Latest Posts

מפה לבנה

בשידת המגירות נחות ערימות ערימות של מפות ומגבות כותנה עבות ולבנות. רובן בנות חמישים שנה לפחות.
לא יוצא לי לפתוח אותן הרבה אבל כשכן, אני מרגישה את הסיפור שלהן מסופר שוב ושוב דרך הבד.
הן נאספו בארגזי נדוניה כבדים כשנולדתי, יחד עם כלי חרסינה עם שולי זהב וסכו"ם מכסף והכל נשמר ארוז בקפידה ונשלח לארץ באוניה כשבגרתי.

בראש השנה הזה אני מוציאה את אחת ממפות הכותנה העבות של דורה, סבתא רבתא שלי. הבד המקופל עשוי כותנה עבה. ראשי התיבות של שמה רקומים באחת הפינות. המפה מגוהצת בקפידה ומעומלנת, חנוטה באותם סימני הקיפול של הידיים שקיפלו ושמרו אותה בארגז הנדוניה למעני, תינוקת שרק נולדה.
חיים חדשים. המשך של דור.

כשאני מוציאה את המפה מהמגירה אני נזכרת ביופי שלה, של סבתא רבתא שלי. יופי קריר, היו אומרים עליו.
עיניים כחולות בהירות מלוכסנות מעט, עצמות לחיים גבוהות, אף קטן סולד, שיער כהה גולש. היא היתה אישה יפה מאוד.
באחת התמונות הבודדות שלה היא מצולמת מטיילת ברחוב, אישה צרפתיה יפה ומחייכת, לבושה טיפ טופ, הולכת עם התינוקת שלה בעגלה ובעלה האוהב לצדה. משפחה קטנה בטיול.

שנים מעטות אחרי אותו צילום פרצה המלחמה ומחקה הכל.
בעלה נשלח למות במחנות, את ילדתה הקטנה היא נאלצה למסור למנזר ועם היופי שלה היא היתה צריכה לשרוד במחנות את עינויי הניסויים שעשו בנשים יפות מידי. יופייה הפך לאסונה.
והיה גם איש אחד, מקס, שדאג לה שם במחנות, איש שגם איבד את כל משפחתו.
היא אף פעם לא אמרה לאף אחד מה היא עברה שם. שתיקה כבדה וסמיכה סגרה על השנים האלו עד מותה, ולאף אחד מאיתנו לא סופרו סודותיה וכאביה.

אחרי שהמלחמה נגמרה היא הוציאה את סבתי מהמנזר שבו הסתירו אותה במסווה של נוצריה, והתחילה חיים חדשים. חיים של שתיקות ארוכות וקרצוף מתמיד של הרצפה. חיים שבהם בתחילה הילדה שלה, התינוקת הקטנה מהעגלה בטיול, מתכחשת לה כאם.
דורה, מקס ודניז הילדה, ניסו להדביק חלקים שבורים ועקומים לכדי חיים, עד שנפטרו.

יש לי זיכרון אחד מעומעם שבו היא מחייכת, היא היתה כבר מבוגרת מאוד, שיערה הלבין, פניה הזדקנו, ועדיין היתה אישה יפה. אבל יופיה היה מר. הקמט החד במצחה והמספר הצרוב על זרועה לא נמחקו ולא התרככו.
בזיכרון המשפחתי היא נותרה אישה יפה וקשה מאוד.
ורק השנה, שמונים ואחת שנים אחרי תחילת המלחמה ההיא מתחוור לי שבשל יופיה אני בכלל כאן.
שהילדים שלי גם הם, כאן בזכותו, בגללו. אם לא היתה יפה כל כך לא היתה שורדת, ולא היתה אוספת את סבתי מהמנזר והדברים היו מתגלגלים אחרת לגמרי.

אני מכבסת את מפות הכותנה העבות ונותנת להן להתייבש ברוח. נותנת לשמש של סוף הקיץ לפייס את כל זכרונות העבר. אני פורשת מפה לבנה על השולחן עם נשיקות של שמש ורוח. אני מחליקה את הקמטים הקטנים של הבד כמו שהייתי מחליקה, אם יכולתי, את הקמט החד שבמצחה. אני מעבירה יד על הכותנה העבה ומוחקת את המספר המקועקע על היד.
אני רוצה להעניק לה את ליטוף הידיים הקטנות של צאצאיה, הידיים הקטנות המרפאות הכל, כדי להמתיק את זכרונה, מזיכרון מר וקשה לזיכרון מתוק ויפה. לזכור אותה אישה יפה וצוחקת, עם תינוקת בעגלה ובעל אוהב.

בתום שנה קשה ומבולבלת, כשהמפה הלבנה פרושה על השולחן והוא ערוך ומוכן רגע לפני הסגר,
אני יודעת שהחיים שלנו דבש. החיים שלנו ממש ממש טובים. הקושי הקטן הזה לא ישבור אותנו ולא יקשיח אותנו. אנחנו ניתן לו לחלוף ברוח ובשמש, ונחיה הכי טוב, הכי שמח, בכוונה מלאה.
שנה טובה לכם ולאהוביכם, באשר אתם.

 


חלה חגיגית עם אגוזי לוז וזיגוג דבש בצמחי תבלין
אל המתכון לחלה הזו הגעתי אחרי המון חלות, וסוף סוף ממש הגעתי אל המרקם המושלם. הסוד בחלה הוא לא להתפיח יותר מידי, אחרת הגלילים תופחים בזמן שמנסים לקלוע את הצמה והבצק ניהיה רך מידי. אפשר להכין אותה מקמח כוסמין בהיר או מקמח לבן, שניהם נותנים חלה מנצחת.
הזיגוג המבושם של הדבש נותן לחלה הזו טעם חגיגי במיוחד!  דבש שעמד כמה שעות בחלון מואר עם עלי תבלין מהגינה וקיבל ארומה ובושם עדינים ומשכרים.

