יותר תובעני ולוחץ, ואנחנו הופכים להיות יותר נוקשים ויותר לוחצים ויותר דוחפים וציניים, אין מקום לרגעים של עדינות. לרגעים שבהם הכל הולך יותר לאט, הצבעים מתעדנים, הכתפיים מתרפות, העור מחליק.
מה אם ניקח את הזמן ונאסוף אלינו רגעים של עדנה. מה אם נשחרר את עצמנו מכל צריך ועכשיו ודחוף,
אל רגע מבושם של אור, אל פלא של פריחה אחרי אפור, אל העור הרך של הילדים שלנו, אל האהובים שלנו,
אל עצמנו, האחרונים בתור, שזקוקים לזמן להיות ברגע, ולהכיר תודה.

מחקרים על המוח הוכיחו שתחושת הכרת הטוב פועלת במוח ממש כמו נוגדי דיכאון.
היא מפעילה את האזור בגזע המוח שמייצר דופמין, ומגבירה את רמות הסרוטונין במוח. הדופמין והסרוטונין, הם מוליכים עצביים האחראים, בין היתר, לוויסות מצבי רוח ולתחושת הנאה וסיפוק. הם גם יוצרים הקשרים חדשים במוח בין העצבים וגורמים לכך שהמוח יוצר בעצם דרכים חדשות לראיית העולם. הכרת התודה משנה את זווית הראיה ברמת התת מודע. זה קורה משום שתרגול קבוע של דפוסי הכרת תודה, משנה את הנתיבים של הנוירונים במוח, ומתעל אותם לדפוס חשיבה חדש, חיובי ומעצים יותר. ככל שנתאמן בהכרת תודה, כך המוח בעצמו יסיט את הדרך הרגילה בה אנחנו רגילים לחשוב ויכיר תודה על אוטומט.

ולמה זה טוב? כי הכרת תודה, מעבר ליופי שבלראות את הדברים המובנים מאליהם כלא מובנים בכלל, פועלת על מערכת העצבים האחראית להרגעת ושימור הגוף במנוחה. היא מרגיעה את הגוף ואת קצב פעימות הלב, תורמת לשינה עמוקה יותר ולתחושת סיפוק גדולה יותר מהיומיום. זהו רגש שמעצים את עצמו עם התרגול, וכל מי שהתנסה בהכרת תודה מכוונת, יודע שהיא יכולה להחזיר לחיים תחושת שליטה ולעורר בחזרה את התשוקה ואת שמחת החיים.

או כמו שאמא שלי אומרת לי כל הזמן- Count Your Blessings.
לאסוף את הכרות התודה הקטנות שלנו, להודות על כל הדברים הקטנים והמובנים מאליהם, על כל הרגעים היפים שלנו, ולהפוך אותם לעלי כותרת רכים בכפות ידינו, רכים וקטיפתיים וזוהרים,
ולשמור עליהם בעדינות אין קץ.



מתכונים עם פרחי אביב!
עכשיו השדות מלאים בפריחה צהובה, ופרחי החרדל והחמציצים אכילים, קטיפתיים, וטעמם עדין מהגבעול שלהם.

פילה סלומון צלוי בפרחי חרדל
הדג מושרה ברוטב עםפרחי חרדל ויוצא פריך ורך, עם טעם חרדלי עדין. מנה קלה ומקסימה.
אפשר להכפיל את הכמות לפי מספר הסועדים.

1 פילה דג סלומון
3 כפות רוטב סויה
1 שן שום קצוצה
1 כף דבש
1 כף שמן זית
קורט פלפל שחור גרוס
חופן פרחי חרדל ללא הגבעולים

מערבבים את הסויה, הדבש, השום, הפלפל השחור, שמן הזית וחצי מכמות פרחי החרדל.
מניחים נייר אפיה פתוח בתבנית, יוצקים את הרוטב לתבנית ומניחים את הפילה עם העור כלפי מעלה.
עוטפים בנייר אפיה את הדג ומשרים כשעה.
מחממים תנור על גריל ל-220 מעלות. צולים את הדג 20 דקות, עד שהוא שחום מעט מלמעלה ועסיסי.
מגישים עם פרחי החרדל הטריים מלמעלה.

