טיסה לאילת באמצע החורף. בימי ההולדת האחרונים שלי אני מבקשת רק חופש באילת. נמאס לי מהקור, נמאס לי לסחוב מעילים לכולם, אני צריכה שהשמש תחמם לי את העצמות עד שאני ארגיש את הדבש הצהוב שלה בכל הגוף.
המטוס טס מעל שמיכת עננים ומעל המדבר, עובר את החורף ומגיע לקיץ חמים כמו אמבטיה של תינוק. שעה וחצי מהקור האפור אנחנו כבר במלון, בקצה הכי דרומי של אילת, איפה שאין שום חנויות קרטון מהבהבות, איפה שהשמש נוגעת בים ובהרים בשקט, איפה שהבריכה (המחוממת) מחכה בטורקיז.
אפילו קיבלנו בדיוק את אותו החדר שהיה לנו בשנה שעברה.
הכל מרווח ומזמין ומפנק, והנוף ישר לים, מהמם ומרגיע.
לטוס עם ילדים קטנים זה חצי חופש. תמיד יש מישהו קצת לא מרוצה שרוצה משהו עכשיו.
רעשי רקע של – " היא לקחה לי – היא עשתה לי – יש לי פיפי! " מלווים אותנו ולוקח זמן עד שכולם נרגעים ונכנסים למוד שאני מתכוננת אליו מאז שנמאס לי מהגשם.
מוד אילת, כמו שאני אוהבת. קו רוחבי נקי, לשחות המון, לראות את הים, לאכול טוב, לנוח בראש.
לתת לשמש להמיס הכל הכל.
בערב אני יורדת לבד לחוף. הים שקט, קו המים מואר בשקיעה שיורדת מאחורי ההרים. המים חמימים בכפות הרגלים. ופתאום אני מבינה למה קיבלנו בדיוק את אותו החדר, וזה מהמם אותי איך היקום עובד.
שנה לפני בדיוק עמדתי פה עם הרגלים במים באותה השעה, וביקשתי בכל הלב שלי את המתנה הגדולה ביותר שאפשר לבקש מהיקום. עמדתי יציב, הבטתי ישר ורחוק, ואמרתי בלב הכי פתוח, בקול רם, מה אני רוצה.
ומה שביקשתי היה מאוד רחוק וחסר סיכוי להגשמה, וכבר הייתי פצועה ומובסת ממלחמה ארוכה, ועצובה מאוד.
אבל אני עשיתי חוזה עם עצמי ועם היקום, שמה שאני מבקשת יהיה.
ועמדתי במים והבטתי הכי רחוק, אל המקום בו הדברים קורים. וראיתי את הכל ברור וחי וקורה, והרגשתי בכל הגוף שזה אמיתי.
שנה אחרי זה אני עומדת במים באותו המקום, ומציגה ליקום את המתנה שהעניק לי.
הוא מכורבל עלי ומחזיק לי את האצבע והשיער הפלומתי שלו מדגדג לי את הסנטר. הוא נושם בשקט ומציץ אל הים מהמנשא.
שלום יקום, אני אומרת לאופק, באתי להראות לך מה קיבלתי. באתי להגיד תודה מעומק-עומקי הלב.
אני יודעת עכשיו שאם לא הייתי עובדת על המוח שלי ונותנת למציאות שראיתי להכתיב לי את העתיד כל זה לא היה קורה. אנשים חושבים שזאת אמונה, שזה מזל, שזה סיכויים הסתברותיים. אבל אני מתאמנת במיינד-סט כבר למעלה מ- 15 שנים ומכירה את הכוח העצום של שינוי פרדיגמות. הרבה דברים, קטנים וגדולים, הצליחו לקרות לי בעקבות זה. בים באילת, בשקיעה, אני עומדת עם המתנה הגדולה מכולן.
מיינד-סט הוא בעצם אימון של המוח כך שהתמונה שנקרין לתודעה שלנו תתקבל כמציאות- ותגרום למציאות הזאת פשוט להיות. זה דורש אימון, זה דורש כניסה פנימה לעומק, וזה שווה כל רגע.