לחלה:
6 כוסות קמח כוסמין בהיר או קמח לבן
1 כף גדושה שמרים יבשים
1 וחצי כף סוכר חום או דבש
1/2 כפית מלח
2 ביצים
1/2 כוס שמן
1/2 1 כוסות מים חמימים
ביצה טרופה עם כף מים להברשה

מערבבים בקערה או במיקסר מים חמימים עם כף שמרים וסוכר היטב עד שהשמרים והסוכר נמסים. מוסיפים מלח, שמן וביצים ומערבבים היטב. מנפים את הקמח לקערה.
מוסיפים כמה כפות קמח לתערובת הרטובה ומאחדים את הקמח עד לקבלת תערובת חלקה. מעבירים את התערובת אל הקמח ומערבבים עד שמתקבל בצק דביק. לשים כעשר דקות עד שהבצק ניהיה גמיש.
משמנים בקערה במעט שמן זית ומעבירים את כדור הבצק. אוטמים בניילון נצמד.
מתפיחים למשך 40 דקות, עד שהבצק מכפיל את נפחו (בודקים עם האצבע – עושים גומה והיא נשארת, או עולה באיטיות).
משמנים במעט שמן זית את משטח העבודה שלכם, מחלקים את הבצק לשניים או שלושה כדורים – כמספר החלות שתרצו להכין.
מחלקים כל כדור לשלוש פיסות בצק שוות, מגלגלים כל פיסה לגליל ארוך ודק וקולעים כל שלושה גלילים לצמה.
אם רוצים חלה עגולה מצמידים את קצות החלה בלחיצה, אפשר גם לאפות עם קערית חרס במרכז ולהוסיף דבש לאחר האפיה.
מעבירים את החלות לתבניות על גבי נייר אפיה – כל חלה בתבנית נפרדת. מברישים בביצה טרופה. מתפיחים עוד חצי שעה ואופים כל חלה בנפרד בתנור שחומם ל-180 מעלות כ-30-40 דקות, עד להשחמה.
מוציאים מהתנור ומברישים בדבש מבושם. מצננים על רשת ללא נייר האפיה.


דבש צמחי תבלין

1/2 כוס דבש
3-4 עלים של  צמחי תבלין: גרניום לימוני, לבנדר, קורנית, רוזמרין, לימונית, לואיזה או זוטה.

מניחים עלים שטופים ומיובשים בצנצנת, יוצקים מעל את הדבש, סוגרים במכסה ומעמידים בחלון של שמש 3-4 שעות. לאחר מכן שומרים במקום קריר.


 

לוח השראה / סתיו 

הסתיו הקרוב יהיה בסימן חזרה הביתה. חזרה לטבע. לצניעות, לחמימות, לרכות.
כותנה, צמר, פשתן ועץ, מביאים איתם את השקט בעיניים ומחברים אותנו בלי מאמץ למשהו טבעי והרמוני יותר, כמו נשימה עמוקה טובה מהבטן. תכף ירד פה גשם. איזה כיף…

קערות עץ במבוק
$9.99-15.94

מגבות כותנה פיקה
$2.45-2.87

צלחות עץ
$2.34-11.64

קרדיגן סרוג כותנה
$34.45

תבנית ביצים מעץ
$8.32-22.69

כפות מדידה מעץ
$4.50

קופסאות אחסון פשתן
$6.34-10.44

מתלה קש
$14.69

מישהו לרוץ איתו

בוקר מהביל בחודש אוגוסט. שלושה ילדים דביקים תלויים עלי בדרך לעוד הרפתקת חופש לוהטת. אני אומרת שלום לשכן מהשכונה שנראה רענן באופן מחשיד. בזמן האחרון הוא השיל הרבה ממשקלו והוא בדרך להליכה בפארק. אחלה, מגניב לו. אין לו שלושה ילדים בחופש הגדול. מבט חטוף במראה של האוטו. בואו נגיד שסידור הפוני לא כרגע בראש מעייני, או מתישהו בכלל. מתי אני אגיע לעצמי. עוד כמה שנים כנראה שכולם יהיו יותר גדולים ולא יתבעו כל כך הרבה דברים שמרגע שזורחת השמש ועד שהיא שוקעת ממלאים את ידיי באלף ואחת משימות, ואף אחת מהן לא כוללת אותי.

אני דווקא מתה על החופש הגדול עם הילדים, אצלנו הוא מתחיל בתחילת יולי ונמשך עד הסוף, בלי קייטנות ובלי בית ספר של קורונה, רק חופש עם אמא. אני פשוט אוהבת את הילדים שלי קרוב אלי ומשנה לשנה מעריכה יותר את הזמן הנדיר איתם, של ילדות מתוקה וקיץ של ילדים. עם חוף ים ופארקים ושנת צהריים והמון ביחד. אני מנסה ככה להכנס לתאי הזיכרון שלהם, שהילדות שלהם תיהיה שזורה בנו, כמשפחה שאוהבת להיות הרבה ביחד.

למחרת שוב השכן, בדרך להליכה בפארק. זה מתחיל להציק לי. אני חייבת זמן לעצמי, אבל מתי?

בוקר אחד אני קמה מוקדם. נדבקות לי העיניים אבל בשש וחצי אני כבר בפארק. הבוקר קריר, הכל שקט וירוק. ורענן. אף מסיכה לא נראית באופק. האוויר נקי והשמש רק התחילה לזרוח.
אנשים רצים, הולכים, שטים לאורך הנחל בסירות. הכל נראה כמו גלויה, טובל בירוק. אני מתחילה לרוץ. כשאני מתעייפת אני מקבלת כוח ממי שחולף על פני בריצה. זה מעודד אותי. יש בשעה הזאת בפארק את כל סוגי האנשים שאפשר לדמיין וכולם קהילה אחת. קהילה ירוקה ושיוויונית.

בוקר בוקר אני קמה מוקדם וחומקת מהבית. זאת הופכת להיות שעת הקסם שלי. זיעה, נשימות, הראש מתנקה. החמצן הנקי שכל כך נעלם במהלך היום בכובד הלחות ובתעוקת המסיכות. חלק מהאנשים אני כבר מזהה. לפעמים בא לי לתת לכולם כיפים כי הריצה מדבקת. אני לא גורו של ספורט אבל השעה הזו מוקדם בבוקר שווה את כל השעות הסתמיות שסתם נמרחים מול הטלביזיה. ריצה או הליכה מאריכות תוחלת החיים, שומרות על הלב, מורידות משקל עודף ומפנות זמן לנקות את הראש. זה בחינם, זה לכולם, זה מדבק.

ועוד משהו שאני אוהבת לראות כל בוקר: בתל אביב בפארק רצים מכל קשת האוכלוסיה ולכולם יש מקום. אם גבר רץ בנעלים בוורוד זוהר אף אחד לא יצעק לו שהוא הומו, ואם מישהי רצה בחזיית ריצה אף אחד לא יסנן משהו על הציצים שלה. ויש חילונים ודתיים ושמנים ורזים וכולם רצים או הולכים בשקט וכולם מכבדים את החוקים. שמירה על הניקיון, שיוויון לכולם. לכולם יש מקום. במציאות הדפוקה שלנו בארץ זה מרגיש לי כמו ארץ אחרת.