סלט עלים וחמציצים בוינגרייט פרחי חרדל
ירוק, פריך, חמצמץ ונהדר, איזה סלט אביב משגע!

לסלט
2 כוסות עלי תרד שטופים
1 כוס מיקס עלי בייבי
חופן פרחי חמציצים
2 גבעולי חמציצים שטופים וקצוצים גס
חופן עגבניות שרי פרוסות

לוינגרייט
חופן פרחי חרדל ללא גבעולים
2 כפות שמן זית
1 שן שום
מיץ מחצי לימון
רבע כפית מלח הימליה
רבע כפית פלפל שחור גרוס
1 כפית דבש

טוחנים בבלנדר את כל מרכיבי הויניגרייט לרוטב חלק.
מערבבים את העלים בקערה ומגישים את הרוטב מעל.

גלידת חמציצים
מה שהתחיל כניסיון שלי להשתעשע במטבח, הפך לגלידת הבית של האביב, ואני מוצאת את עצמי קוטפת חמציצים כל יום כי כולם דורשים עוד ועוד גלידת חמציצים!
איזו גלידה! רכה, קטיפתית, חמצמצה ומשגעת. אתם חייבים לנסות.

1 כוס פרחי חמציצים כולל הניצנים, שטופים ומיובשים במגבת נקיה
2 גביעי יוגורט 3%
1 בננה גדולה או שתיים קטנות
1 כף סוכר דמררה

טוחנים בבלנדר סטיק עד שהמחית רכה וקטיפתית. טועמים מתיקות ואם רוצים מוסיפים עוד קצת סוכר.
מעבירים למכונת גלידה או מקפיאים ככה בכלי זכוכית.
אפשר להחליף גביע יוגורט אחד בשמנת חמוצה.

 

משהו טוב לשבת

את הכלים של עירית דינור מצאתי כשחיפשתי כלים חדשים לצילום.
הקווים הנקיים שלה והעדינות תפשו אותי, וזה היה תענוג גדול לצלם ולהכין בהם אוכל.
מלבד כלים היא מכינה גם גופי תאורה, תכשיטים והמון קעריות ואגרטלים וצלחות יפהפיים שהקווים שלהם, כמו גם הגוונים שלהם, עדינים ועושים כבוד גדול לאוכל.

10% הנחה על כל המוצרים בחנות, רק בשבילכם.
קוד קופון : IRITDINUR
קישור לחנות

 

מריקה בואנדיה

בכל פעם שיש לי משבר, גדול או קטן, כשאני נמצאת פתאום בתוך שלולית של משהו לא צפוי, כמו תקופה שהכל תקוע לא משנה כמה חזק אני מתאמצת, או כשאני פתאום חולה והכל מתעכב ונעצר ונחלש, וכשמתרגשים עלי דברים קשים שמוציאים לי את הכח, אני תמיד חושבת על מריקה בואנדיה.

מריקה בואנדיה היא בולגריה צעירה ויפהפיה עם לחיים אדומות ועיניים ירוקות שמגיעה בספינה עם עוד צעירים בולגרים ליישב את ארץ ישראל. היא חריפה ותוססת, עצבנית ומלאת פעלתנות.
מכל גיבורות הספרים שקראתי, היא האהובה עלי מכולן.
אני אוהבת את בתי הכפר הקטן הבנויים מאבני בזלת שחורות מול הכנרת הפרושה בכחול, את החולצות הרקומות פרחים ברקמה בולגרית שהיא היתה רוקמת אפילו שבחוץ היו רק קושי ואבק. אני אוהבת את הבואיקוס והפסטליקוס הקטנים שהיתה עושה, את השולחן הגדול שהיתה פותחת בפסח לכל מי שעבר בכפר ואת עוגות הטישפישטי והבקלאוות עם האגוזים.