אפשר להתפלל חזק ולבקש את מה שאתם רוצים, אבל אז אתם תולים את כל הכוח במשהו שהוא לא אתם. אפשר להשלים עם המציאות אבל אז תישארו קטנים. אפשר להיות רציונלים וזה יסגור כל פתח לחלומות כי אתם לא תאמינו בהם, כי זה לא הגיוני ומה שלא הגיוני לא יכול לקרות.
ואפשר לגרום לדברים שאתם רוצים לקרות. בשביל זה תצטרכו לעבוד. אחרי שתתאמנו- תוכלו לעשות את זה בצורה טבעית ובלי מאמץ מיוחד.
לא חייבים להיות רוחניים עם העניין הזה. לפני כמה שנים עשיתי הרבה מיינד-סט על ג'יפ אדום קטן שממש רציתי. אפילו הצטלמתי ליד אחד כזה ברחוב ותליתי את התמונה על הלוח שתיהיה לי מול העיניים כשלא היה לי שקל.
זמן לא רב אחר כך קניתי בדיוק כזה והוא היה שלי לכמה שנים נפלאות. אחלה ג'יפ.
ככה השגתי עבודות שרציתי, את הדירה שאני גרה בה היום בבניין שרציתי ברחוב שרציתי, את מה שאני עושה ואת כל הדברים הקטנים שמסביב. אפילו בלנדר או צנצנות אגוזים או כל מה שנחשב בעיני אושר מכל סוג שהוא. מיינד-סט הוא לכל דבר, רגשי או חומרי, שאתם רוצים. והעניין הוא, לשתול בתודעה את התמונה של מה שאתם רוצים, ולראות אותה שוב ושוב ושוב, ולהרגיש את כל סט הרגשות שמגיע עם התמונה כמו סרט פנימי שאתם מקרינים על העתיד שלכם. וצריך סבלנות. לפעמים הרבה סבלנות.
הרעיון שאתם זורעים, הבקשה שלכם (כל הבקשות לגיטימיות, אגב) נזרע בתודעה ונובט. אין צורך לחפור ולבדוק מתי הוא נובט או למה הוא עוד לא קורה. תנו אמון, תמשיכו בחייכם תוך כדי אימון פעמיים בשבוע. יום לא רחוק מכאן מה שזרעתם יהיה פשוט, לידכם. אתכם.
אני סומכת על היקום שהוא יתן לי את מה שאני רוצה כי הרצון שלנו כבני אדם הוא הכוח הפנימי שמניע הכל. כי היקום אוהב אותנו מאוד. כי קיבלתי ממנו מתנות מדהימות. כי הכל קשור, הכל קורה בצורה מתואמת. אתם חושבים על מישהו ונתקלים בו ברחוב או שהוא מתקשר פתאום. אתם רוצים משהו ומישהו מדבר בדיוק על זה.
היקום הוא לב פועם.
למחרת בבריכה, בזמן שיויו ישן ולא צריך ציצי והבנות התעייפו, אני נכנסת למים.
אין כמו חופשה בחורף באילת, המלון ברבע תפוסה, יש 29 מעלות בחוץ והבריכה כולה רק שלי. רק אני בכל הכחול הזה, ואני שוחה ומתרגלת.
את מה שאני רוצה שיקרה. את החלומות הבאים שלי.
כששוחים נמצאים בניתוק כחול ועמום, העולם נעלם מתחת למים וחוזר עם כל נשימה. ורגע לפני שמגיעים לשפת הבריכה מותחים ידיים במים ולא מגיעים, ואז פתאום כן. ככה מיינד-סט עובד.
כל פרישה של הידיים בתוך המים היא כמו לתת אמון ביקום. אתם ממש צריכים לשקוע פנימה באמון ובכוונה בתוך הכחול העמוק הזה, ולדעת שהיד שלכם תיגע בעתיד הקרוב במשהו מוחשי מאוד שנראה היה שהוא רחוק, והנה הוא פה.
בחוץ הדקלים גבוהים מעל קו המים וברקע הים. אני ממשיכה לשחות. יש לי עוד המון חלומות להגשים.