כשאני מגיעה לקצה הפארק במקום שבו אגם יפה נושק לרמת גן, הירוק נעכר והדשא סביב מלא בזבל. מנקה יחיד מנסה לנקות בכל בוקר את ערמות הזבל שהשאירו אנשים בסוף אוגוסט. זה לא יאמן חבורות הבבונים שכובשת וחומסת את הריאות הירוקות בישראל. בנחלים, בשמורות, בפארקים. ופה אף אחד לא חושב לתת קנס שירתיע מספיק את חבורות החומסים שכנראה אף מחנך, אף בית ספר ואף שוטר מעולם לא לימדו אותם את המשמעות של כמויות הזבל שהם משאירים מאחור. איזה כישלון נוראי למדינה עם כל כך הרבה מוחות טובים. איך מנצחים אותנו כל חופש, כל חג, אותם אנשים מטומטמים שדורסנות של כל פינה יפה היא הדרך היחידה שבה הם יודעים לנפוש.

אני חוזרת חזרה בריצה לירוק הנקי, הזוהר, של הפארק. אני מודה על מדינת תל אביב ששומרת בבועה משלה על שיוויון לכולם ועל חוקים שנותנים לכולם להנות מהירוק הנקי. השמש מתחילה לעלות. אני משקה את הגינה בחצר האחורית, ובודקת מקרוב את שיחי העגבניות ששתלתי עם הילדים. תכף הם יניבו לנו עגבניות אדומות ומתוקות.
אני נוטפת זיעה, משוחררת יותר ובעיקר גאה בעצמי שהצלחתי לתת לעצמי שעה שהיא רק בשבילי.
אני נכנסת הביתה, כולם ערים ורעבים. עוד יום מתחיל.


חמאת זרעי דלעת
הסופר-פוד הכי זמין וזול שיש.  קילו זרעי דלעת עולה בערך 20 ש"ח ומשפר את האנרגיה, את הפריון, מחסל תולעים לילדים בצ'יק, שומר על הלב ועל שיער ועור יפים. גרעיני הדלעת מכילים כמות גבוהה מאוד של מינרלים שאחד מהם בריכוז גבוה הוא האבץ.
את החמאה הזו אני מכינה בכמויות ושומרת במקרר.

לחמאת זרעי דלעת
2 כוסות זרעי דלעת

טוחנים במיקסר חזק עד שמתקבלת משחה סמיכה מאוד. את המשחה שומרים במקרר ובכל פעם פותחים כף ממנה להכנת קרם, ממש כמו טחינה:

קרם גרעיני דלעת
קרם קטיפתי, מתקתק ונהדר, שהולך טוב על וופל בלגי, פנקייקים, תוספת לשייקים קטיפתיים במיוחד, גלידות סופר-כח וסתם על לחם בבוקר.

1 כף חמאת גרעיני דלעת
3 כפות קרם קוקוס 100% טבעי ללא תוספים
1 כף דבש או מייפל טבעי
קורט מלח הימליה

טוחנים בבלנדר עד לקבלת קרם סמיך וקטיפתי. אם הוא סמיך מידי הוסיפו עוד קרם קוקוס.

וופל כוסמין וסובין 
מדובר בוופלים שחומים ומתקתקים לארוחת הבוקר, המכילים כל מה שטוב ויחד עם פירות ודבש זה תענוג אמיתי!
אני מכינה תמיד כמות כפולה ומקפיאה. בחימום קצר במכשיר הוופל הם פריכים וריחניים מחדש. אפשר לשחק עם תוספת הסובין ולהחליף באגוזים או שקדים טחונים דק.

1 כוס קמח כוסמין מלא מנופה
1 כף גדושה סובין
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפי סודה לשתיה
קורט מלח הימליה
חצי כפית קינמון
1 ביצה
1 כף סילאן טבעי או דבש
3/4 כוס חלב לבחירה
1/4 כוס שמן זית או שמן קוקוס

מעררבים יבשים – קמח, סובין, אבקת אפיה, סודה לשתיה, מלח הימליה וקינמון. בקערה נפרדת טורפים ביצה ומוסיפים שמן, דבש וחלב. מאחדים את התערובת לבצק נוזלי. מחממים את מכשיר הוופל, משמנים במעט שמן קוקוס ויוצקים 2-3 כפות בכל צד. סוגרים את המכסה וממתנים עד שיפסקו האדים, כ- 5-7 דקות. אוכלים מיד או שומרים בתנור מחומם על חום נמוך.

סלט קיץ
עלים ירוקים, נבטים, עלים פריכים ופירות קיץ. הסוד של הסלט הזה הוא בליים שנותן מרירות קטנה למתיקות הפירות. סלט פריך ונהדר, חגיגה אמיתית.

עלים מלב של חסה
חופן גדול של עלי רוקט או בייבי
חופן נבטי חמניה
נקטרינה מוצקה פרוסה לפרוסות (או כל פרי קיץ אחר)
חופן פטל קפוא או טרי (או כל פרי יער אחר)
1 ליים
חצי כף דבש
רבי כפית מלח הימליה
רבע כפית פלפל שחור טחון טרי
חצי כף חומץ בלסמי
חצי כף שמן זית
שברי גבינת פקורינו או פטה

מערבבים את העלים והנבטים ומניחים בכלי הגשה שטוח. מניחים מעל את הפירות.
סוחטים מעל מיץ ליים טרי, מזלפים מעט דבש, שמן זית וחומץ בלסמי ומפזרים גבינה, מלח הימליה ופלפל טחון טרי.


לוח השראה – ירוק
ירוק נותן שלווה, חיים, שלווה ותחושה של הרמוניה. המון זמן שאני רוצה להחליף את התמונות בבית. מתישהו ההדפסים נהיים דהויים וסתמיים וכבר לא מתאימים לבית ולנו. אנחנו חולפים על פניהם ואין להם שום משמעות.
הזמנתי הדפסים של עלים. הגיעו הדפסים נהדרים בדפוס מצויין על קנבס.
צמחי תבלין, לימונים, עלים, והאהוב עלי – עלה תאנה ברישום נהדר.
זה לא יאמן כמה אנרגיה חדשה זה הכניס לבית.
מצורפים אוסף לינקים להדפסים ירוקים שיהפכו את הבית שלכם ליותר הרמוני. קפיצה קטנה למשתלה לכמה עציצי עלים ירוקים וכמה סלי קש או נייר ממוחזר לשים אותם בהם, והבית חדש לשנה החדשה.