אני אוהבת אותה עם כל שברונות הלב שלה.
בעלה שפלרטט עם כל אורחת שבאה ולוטי השכנה הקנאית שתמיד היתה מטופחת וידעה איפה קונים את החזיות הכי טובות בטבריה, ואת רופא הכפר השרמנטי, היפה, שגרם לה לרצות לעוף מעל לכל הבוץ והקושי ושבר לה את הלב. אבל בעיקר אני אוהבת אותה על העוצמה שלה למות ולחזור לחיים.
בכל פעם שאסון היה עובר עליה, היא היתה מתעשתת ולוחשת לעצמה – מפסו למווארתה צ'יקה – עבר לי המוות הקטן. עוד יהיו לי חיים.
זה סוג של הכרזה כזאת מול מה כל הרע שמתרגש ובא. כל מה ששיבש את החיים. הכרזה שאומרת שהיה פה מוות אבל אני יוצאת מזה, אני ממשיכה.

יש לנו בחיים הרבה מיתות קטנות. רובנו מנסים להתנגד להם. זה יכול להיות משבר קטן או תקופה ארוכה של לא לדעת לאן להמשיך, זה יכול להיות שפעת או מריבה. כך או כך זה מטלטל אותנו מהרצף היומיומי של החיים ושולף אותנו, רועדים וממצמצים, מול אתגר לא נעים כלשהו.
האינסטינקט הראשוני הוא להתנגד. להלחם במעצור הזה, להמשיך כאילו דבר לא קורה. אבל לפעמים להיות בתוך מוות קטן הוא בדיוק מה שצריך בשביל לנקות את המבט ולהבין לאן להמשיך.

כשיש לי מוות קטן כזה אני עושה הכל כדי להזיע אותו החוצה. פיזית.
לאינדיאנים היה את הסווטלודג' – אוהל שמתבודדים בו ומזיעים את הקושי החוצה. לפעמים זה לוקח כמה ימים, לפעמים חודשים של התבודדות עד שכל העצב והכאב יוצאים החוצה, הגוף נקי ואפשר לצאת מהאוהל ולחזור לחיים.
הסווטלודג' שלי בדרך כלל כולל הרבה מים. להסתגר באמבטיה רותחת באור עמום ולשפשף את הגוף עם ליפה עד שכל הדם זורם שוב. או ללכת לנקודה בנחל שבה אין אף אחד ולצלול הרבה, פעם ועוד פעם. עד שהריאות נקיות.
לפעמים המיתות האלו משאירות אותי אחר כך חצי ממה שהייתי, ולוקח לי זמן לחזור לאנרגיה מלאה.

כך או כך למדתי לקבל אותן, על אף שכשאני בתוך זה אני רק מייחלת שזה יעבור כבר, אני מבינה שכוחות גדולים עוצרים אותי ואני זקוקה להסתגרות. אני מקבלת את ההאטה, אני מבינה שאין מה לעשות אלא להשתכשך בזה, לצלול בזה, להזיע.
בסוף כל מוות קטן כזה אני נושמת עמוק ואומרת לעצמי, מפסו למווארתה צ'יקה – עבר לי המוות הקטן. כמו מריקה בואנדיה.
כי היא למדה אותי על המוות הקטן ושהכי חשוב – לצאת מזה.
לנשום עמוק אוויר נקי וחדש, למלא את הריאות שוב ושוב. להתמתח מקצה לקצה, להרגיש את הדם זורם שוב ואת הגוף מתמלא אנרגיה.
היידה, יאללה, אפשר להמשיך בחיים.

הסיפור של מריקה בואנדיה / בואי דודה נרקוד / מלכה אדלר



הפעם
המתכונים מוקדשים לקוקוס יבש. זה הפשוט ששומרים לעוגות.
הקוקוס הזה מניב בקלות חלב קוקוס עשיר שנהדר לשייקים של בוקר, לדייסות ולעוגות.
חלב קוקוס עשיר בשומן רווי מהסוג הטוב שמתועל לשריפת אנרגיה. הוא עשיר במגנזיום וסידן מאזון רמות כולסטרול, מחזק את מערכת החיסון, מאזן את רמות הסוכר ונהדר לעור.



חלב קוקוס

1 כוס קוקוס יבש או שבבי קוקוס
2 כוסות מים חמימים

שמים הכל בבלנדר ומשרים לחצי שעה. טוחנים לחלב ומסננים דרך בד חיתול.
את הקוקוס שנותר אפשר לטחון שוב עם כוס מים.
את החלב שומרים בצנצנת זכוכית מעוקרת. הוא נשמר כ-4 ימים.