לחם כוסמין בחוש
נתקלתי בלחם הזה בארוחת הבוקר במלון ומיד תחקרתי את השף הראשי. איזה לחם. וואו.
משהו שהוא בין לחם לעוגה ואי אפשר להפסיק לאכול אותו.
אחרי כמה ניסיונות בבית הגעתי לטעם ולמרקם ועכשיו הוא לחם ארוחת הבוקר שלנו.
3.5 כוסות קמח כוסמין מנופה (אני אוהבת 1/3 כוסמין לבן ו-2/3 כוסמין מלא)
2 כפות שמרים יבשים
1.5 כפיות שטוחות מלח (אני אוהבת הימליה דק. אם אתם משתמשים ברגיל אפשר להוריד חצי כפית)
2 כפות שמן זית
4 כפות סילאן טבעי
250 מ"ל (כוס ורבע) מים חמימים (לא בטמפ' החדר ולא רותחים)
2 כפות שומשום
שמים בקערה את החומרים לפי הסדר.
לערבב בכף עץ לבלילה דביקה. אם הבצק מרגיש יבד להוסיף עוד מעט מים. לכסות את הקערה בניילון נצמד ולהתפיח שעה.
להעביר את העיסה הדביקה והתפוחה עם מרית סיליקון לתבנית לחם תבנית לחם ארוכה גדולה (או שתיים קטנות), משומנת במעט שמן זית.(אפשר גם לקמח אותה).
לכסות שוב בניילון נצמד ולהתפיח 40 דקות. לפזר שומשום מעל.
להעביר לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות. לאפות 30-40 דקות להשחמה.
להעביר סכין כדי להפריד את השוליים. לצנן ולחלץ מהתבנית.
אפשר לפרוס ולהקפיא בקופסא אטומה או בשקית, כדאי עם נייר סופג לספיחת הלחות.
סלט טונה ותפוחי אדמה
אני ממש לא סובלת סלט טונה. אבל ממש. כל המיונז והביצים והטונה בשמן ממש לא עושים לי חשק.
אבל כשהגיעה דרישה לסלט טונה בבית עשיתי כמה ניסיונות והסלט הזה פשוט מנצח ואני מתה עליו.
1 טונה במים
חופן פטרוזיליה קצוצה
תפוח אדמה בינוני אפוי (אם אין לי אפוי אני לוקחת מהמרק שנשאר מאתמול ושוטפת )
2 כפות שמן זית
מיץ מרבע לימון
כפית גדושה חרדל דיז'ון גרגירים
חצי כפית מלח גס (הימליה)
פלפל שחור טחון בנדיבות
מסננים את הטונה ומעבירים לקערה. מועכים במזלג את תפוח האדמה. מוסיפים פטרוזילינה, חרדל, לימון, שמן זית, מלח ופלפל. מערבבים היטב. בודקים אם צריך עוד לימון. טורפים.
מדיטציות נהדרות ל Mind-Set תוכלו למצוא כאן אצל ראסה.
הנה אחת שאני אוהבת במיוחד:
Manifest any desire
והשבוע בפינה הירוקה :
First We Eat
אווה קוסמס פלורס היא צלמת ובלוגרית אוכל מוכשרת שחיה באורגון ושורשיה מיוון.
מהמטבח הגדול שלה שצופה לגינה אורגנית ענקית ואל היער הפראי שמקיף אותו, היא קוטפת ויוצרת מנות מופלאות וחושניות שבאמת אי אפשר להיות אדישים אליהן.היא ממש חיה את העונות, וכל מה שנקטף ונאפה תחת ידיה מקסים ומלא חושניות. ספר על אוכל עונתי וצבעוני, טרי ומופלא. ספר נפלא ומומלץ מאוד.
וגם- ספרי חלומות בכריכת כותנה, חצאיות רכות לאביב ב -19 צבעים לבחירה, ומתלה כיסים לארגון החיים לכבוד האביב.
למי שרוצה עדכונים במשך השבוע הצטרפו לאינסגרם ולפייסבוק. שבת שלום 🙂