הדפסי עלים על קנבס

סלי נייר קראפט לעציצים

כיסויי כריות בהדפי עלים

סלי במבוק עבודת יד

 

Peace and Love. שבת שלום.

מיומנה של בלוגרית אוכל

ארגז גדול עומד במטבח. המון עלים ירוקים וחסות שנקטפו הבוקר והגיעו אלי במשלוח.
אם יש צורה לאושר אחת מהן היא ללא ספק ארגז של ירקות טריים, פריכים ובוהקים שנקטפו לא מזמן.
לפני שאני חושבת על מה להכין ואיך לצלם אני מתבוננת בהם מקרוב. הירוק מטורף, כמה שלא אצלם אוכל לא אתרגל לעוצמה של הצבע והריח שיש מאחורי כל פריים. אני מתה על העבודה שלי. Read More

לחם, עבודה.

אין באמת איך לתאר את התקופה הזאת. הכל שקט ואין מטוסים בשמים וכמעט ואין מכוניות על הכביש ואנשים ברחוב, והטבע משתקם ואנחנו יחד הרבה בבית, ואם לא היו כל כך הרבה מתים זה היה אפילו מקסים.
אבל השקט המנומנם הזה דומה בעיני יותר לתחושה שמישהו סימם את כולם ואנחנו רדומים ורפים וציפיותנו נמוכות. Read More

להיות פוליאנה

ימים חדשים. הזמן נמתח ומתכווץ.
הילדים מסביבי ובכל מקום, החדשות מלחיצות, הבית מבולגן. כולם על הקצה.
ובחוץ אביב כל כך יפה וירוק ואיך זה שאי אפשר להנות ממנו במלואו.
אני מנסה לשמור על שגרה לא הגיונית, מנסה לקום מוקדם לפני כולם כדי לעשות יוגה בשקט.
אני מגלה בכל בוקר שרידים של החדשות מאתמול נמצאים בפיסות אנרגיה בבית, אם היה אפשר להאיר עליהן הן היו מרוחות בכל מקום. קל מאוד לשקוע בזה עד צוואר. Read More

על העדינות

אני עומדת בשדה. זה רגע קטן ומלא משמעות, כי האביב פה, כי עלי הכותרת רכים כל כך. כי הכל ירוק ומבושם והאוויר חמים והאור בדיוק מתאים. זה רגע שאני מודה עליו.

אני בוחרת עץ ויושבת תחתיו עם התינוק שלי. בזמן שהוא יונק אני מרימה את הראש ורואה את העלים הרכים החדשים שנולדו לא מזמן, הם מבריקים ורכים כמו השיער שלו. אני מביטה בו. עברה שנה וקצת מאז שילדתי אותו ועוד שנתיים אחורה מאז שהצלחתי להיכנס להריון ולהביא אותו אלי.
תכף הוא יפסיק לינוק ויהפוך לילד ושנים של הנקה ודאגה לתינוקות שלי יהיו מאחורי.
פתאום הרגע הזה מתחת לעץ הופך מעוד בוקר רגיל לרגע כל כך נדיר ומיוחד.
בא לי שהעולם יזוז קצת יותר לאט. שאני אזוז יותר לאט.
אני נושמת עמוק את הרגע הזה אלי, את האור, את עלי הכותרת הרכים שהראיתי לו. יש לי מזל כל כך עצום להיות ברגע הזה.

לרוב, דעתי כל כך מוסחת וידיי כל כך מלאות בעבודה שלא נגמרת ופרויקטים וכביסות וכלים, שאם גוגל לא היה שולח לי סרטונים של  "היום לפני שנה" לא הייתי זוכרת בכלל את הרגעים המקסימים שהייתי בהם, ולא הייתי מבינה איזה מזל יש לי וכמה זה לא מובן מאליו, כל פיסות החיים האלו.

במיוחד בארץ שלנו שהכל פה יותר תובעני ולוחץ, ואנחנו הופכים להיות יותר נוקשים ויותר לוחצים ויותר דוחפים וציניים, אין מקום לרגעים של עדינות. לרגעים שבהם הכל הולך יותר לאט, הצבעים מתעדנים, הכתפיים מתרפות, העור מחליק.
מה אם ניקח את הזמן ונאסוף אלינו רגעים של עדנה. מה אם נשחרר את עצמנו מכל צריך ועכשיו ודחוף,
אל רגע מבושם של אור, אל פלא של פריחה אחרי אפור, אל העור הרך של הילדים שלנו, אל האהובים שלנו,
אל עצמנו, האחרונים בתור, שזקוקים לזמן להיות ברגע, ולהכיר תודה.

מחקרים על המוח הוכיחו שתחושת הכרת הטוב פועלת במוח ממש כמו נוגדי דיכאון.
היא מפעילה את האזור בגזע המוח שמייצר דופמין, ומגבירה את רמות הסרוטונין במוח. הדופמין והסרוטונין, הם מוליכים עצביים האחראים, בין היתר, לוויסות מצבי רוח ולתחושת הנאה וסיפוק. הם גם יוצרים הקשרים חדשים במוח בין העצבים וגורמים לכך שהמוח יוצר בעצם דרכים חדשות לראיית העולם. הכרת התודה משנה את זווית הראיה ברמת התת מודע. זה קורה משום שתרגול קבוע של דפוסי הכרת תודה, משנה את הנתיבים של הנוירונים במוח, ומתעל אותם לדפוס חשיבה חדש, חיובי ומעצים יותר. ככל שנתאמן בהכרת תודה, כך המוח בעצמו יסיט את הדרך הרגילה בה אנחנו רגילים לחשוב ויכיר תודה על אוטומט.

ולמה זה טוב? כי הכרת תודה, מעבר ליופי שבלראות את הדברים המובנים מאליהם כלא מובנים בכלל, פועלת על מערכת העצבים האחראית להרגעת ושימור הגוף במנוחה. היא מרגיעה את הגוף ואת קצב פעימות הלב, תורמת לשינה עמוקה יותר ולתחושת סיפוק גדולה יותר מהיומיום. זהו רגש שמעצים את עצמו עם התרגול, וכל מי שהתנסה בהכרת תודה מכוונת, יודע שהיא יכולה להחזיר לחיים תחושת שליטה ולעורר בחזרה את התשוקה ואת שמחת החיים.

או כמו שאמא שלי אומרת לי כל הזמן- Count Your Blessings.
לאסוף את הכרות התודה הקטנות שלנו, להודות על כל הדברים הקטנים והמובנים מאליהם, על כל הרגעים היפים שלנו, ולהפוך אותם לעלי כותרת רכים בכפות ידינו, רכים וקטיפתיים וזוהרים,
ולשמור עליהם בעדינות אין קץ.