דייסת שיבולת שועל מחלב קוקוס
יש דייסה רגילה ויש דייסה מלכותית מחלב קוקוס, ואין מה להשוות בינהן. הדייסה מחלב קוקוס עשירה וסמיכה ועם טעם קוקוסי מעודן. נפלא להתחיל איתה את היום.

1 כוס קוואקר
2 כוסות חלב קוקוס
1-2 כפות סוכר דמררה
1 כפית קינמון
שקדים, זרעי צ'יה, תותים ואוכמניות לתוספת

מבשלים על אש קטנה תוך כדי ערבוב את הקוואקר עם חלב הקוקוס עד לסמיכות, כעשר דקות. מוסיפים סוכר וקינמון ומגישים עם פירות ואגוזים.

אורז קוקוס עם קייל ובטטה ברוטב בוטנים וכורכום
מנה נהדרת של אורז מבושם, ירקות מאודים , קראנץ' קשיו קלוי ורטוב אסיאתי חריף מעל.

לאורז
1 כוס אורז בסמטי איכותי
3/4 1 כוסות מים
חצי כוס קוקוס יבש
1 כף שמן קוקוס

לירקות
בטטה בינונית פרוסה לרצועות דקות
3 עלי קייל גדולים חתוכים גס
חצי כוס אגוזי קשיו

לרוטב
1 כף גדושה חמאת בוטנים טבעית
1 כפית כורוכום
1 כף סילאן
2 שיני שום
חופן כוסברה טריה
2 כפות רוטב סויה
חצי פלפל טרי חריף ירוק או אדום
רבע כפית מלח

טוחנים לרוטב חלק.

מכינים את האורז –
בסיר על אש בינונית מטגנים את האורז בשמן הקוקוס למשך כדקה, תוך כדי ערבוב בכף עץ, עד שהשמן מצפה את כל הגרגרים. מוסיפים מלח ומים ומכסים את הסיר, מביאים לרתיחה – כשבע דקות. כשהמים רותחים מנמיכים את האש ומבשלים עוד עשר דקות על אש קטנה. מכבים את האש ולא פותחים את הסיר. לאחר חמש דקות מוסיפים את הקוקוס היבש ומערבבים בכף עץ. מכסים שוב את הסיר לחמש דקות.
בינתיים קולים במחבת את הקשיו עד להזהבה, ובסיר עם מים רותחים מאדים את הבטטה והקייל, חמש דקות עד לריכוך.
מגישים את האורז קוקוס עם ירקות, קשיו קלוי ורוטב אסייתי חריף מעל.

חטיפי קוקוס שקדים עם גרידת תפוז
חטיף קראנצ'י ונהדר, המתוק המושלם ליד תה וספר טוב

1 וחצי כוס קוקוס יבש
1 כוס שקדים טחונים דק
3 כפות שמן קוקוס
קורט מלח הימליה
2 כפות דבש או מייפל
1 חבילה שוקולד מריר
שקדים וקליפת תפוז לפיזור מלמעלה

שמים בקערה שקדים וקוקוס. ממיסים את שמן הקוקוס במחבת, שופכים מעל ומוסיפים דבש ומלח. מערבבים היטב בכף עץ. מניחים נייר אפיה בתבנית מלבנית ומהדקים את התערובת. אפשר להדק עם תחתית של כוס.
מניחים במקרר לעשר דקות. פורסים למלבנים ומצננים לעוד עשר דקות.
ממיסים שוקולד מריר בבן מארי. טובלים כל מלבן בשוקולד ומניחים על נייר אפיה. מפזרים שקדים קצוצים וגרידת תפוז מעל. מצננים שוב לחצי שעה. שומרים בכלי אטום במקרר.




 משהו קטן לשבת

"כשנבסס את התחושה שאנחנו שייכים לאדמה ולא הבעלים שלה, נוכל להיכנס אל הממלכה העשירה ביותר"
הספר של אומינה על סופרפוד הוא עושר נפלא של מתכונים צבעוניים, שייקים, מיצים, פרלינים והמון טעמים קסומים ממש שכולם מכילים מזונת על. אומינה מצליחה לכשף אותך בכל העוצמה הטמונה במזונות העל, וכל מתכון נראה כמו צלילה לעומקים חדשים ומרגשים.