מתכונים עם פרחי אביב!
עכשיו השדות מלאים בפריחה צהובה, ופרחי החרדל והחמציצים אכילים, קטיפתיים, וטעמם עדין מהגבעול שלהם.

פילה סלומון צלוי בפרחי חרדל
הדג מושרה ברוטב עםפרחי חרדל ויוצא פריך ורך, עם טעם חרדלי עדין. מנה קלה ומקסימה.
אפשר להכפיל את הכמות לפי מספר הסועדים.

1 פילה דג סלומון
3 כפות רוטב סויה
1 שן שום קצוצה
1 כף דבש
1 כף שמן זית
קורט פלפל שחור גרוס
חופן פרחי חרדל ללא הגבעולים

מערבבים את הסויה, הדבש, השום, הפלפל השחור, שמן הזית וחצי מכמות פרחי החרדל.
מניחים נייר אפיה פתוח בתבנית, יוצקים את הרוטב לתבנית ומניחים את הפילה עם העור כלפי מעלה.
עוטפים בנייר אפיה את הדג ומשרים כשעה.
מחממים תנור על גריל ל-220 מעלות. צולים את הדג 20 דקות, עד שהוא שחום מעט מלמעלה ועסיסי.
מגישים עם פרחי החרדל הטריים מלמעלה.

סלט עלים וחמציצים בוינגרייט פרחי חרדל
ירוק, פריך, חמצמץ ונהדר, איזה סלט אביב משגע!

לסלט
2 כוסות עלי תרד שטופים
1 כוס מיקס עלי בייבי
חופן פרחי חמציצים
2 גבעולי חמציצים שטופים וקצוצים גס
חופן עגבניות שרי פרוסות

לוינגרייט
חופן פרחי חרדל ללא גבעולים
2 כפות שמן זית
1 שן שום
מיץ מחצי לימון
רבע כפית מלח הימליה
רבע כפית פלפל שחור גרוס
1 כפית דבש

טוחנים בבלנדר את כל מרכיבי הויניגרייט לרוטב חלק.
מערבבים את העלים בקערה ומגישים את הרוטב מעל.

גלידת חמציצים
מה שהתחיל כניסיון שלי להשתעשע במטבח, הפך לגלידת הבית של האביב, ואני מוצאת את עצמי קוטפת חמציצים כל יום כי כולם דורשים עוד ועוד גלידת חמציצים!
איזו גלידה! רכה, קטיפתית, חמצמצה ומשגעת. אתם חייבים לנסות.

1 כוס פרחי חמציצים כולל הניצנים, שטופים ומיובשים במגבת נקיה
2 גביעי יוגורט 3%
1 בננה גדולה או שתיים קטנות
1 כף סוכר דמררה

טוחנים בבלנדר סטיק עד שהמחית רכה וקטיפתית. טועמים מתיקות ואם רוצים מוסיפים עוד קצת סוכר.
מעבירים למכונת גלידה או מקפיאים ככה בכלי זכוכית.
אפשר להחליף גביע יוגורט אחד בשמנת חמוצה.

 

משהו טוב לשבת

את הכלים של עירית דינור מצאתי כשחיפשתי כלים חדשים לצילום.
הקווים הנקיים שלה והעדינות תפשו אותי, וזה היה תענוג גדול לצלם ולהכין בהם אוכל.
מלבד כלים היא מכינה גם גופי תאורה, תכשיטים והמון קעריות ואגרטלים וצלחות יפהפיים שהקווים שלהם, כמו גם הגוונים שלהם, עדינים ועושים כבוד גדול לאוכל.

10% הנחה על כל המוצרים בחנות, רק בשבילכם.
קוד קופון : IRITDINUR
קישור לחנות

 

מריקה בואנדיה

בכל פעם שיש לי משבר, גדול או קטן, כשאני נמצאת פתאום בתוך שלולית של משהו לא צפוי, כמו תקופה שהכל תקוע לא משנה כמה חזק אני מתאמצת, או כשאני פתאום חולה והכל מתעכב ונעצר ונחלש, וכשמתרגשים עלי דברים קשים שמוציאים לי את הכח, אני תמיד חושבת על מריקה בואנדיה.

מריקה בואנדיה היא בולגריה צעירה ויפהפיה עם לחיים אדומות ועיניים ירוקות שמגיעה בספינה עם עוד צעירים בולגרים ליישב את ארץ ישראל. היא חריפה ותוססת, עצבנית ומלאת פעלתנות.
מכל גיבורות הספרים שקראתי, היא האהובה עלי מכולן.
אני אוהבת את בתי הכפר הקטן הבנויים מאבני בזלת שחורות מול הכנרת הפרושה בכחול, את החולצות הרקומות פרחים ברקמה בולגרית שהיא היתה רוקמת אפילו שבחוץ היו רק קושי ואבק. אני אוהבת את הבואיקוס והפסטליקוס הקטנים שהיתה עושה, את השולחן הגדול שהיתה פותחת בפסח לכל מי שעבר בכפר ואת עוגות הטישפישטי והבקלאוות עם האגוזים.

אני אוהבת אותה עם כל שברונות הלב שלה.
בעלה שפלרטט עם כל אורחת שבאה ולוטי השכנה הקנאית שתמיד היתה מטופחת וידעה איפה קונים את החזיות הכי טובות בטבריה, ואת רופא הכפר השרמנטי, היפה, שגרם לה לרצות לעוף מעל לכל הבוץ והקושי ושבר לה את הלב. אבל בעיקר אני אוהבת אותה על העוצמה שלה למות ולחזור לחיים.
בכל פעם שאסון היה עובר עליה, היא היתה מתעשתת ולוחשת לעצמה – מפסו למווארתה צ'יקה – עבר לי המוות הקטן. עוד יהיו לי חיים.
זה סוג של הכרזה כזאת מול מה כל הרע שמתרגש ובא. כל מה ששיבש את החיים. הכרזה שאומרת שהיה פה מוות אבל אני יוצאת מזה, אני ממשיכה.

יש לנו בחיים הרבה מיתות קטנות. רובנו מנסים להתנגד להם. זה יכול להיות משבר קטן או תקופה ארוכה של לא לדעת לאן להמשיך, זה יכול להיות שפעת או מריבה. כך או כך זה מטלטל אותנו מהרצף היומיומי של החיים ושולף אותנו, רועדים וממצמצים, מול אתגר לא נעים כלשהו.
האינסטינקט הראשוני הוא להתנגד. להלחם במעצור הזה, להמשיך כאילו דבר לא קורה. אבל לפעמים להיות בתוך מוות קטן הוא בדיוק מה שצריך בשביל לנקות את המבט ולהבין לאן להמשיך.

כשיש לי מוות קטן כזה אני עושה הכל כדי להזיע אותו החוצה. פיזית.
לאינדיאנים היה את הסווטלודג' – אוהל שמתבודדים בו ומזיעים את הקושי החוצה. לפעמים זה לוקח כמה ימים, לפעמים חודשים של התבודדות עד שכל העצב והכאב יוצאים החוצה, הגוף נקי ואפשר לצאת מהאוהל ולחזור לחיים.
הסווטלודג' שלי בדרך כלל כולל הרבה מים. להסתגר באמבטיה רותחת באור עמום ולשפשף את הגוף עם ליפה עד שכל הדם זורם שוב. או ללכת לנקודה בנחל שבה אין אף אחד ולצלול הרבה, פעם ועוד פעם. עד שהריאות נקיות.
לפעמים המיתות האלו משאירות אותי אחר כך חצי ממה שהייתי, ולוקח לי זמן לחזור לאנרגיה מלאה.

כך או כך למדתי לקבל אותן, על אף שכשאני בתוך זה אני רק מייחלת שזה יעבור כבר, אני מבינה שכוחות גדולים עוצרים אותי ואני זקוקה להסתגרות. אני מקבלת את ההאטה, אני מבינה שאין מה לעשות אלא להשתכשך בזה, לצלול בזה, להזיע.
בסוף כל מוות קטן כזה אני נושמת עמוק ואומרת לעצמי, מפסו למווארתה צ'יקה – עבר לי המוות הקטן. כמו מריקה בואנדיה.
כי היא למדה אותי על המוות הקטן ושהכי חשוב – לצאת מזה.
לנשום עמוק אוויר נקי וחדש, למלא את הריאות שוב ושוב. להתמתח מקצה לקצה, להרגיש את הדם זורם שוב ואת הגוף מתמלא אנרגיה.
היידה, יאללה, אפשר להמשיך בחיים.

הסיפור של מריקה בואנדיה / בואי דודה נרקוד / מלכה אדלר



הפעם
המתכונים מוקדשים לקוקוס יבש. זה הפשוט ששומרים לעוגות.
הקוקוס הזה מניב בקלות חלב קוקוס עשיר שנהדר לשייקים של בוקר, לדייסות ולעוגות.
חלב קוקוס עשיר בשומן רווי מהסוג הטוב שמתועל לשריפת אנרגיה. הוא עשיר במגנזיום וסידן מאזון רמות כולסטרול, מחזק את מערכת החיסון, מאזן את רמות הסוכר ונהדר לעור.



חלב קוקוס

1 כוס קוקוס יבש או שבבי קוקוס
2 כוסות מים חמימים

שמים הכל בבלנדר ומשרים לחצי שעה. טוחנים לחלב ומסננים דרך בד חיתול.
את הקוקוס שנותר אפשר לטחון שוב עם כוס מים.
את החלב שומרים בצנצנת זכוכית מעוקרת. הוא נשמר כ-4 ימים.

דייסת שיבולת שועל מחלב קוקוס
יש דייסה רגילה ויש דייסה מלכותית מחלב קוקוס, ואין מה להשוות בינהן. הדייסה מחלב קוקוס עשירה וסמיכה ועם טעם קוקוסי מעודן. נפלא להתחיל איתה את היום.

1 כוס קוואקר
2 כוסות חלב קוקוס
1-2 כפות סוכר דמררה
1 כפית קינמון
שקדים, זרעי צ'יה, תותים ואוכמניות לתוספת

מבשלים על אש קטנה תוך כדי ערבוב את הקוואקר עם חלב הקוקוס עד לסמיכות, כעשר דקות. מוסיפים סוכר וקינמון ומגישים עם פירות ואגוזים.

אורז קוקוס עם קייל ובטטה ברוטב בוטנים וכורכום
מנה נהדרת של אורז מבושם, ירקות מאודים , קראנץ' קשיו קלוי ורטוב אסיאתי חריף מעל.

לאורז
1 כוס אורז בסמטי איכותי
3/4 1 כוסות מים
חצי כוס קוקוס יבש
1 כף שמן קוקוס

לירקות
בטטה בינונית פרוסה לרצועות דקות
3 עלי קייל גדולים חתוכים גס
חצי כוס אגוזי קשיו

לרוטב
1 כף גדושה חמאת בוטנים טבעית
1 כפית כורוכום
1 כף סילאן
2 שיני שום
חופן כוסברה טריה
2 כפות רוטב סויה
חצי פלפל טרי חריף ירוק או אדום
רבע כפית מלח

טוחנים לרוטב חלק.

מכינים את האורז –
בסיר על אש בינונית מטגנים את האורז בשמן הקוקוס למשך כדקה, תוך כדי ערבוב בכף עץ, עד שהשמן מצפה את כל הגרגרים. מוסיפים מלח ומים ומכסים את הסיר, מביאים לרתיחה – כשבע דקות. כשהמים רותחים מנמיכים את האש ומבשלים עוד עשר דקות על אש קטנה. מכבים את האש ולא פותחים את הסיר. לאחר חמש דקות מוסיפים את הקוקוס היבש ומערבבים בכף עץ. מכסים שוב את הסיר לחמש דקות.
בינתיים קולים במחבת את הקשיו עד להזהבה, ובסיר עם מים רותחים מאדים את הבטטה והקייל, חמש דקות עד לריכוך.
מגישים את האורז קוקוס עם ירקות, קשיו קלוי ורוטב אסייתי חריף מעל.

חטיפי קוקוס שקדים עם גרידת תפוז
חטיף קראנצ'י ונהדר, המתוק המושלם ליד תה וספר טוב

1 וחצי כוס קוקוס יבש
1 כוס שקדים טחונים דק
3 כפות שמן קוקוס
קורט מלח הימליה
2 כפות דבש או מייפל
1 חבילה שוקולד מריר
שקדים וקליפת תפוז לפיזור מלמעלה

שמים בקערה שקדים וקוקוס. ממיסים את שמן הקוקוס במחבת, שופכים מעל ומוסיפים דבש ומלח. מערבבים היטב בכף עץ. מניחים נייר אפיה בתבנית מלבנית ומהדקים את התערובת. אפשר להדק עם תחתית של כוס.
מניחים במקרר לעשר דקות. פורסים למלבנים ומצננים לעוד עשר דקות.
ממיסים שוקולד מריר בבן מארי. טובלים כל מלבן בשוקולד ומניחים על נייר אפיה. מפזרים שקדים קצוצים וגרידת תפוז מעל. מצננים שוב לחצי שעה. שומרים בכלי אטום במקרר.