אומינה, סופרפוד, שער למטבח חדש
לקוראי הבלוג ב-120 ש"ח במקום 149 ש"ח בלינק הזה.


 

על הלחם לבדו

פעם מזמן מאוד עבדתי במשרד פרסום נחשב. היו לו מסכי טלביזיות מהבהבות על קיר ענק, המון מפיקות שטופפו בעקבים גבוהים והניחו לנו, מעצבים בתחילת הדרך, ערימות של תיקיות שכתוב עליהן " דחוף בהול היסטרי !!!".
עבדנו כל יום עד שבע-שמונה בערב, היו שנשארו יותר.

שנאתי את העבודה הזאת, את הישיבה מול מחשב שעות על שעות. את זה שאנשים מדברים אחד עם השני מהגב, כשהעיניים במסך. שמי שעישן היה יוצא לאלף הפסקות סיגריה אבל מי שלא, זה היה נחשב שאתה מנצנץ.
כל יום בלילה, סחוטה מהפקקים הארוכים הביתה, הייתי עומדת להכין לי ארוחה למחר.
הייתי מבשלת מרק כתום עשיר, מכינה סלט עלים ירוקים ואורזת בצד רוטב טוב. הייתי אופה לי לחם ואורזת שתי פרוסות של לחם ריחני. הדברים האלו נחמו אותי.

בכל פעם שהגיעה הפסקת הצהריים והתישבנו לאכול, הייתי בוחרת לי צלחת לבנה נקייה מהמטבח, מנקה לי מזלג וכף ומעבירה את האוכל שהבאתי לצלחת. בכל פעם שהייתי מניחה את הצלחת על השולחן היה משתרר שקט וכל המבטים נעצרו על הצלחת שלי. הייתי לגמרי חריגה בנוף הארוחות המשרדיות, שכלל טייק-אווי שמנוני של מוקפץ או אוכל מחומם במיקרו שאמא הכינה למישהו בכלי של גלידה עם מזלג פלסטיק. לקח להם זמן להתרגל אלי אבל לי לא היה אכפת.
שנאתי את האוכל שקונים בחוץ, הוא תמיד היה תפל או מסמורטט ושמנוני ויקר להחריד.
הצלחת הזאת עם הירוקים הטריים והלחם שלי הצליחו להחזיק אותי קצת.

למזלי הרב, לאחר שלושה חודשים בלבד פיטרו אותי ועשו לי חסד גדול. יצאתי לחיים עצמאיים, חופשיים ומלאי יצירה. לפעמים אתה צריך לדעת גם מה אתה לא.
כשאני רואה את כל העובדים יוצאים בצהריים מהמשרדים אל שלל המסעדות שבחוץ, ממצמצים אל השמש, אני תוהה למה הקו הזה בין בית לעבודה חייב להיות כל כך עגום.

בהתחלה זה מגניב, אתה מקבל כרטיס ארוחות לשלל מסעדות נחשבות, מנסה המון מנות, המון טעמים. מחליט יחד עם החברים למשרד- היום נאכל מוקפץ, היום נאכל שווארמה. אחרי חודש זה מתחיל להימאס וכשהלחץ בעבודה גדול אתה פשוט מזמין משהו כדי לא להיות רעב.
אוכל הופך להיות לית-ברירה. ובעיקר תירוץ מספיק טוב לקחת הפסקה ארוכה מהמשרד.
רוב המסעדות מנצלות את המצב הזה ומציעות מנות קטנות בכלים קטנים ועגומים במחירים אסטרונומיים.
גם מי שמנסה לשמור על אוכל בריא נופל על קו ייצור המוני, ומקבל "סלט בריאות" עם חסה מעולפת וקומץ ירקות מדולדלים מקירור.
זה פשוט לא אוכל. חמישים שקל על סלט של כמה עלים בקערית פלסטיק לא נחשב תמחור הגיוני או הגון. למי שעובד ואוכל בחוץ האוכל הוא יקר נורא, לא מזין ולא מנחם.