 משהו קטן לשבת

"כשנבסס את התחושה שאנחנו שייכים לאדמה ולא הבעלים שלה, נוכל להיכנס אל הממלכה העשירה ביותר"
הספר של אומינה על סופרפוד הוא עושר נפלא של מתכונים צבעוניים, שייקים, מיצים, פרלינים והמון טעמים קסומים ממש שכולם מכילים מזונת על. אומינה מצליחה לכשף אותך בכל העוצמה הטמונה במזונות העל, וכל מתכון נראה כמו צלילה לעומקים חדשים ומרגשים.

אומינה, סופרפוד, שער למטבח חדש
לקוראי הבלוג ב-120 ש"ח במקום 149 ש"ח בלינק הזה.


 

על הלחם לבדו

פעם מזמן מאוד עבדתי במשרד פרסום נחשב. היו לו מסכי טלביזיות מהבהבות על קיר ענק, המון מפיקות שטופפו בעקבים גבוהים והניחו לנו, מעצבים בתחילת הדרך, ערימות של תיקיות שכתוב עליהן " דחוף בהול היסטרי !!!".
עבדנו כל יום עד שבע-שמונה בערב, היו שנשארו יותר.

שנאתי את העבודה הזאת, את הישיבה מול מחשב שעות על שעות. את זה שאנשים מדברים אחד עם השני מהגב, כשהעיניים במסך. שמי שעישן היה יוצא לאלף הפסקות סיגריה אבל מי שלא, זה היה נחשב שאתה מנצנץ.
כל יום בלילה, סחוטה מהפקקים הארוכים הביתה, הייתי עומדת להכין לי ארוחה למחר.
הייתי מבשלת מרק כתום עשיר, מכינה סלט עלים ירוקים ואורזת בצד רוטב טוב. הייתי אופה לי לחם ואורזת שתי פרוסות של לחם ריחני. הדברים האלו נחמו אותי.

בכל פעם שהגיעה הפסקת הצהריים והתישבנו לאכול, הייתי בוחרת לי צלחת לבנה נקייה מהמטבח, מנקה לי מזלג וכף ומעבירה את האוכל שהבאתי לצלחת. בכל פעם שהייתי מניחה את הצלחת על השולחן היה משתרר שקט וכל המבטים נעצרו על הצלחת שלי. הייתי לגמרי חריגה בנוף הארוחות המשרדיות, שכלל טייק-אווי שמנוני של מוקפץ או אוכל מחומם במיקרו שאמא הכינה למישהו בכלי של גלידה עם מזלג פלסטיק. לקח להם זמן להתרגל אלי אבל לי לא היה אכפת.
שנאתי את האוכל שקונים בחוץ, הוא תמיד היה תפל או מסמורטט ושמנוני ויקר להחריד.
הצלחת הזאת עם הירוקים הטריים והלחם שלי הצליחו להחזיק אותי קצת.

למזלי הרב, לאחר שלושה חודשים בלבד פיטרו אותי ועשו לי חסד גדול. יצאתי לחיים עצמאיים, חופשיים ומלאי יצירה. לפעמים אתה צריך לדעת גם מה אתה לא.
כשאני רואה את כל העובדים יוצאים בצהריים מהמשרדים אל שלל המסעדות שבחוץ, ממצמצים אל השמש, אני תוהה למה הקו הזה בין בית לעבודה חייב להיות כל כך עגום.

בהתחלה זה מגניב, אתה מקבל כרטיס ארוחות לשלל מסעדות נחשבות, מנסה המון מנות, המון טעמים. מחליט יחד עם החברים למשרד- היום נאכל מוקפץ, היום נאכל שווארמה. אחרי חודש זה מתחיל להימאס וכשהלחץ בעבודה גדול אתה פשוט מזמין משהו כדי לא להיות רעב.
אוכל הופך להיות לית-ברירה. ובעיקר תירוץ מספיק טוב לקחת הפסקה ארוכה מהמשרד.
רוב המסעדות מנצלות את המצב הזה ומציעות מנות קטנות בכלים קטנים ועגומים במחירים אסטרונומיים.
גם מי שמנסה לשמור על אוכל בריא נופל על קו ייצור המוני, ומקבל "סלט בריאות" עם חסה מעולפת וקומץ ירקות מדולדלים מקירור.
זה פשוט לא אוכל. חמישים שקל על סלט של כמה עלים בקערית פלסטיק לא נחשב תמחור הגיוני או הגון. למי שעובד ואוכל בחוץ האוכל הוא יקר נורא, לא מזין ולא מנחם.

בדיוק השבוע התגלגל לידי ספר מתוק להפליא "המחמצת מרחוב קלמנט", שמספר על לויס, מתכנתת צעירה ומבריקה, שעובדת בחברת רובוטיקה חדשנית.  היא עובדת יותר מדי, לפעמים ישנה במשרד, שותה תחליפי מזון, מבלה פחות מדי, יש לה דירה עלובה וכמעט שאין לה חברים. ואז היא נאלצת להיפרד מהדבר הכי טוב בחיים שלה – המרק החריף ולחם המחמצת שהגיעו אליה מדי ערב במשלוח ועשו לה את היום. כיוון שהיא הייתה הלקוחה הכי טובה של המסעדה שעומדת להיסגר, היא מקבלת צנצנת ובתוכה המחמצת שממנה אפו את לחם השאור. היא מתחילה לאפות לחמים יוצאי דופן – ומגלה שהחיים הם הרבה יותר מקריירה. לויס משנה את אורח חייה, פוגשת אנשים חדשים, ומפתחת מערכת יחסים יוצאת דופן עם המחמצת ועם מי שנתן לה אותה. ספר מתוק ונהדר על החזרה לחיים מלאים דרך דבר בסיסי מאוד – לחם.

האם אוכל באמת יכול ליצור שינוי כזה בחיים של מי שהוא לא בשלן או חובב אוכל? אני חושבת שכן.
בעיני זה תהליך הפשרה. כמו בין אוכל קפוא לטרי. בין החיים הרובוטים שהעבודה מיצרת, עם השעות הארוכות שהיא לוקחת ואורח החיים שגורם למילוני אנשים לוותר על דברים בסיסיים כמו אור, חמצן, אוכל טרי – לבין חיים מלאים, מאוזנים.

יש קו דק בעיני בין חיים ועבודה, וכשהעבודה טורפת חלק גדול מידי משהו בנשמה שלנו פשוט דוהה.
אוכל הוא לא רק בשביל שניהיה שבעים. הוא החוט המקשר לתחושה של בית, של חושניות, של אתנחתא.
בלעדיו אנחנו רק עובדים ומלאים במטלות.
זה גרעין חי וזוהר של משמעות.
זה הקו המקשר אותנו לדברים החושניים, למקור, לצבעים.
אוכל אומר לנו לעצור, הוא אומר לנו לחיות. לחיות יותר.
.


כוסמין הוא בעיני אחד מגרעיני החיים.
חוקרים מצאו כי תכולת המינרלים של כוסמין גבוהה יותר מזו שבחיטה מלאה, בשל העובדה שהוא מכיל יותר אבץ, מנגן ונחושת. כוס כוסמין מכילה 30% מצריכת הסיבים התזונתיים היומית המומלצת למבוגרים, הכמויות הגבוהות של ברזל ונחושת בכוסמין חיוניות ליצירת כדוריות דם אדומות, מה שתורם להגברת זרימת הדם באופן משמעותי ועל ידי כך גם לריפוי מהיר של איברים שונים, חילוף חומרים מהיר יותר ואף לצמיחת שיער בריא. הוא עוזר לחיזוק העצמות וחיזוק המערכת היחסונית, עשיר בחומרים דמויי ההורמון הנשי אסטרוגן, המגנים על המערכת ההורמונאלית של נשים, מפחית את רמת האינסולין בדם, והרשימה עוד ארוכה.
אבל הכי חשוב- הוא ממש ממש טעים.

 

לחם מחמצת כוסמין
לחם שאור ממחמצת הוא ריחני וטעים והוא גם הרפתקאה נהדרת ודיי פשוטה אם שומרים על כמה כללים. זה לא מסובך כמו שזה נראה ותכלס מדובר במחמצת שמחכה במקרר, כמה תנועות קיפול של בצק ובעיקר בסבלנות. הלחם שיצא לכם מהתנור טעים לאין שיעור.אפשר לערבב קמחים ולעשות ניסויים, הכל יוצא נפלא.שופכים לקערה:
1 כוס מחמצת (תוכלו להכין לפי הקישור הזה)
3/4 כוס מים

לקערה מנפים:
2 כוסות קמח כוסמין מלא
2 כוסות קמח כוסמין בהיר

מערבבים בכף עץ לבצק בסיסי לא אחיד, מכסים בניילון ונותנים לו לנוח שעה.
כעבור שעה מוסיפים חצי כפית מלח הימליה ולשים לבצק גמיש.

מכסים שוב ונותנים לבצק לנוח שעתיים. מוציאים מהקערה לשיש מקומח מעט, לא לשים, אלא מותחים ומקפלים את הבצק, וחוזרים על הפעולה כעשר פעמים כשכל פעם מסובבים מעט את הבצק עם כיוון השעון כדי שיקופל מכל צדדיו.

מחזירים לקערה ומתפיחים עוד שעתיים. חוזרים על פעולת הקיפול עוד פעמיים עם מנוחה של שעתיים בין קיפול לקיפול. אפשר לשמור במקרר ללילה לפני שאופים את הלחם, או לאפות בתום 6-8 שעות.
מעבירים את הבצק לסלסילה מכוסה בד חיתול מקומח ונותים לבצק לתפוח תפיחה אחרונה של שעתיים. מחממים תנור ל-250 עם תבנית בתחתית התנור חצי שעה. מניחים על התבנית קערה עם מים.
הופכים את הסלסילה על נייר אפיה מקומח ומרימים. הבצק יהיה רך ותפוח. במהירות מקמחים בעדינות וחורצים חריצים עם סכין חד.
מעבירים בעזרת מרית לתנור החם. אופים עשר דקות בחום גבוה של 250 מעלות.
לאחר מכן מורידים את החום ל-220 ואופים עוד 40 דקות בלי לפתוח את התנור. מוציאים את הלחם ומצננים על רשת לפחות שעה.


סלט חם מירקות שורש, גריסי פנינה והדרים
מנה פריכה ומלאה, עם ירקות טריים של חורף, גריסי פנינה מלאים רכים ונגיסים ורוטב תפוזים משגע. חגיגה של ממש.

1 כוס גריסי פנינה
2 לפתות צעירות חתוכות למקלות
1 שומר גדול פרוס לפרוסות
1 זוקיני גדול פרוס לפרוסות דקות
1 תפוז
2 גבעולי שמיר

מבשלים בסיר:
1 כוס גריסי פנינה מלאים
1 כוס מרק ירקות או מים

מבשלים כ-20 דקות עד שהגריסים רכים אך נגיסים. מסנננים נוזלים עודפים. מלהיטים מחבת על חום גבוה עם כף שמן זית. צורבים כל ירק בנפרד שלוש דקות מכל צד עד להזהבה. לפני כל ירק מוסיפים מעט שמן זית. מעבירים את הירקות הצרובים לקערה. מוסיפים את גריסי הפנינה. מפזרים מעל מלח הימליה גס, פלפל שחור, עלי שמיר. ומיץ וקליפה מחצי תפוז. מערבבים בעדינות ואוכלים חם.

בצל סגול כבוש
לא רק שזה טעים ומהיר ותוספת שמשדרגת כל כריך, הבצל הכבוש מחזק את המערכת החיסונית, תורם לחומציות מאוזנת בקיבה ולמניעת צרבות, ועוזר לעיכול מהיר.

2 בצלים סגולים גדולים, פרוסים לטבעות דקות
1 כף סוכר חום
1 כפית מלח
1 כוס מים רותחים
1/2 כוס חומץ
1/2 מיץ לימון
גרגירי פלפל שחור
עלה דפנה

כובשים את כל החומרים בצנצנת. הבצל הכבוש מוכן בתוך שעה.


 

משהו טוב
לאחרונה הכרתי את סדרת המוצרים הנהדרת של NORD.
מוצרים נקיים, אורגניים, פראיים, מהיערות האורגניים והנהרות הנקיים בעולם של פינלנד והארצות הנורדיות.
קמח כוסמין אורגני מעולה, פסטה כוסמין נהדרת, צנימים משיפון העשויים בתנור לבנים מסורתי, ומחיות סופר-פוד מדהימות של אוכמניות פרא ותותי בר שעשירות פי 3 בנוגדי חימצון מאוכמניות הרגילות.
יופי של דברים!

5% הנחה רק בשבילכם
קוד קופון : U67PADFV
www.nordicbeing.com


שבת חמימה וטובה!