בדיוק השבוע התגלגל לידי ספר מתוק להפליא "המחמצת מרחוב קלמנט", שמספר על לויס, מתכנתת צעירה ומבריקה, שעובדת בחברת רובוטיקה חדשנית.  היא עובדת יותר מדי, לפעמים ישנה במשרד, שותה תחליפי מזון, מבלה פחות מדי, יש לה דירה עלובה וכמעט שאין לה חברים. ואז היא נאלצת להיפרד מהדבר הכי טוב בחיים שלה – המרק החריף ולחם המחמצת שהגיעו אליה מדי ערב במשלוח ועשו לה את היום. כיוון שהיא הייתה הלקוחה הכי טובה של המסעדה שעומדת להיסגר, היא מקבלת צנצנת ובתוכה המחמצת שממנה אפו את לחם השאור. היא מתחילה לאפות לחמים יוצאי דופן – ומגלה שהחיים הם הרבה יותר מקריירה. לויס משנה את אורח חייה, פוגשת אנשים חדשים, ומפתחת מערכת יחסים יוצאת דופן עם המחמצת ועם מי שנתן לה אותה. ספר מתוק ונהדר על החזרה לחיים מלאים דרך דבר בסיסי מאוד – לחם.

האם אוכל באמת יכול ליצור שינוי כזה בחיים של מי שהוא לא בשלן או חובב אוכל? אני חושבת שכן.
בעיני זה תהליך הפשרה. כמו בין אוכל קפוא לטרי. בין החיים הרובוטים שהעבודה מיצרת, עם השעות הארוכות שהיא לוקחת ואורח החיים שגורם למילוני אנשים לוותר על דברים בסיסיים כמו אור, חמצן, אוכל טרי – לבין חיים מלאים, מאוזנים.

יש קו דק בעיני בין חיים ועבודה, וכשהעבודה טורפת חלק גדול מידי משהו בנשמה שלנו פשוט דוהה.
אוכל הוא לא רק בשביל שניהיה שבעים. הוא החוט המקשר לתחושה של בית, של חושניות, של אתנחתא.
בלעדיו אנחנו רק עובדים ומלאים במטלות.
זה גרעין חי וזוהר של משמעות.
זה הקו המקשר אותנו לדברים החושניים, למקור, לצבעים.
אוכל אומר לנו לעצור, הוא אומר לנו לחיות. לחיות יותר.
.


כוסמין הוא בעיני אחד מגרעיני החיים.
חוקרים מצאו כי תכולת המינרלים של כוסמין גבוהה יותר מזו שבחיטה מלאה, בשל העובדה שהוא מכיל יותר אבץ, מנגן ונחושת. כוס כוסמין מכילה 30% מצריכת הסיבים התזונתיים היומית המומלצת למבוגרים, הכמויות הגבוהות של ברזל ונחושת בכוסמין חיוניות ליצירת כדוריות דם אדומות, מה שתורם להגברת זרימת הדם באופן משמעותי ועל ידי כך גם לריפוי מהיר של איברים שונים, חילוף חומרים מהיר יותר ואף לצמיחת שיער בריא. הוא עוזר לחיזוק העצמות וחיזוק המערכת היחסונית, עשיר בחומרים דמויי ההורמון הנשי אסטרוגן, המגנים על המערכת ההורמונאלית של נשים, מפחית את רמת האינסולין בדם, והרשימה עוד ארוכה.
אבל הכי חשוב- הוא ממש ממש טעים.

 

לחם מחמצת כוסמין
לחם שאור ממחמצת הוא ריחני וטעים והוא גם הרפתקאה נהדרת ודיי פשוטה אם שומרים על כמה כללים. זה לא מסובך כמו שזה נראה ותכלס מדובר במחמצת שמחכה במקרר, כמה תנועות קיפול של בצק ובעיקר בסבלנות. הלחם שיצא לכם מהתנור טעים לאין שיעור.אפשר לערבב קמחים ולעשות ניסויים, הכל יוצא נפלא.שופכים לקערה:
1 כוס מחמצת (תוכלו להכין לפי הקישור הזה)
3/4 כוס מים

לקערה מנפים:
2 כוסות קמח כוסמין מלא
2 כוסות קמח כוסמין בהיר

מערבבים בכף עץ לבצק בסיסי לא אחיד, מכסים בניילון ונותנים לו לנוח שעה.
כעבור שעה מוסיפים חצי כפית מלח הימליה ולשים לבצק גמיש.

מכסים שוב ונותנים לבצק לנוח שעתיים. מוציאים מהקערה לשיש מקומח מעט, לא לשים, אלא מותחים ומקפלים את הבצק, וחוזרים על הפעולה כעשר פעמים כשכל פעם מסובבים מעט את הבצק עם כיוון השעון כדי שיקופל מכל צדדיו.

מחזירים לקערה ומתפיחים עוד שעתיים. חוזרים על פעולת הקיפול עוד פעמיים עם מנוחה של שעתיים בין קיפול לקיפול. אפשר לשמור במקרר ללילה לפני שאופים את הלחם, או לאפות בתום 6-8 שעות.
מעבירים את הבצק לסלסילה מכוסה בד חיתול מקומח ונותים לבצק לתפוח תפיחה אחרונה של שעתיים. מחממים תנור ל-250 עם תבנית בתחתית התנור חצי שעה. מניחים על התבנית קערה עם מים.
הופכים את הסלסילה על נייר אפיה מקומח ומרימים. הבצק יהיה רך ותפוח. במהירות מקמחים בעדינות וחורצים חריצים עם סכין חד.
מעבירים בעזרת מרית לתנור החם. אופים עשר דקות בחום גבוה של 250 מעלות.
לאחר מכן מורידים את החום ל-220 ואופים עוד 40 דקות בלי לפתוח את התנור. מוציאים את הלחם ומצננים על רשת לפחות שעה.


סלט חם מירקות שורש, גריסי פנינה והדרים
מנה פריכה ומלאה, עם ירקות טריים של חורף, גריסי פנינה מלאים רכים ונגיסים ורוטב תפוזים משגע. חגיגה של ממש.

1 כוס גריסי פנינה
2 לפתות צעירות חתוכות למקלות
1 שומר גדול פרוס לפרוסות
1 זוקיני גדול פרוס לפרוסות דקות
1 תפוז
2 גבעולי שמיר

מבשלים בסיר:
1 כוס גריסי פנינה מלאים
1 כוס מרק ירקות או מים

מבשלים כ-20 דקות עד שהגריסים רכים אך נגיסים. מסנננים נוזלים עודפים. מלהיטים מחבת על חום גבוה עם כף שמן זית. צורבים כל ירק בנפרד שלוש דקות מכל צד עד להזהבה. לפני כל ירק מוסיפים מעט שמן זית. מעבירים את הירקות הצרובים לקערה. מוסיפים את גריסי הפנינה. מפזרים מעל מלח הימליה גס, פלפל שחור, עלי שמיר. ומיץ וקליפה מחצי תפוז. מערבבים בעדינות ואוכלים חם.

בצל סגול כבוש
לא רק שזה טעים ומהיר ותוספת שמשדרגת כל כריך, הבצל הכבוש מחזק את המערכת החיסונית, תורם לחומציות מאוזנת בקיבה ולמניעת צרבות, ועוזר לעיכול מהיר.

2 בצלים סגולים גדולים, פרוסים לטבעות דקות
1 כף סוכר חום
1 כפית מלח
1 כוס מים רותחים
1/2 כוס חומץ
1/2 מיץ לימון
גרגירי פלפל שחור
עלה דפנה

כובשים את כל החומרים בצנצנת. הבצל הכבוש מוכן בתוך שעה.


 

משהו טוב
לאחרונה הכרתי את סדרת המוצרים הנהדרת של NORD.
מוצרים נקיים, אורגניים, פראיים, מהיערות האורגניים והנהרות הנקיים בעולם של פינלנד והארצות הנורדיות.
קמח כוסמין אורגני מעולה, פסטה כוסמין נהדרת, צנימים משיפון העשויים בתנור לבנים מסורתי, ומחיות סופר-פוד מדהימות של אוכמניות פרא ותותי בר שעשירות פי 3 בנוגדי חימצון מאוכמניות הרגילות.
יופי של דברים!

5% הנחה רק בשבילכם
קוד קופון : U67PADFV
www.nordicbeing.com


שבת חמימה וטובה!