החג המקסים ביותר הוא גם זה שמסמל כמה השתנו הדברים מאז שהסבים והסבתות שלנו חרשו את השדות בשבילם ובשבילנו. את הזרעים שנזרעו באדמה קשה עם רגבים גדולים ועקשנים ובידיים מיובלות צרובות משמש, את הבתים הקטנים עם הגג האדום והסדינים שכובסו ביד במים רותחים ובסבון קשה ונתלו ליבוש על חבל. את הפרחים הרקומים בחולצה ואת סיר […]
לא הרבה נשים מדברות על הזמן שאחרי. על השחיקה הגדולה שאחרי הנתינה. אחרי אלפי שעות ללא שינה והנקה ודאגה, שממשיכים וממשיכים ונותנים בך אותות בגוף ובלב. על הזמן אחרי שהם קצת גדלים ואפשר למצוא מקום גם לעצמך, אבל את לא יודעת איפה המקום הזה נמצא. נשים מדברות על הגשמה, העצמה, להיות אלה, למצות את עצמך. […]
"למרבה המזל איירתי ספרים רבים על נדיבות", כותב אקסל שפלר בספר הילדים האחרון שלו, "נדיבות". מכשפה ידידותית שמרכיבה ברצון בעלי חיים על המטאטא שלה, ענק שמעניק את בגדיו היפים לאלה הזקוקים להם. נסיכה שמרפאת דרקון… ספרי ילדים מלאים בנדיבות. זה אחד הערכים שאנחנו המבוגרים רוצים להקנות לילדנו. כי עולם נדיב הוא עולם טוב יותר". לספר […]
עומדת במטבח, כמו אלף ימים אחרים, וכל רעש מפריע לי. הילדים קצת יותר צורחים, הכלים קצת יותר נחבטים. אני עצבנית. נו כבר. היה אמור להגיע לפני שלושה ימים, או שבוע, לא זוכרת. נו כבר. ואז זה נוחת עלי. אולי הוא לא יבוא יותר. אולי זה הפסיק? עוד כמה חודשים בת 45, יש מצב שזה לא […]
טיפות גשם ראשונות כבדות נוגעות באדמה ומותירות עיגולים של ראשוניות, וריח כבד של אדמה שמודה לגשם נישא באוויר. נראה לי שכולם נושמים יותר עמוק, מחייכים לרגע קצת יותר. אלו שנותרו ילדים בלב, נותנים לעצמם להרטב בגשם כמו ילדים קטנים. בחצר, הגינה הקטנה שלי לא מאמינה למזלה הטוב. כל שיחי העגבניות הקטנים, כל עלי הדלעת והשעועית […]
ימים חדשים. הזמן נמתח ומתכווץ. הילדים מסביבי ובכל מקום, החדשות מלחיצות, הבית מבולגן. כולם על הקצה. ובחוץ אביב כל כך יפה וירוק ואיך זה שאי אפשר להנות ממנו במלואו. אני מנסה לשמור על שגרה לא הגיונית, מנסה לקום מוקדם לפני כולם כדי לעשות יוגה בשקט. אני מגלה בכל בוקר שרידים של החדשות מאתמול נמצאים בפיסות […]
אני עומדת בשדה. זה רגע קטן ומלא משמעות, כי האביב פה, כי עלי הכותרת רכים כל כך. כי הכל ירוק ומבושם והאוויר חמים והאור בדיוק מתאים. זה רגע שאני מודה עליו. אני בוחרת עץ ויושבת תחתיו עם התינוק שלי. בזמן שהוא יונק אני מרימה את הראש ורואה את העלים הרכים החדשים שנולדו לא מזמן, הם […]
בכל פעם שיש לי משבר, גדול או קטן, כשאני נמצאת פתאום בתוך שלולית של משהו לא צפוי, כמו תקופה שהכל תקוע לא משנה כמה חזק אני מתאמצת, או כשאני פתאום חולה והכל מתעכב ונעצר ונחלש, וכשמתרגשים עלי דברים קשים שמוציאים לי את הכח, אני תמיד חושבת על מריקה בואנדיה. מריקה בואנדיה היא בולגריה צעירה ויפהפיה […]
סוף השבוע שלי תמיד מתחיל במטבח עם הכנות לשלווה. זה כמו צלילה עמוקה לתוך ים כחול. יש את ארוחת הצהרים של שישי, שלרוב תיהיה סיר גדול של מרק קובה שכולם לוקחים ממנו עוד ועוד כדורי סולת מלאים בכל טוב וצפים במרק סמיך ועשיר ומנחם. לפעמים כולנו נרדמים באותה מיטה לשנת צהריים של שישי שאין מתוקה […]
לפני חודש שלחתי את הילדה שלי לכתה א'. בחודש הזה היא למדה יחד עם לימודי אותיות וחשבון גם להטוטנות, גידול הידרופוני, מדעים, תכנות לאייפד, תיאטרון ומוסיקה ועוד מלא דברים מגניבים. היא חוזרת הביתה בקפיצות, רואים שממש נפתח לה הראש. אני רוצה בשבילה שתלמד כמה שיותר לרוחב. שהידע שלה לא יסתכם בציונים מיושנים. שהיא תלמד על […]
לפני שנה עמדתי במטבח וחתכתי פלפלים אדומים. הגשם לא הפסיק לרדת בחוץ, בדיוק קיבלתי מחזור והייתי עצובה נורא. שנה שלמה של טיפולים מאחורי, הבטן שלי מלאה שטפי דם מזריקות, וכלום לא קורה. אני חותכת פלפלים והדמעות נושרות עליהם כבדות ומלוחות. אני עייפה, אני גמורה, אני לא רוצה להפסיק. בהריונות הקודמים זה עבד חלק ועכשיו לא. […]
אתם מכירים את זה שבאמצע רחוב הומה באנשים שממהרים לעבודה ומדברים בנייד וצופרים בעצבים בפקקים, עומד הזוי אחד עם שראוול מהודו. רואים עליו שהוא עוד מרחף, לא לגמרי פה, הוא הולך לאט, השיער שלו ארוך ויש לו מבט בעיניים שאי אפשר לטעות בו. הוא שליו. הוא מואר, הוא מחייך סתם!
"נראה כי לכולנו, או לפחות לרובנו, יש תשוקה לחזור להתחלה, למשהו אותנטי, ולמצוא שלווה. לחוות אלטרנטיבה קטנה ושקטה להמולה היומיומית." שקט בעידן הרעש, ארלינג קאגה. ארלינג קאגה הוא האדם הראשון שהגיע לשלושת קצותיו של העולם: הקוטב הדרומי, הקוטב הצפוני ופסגת האוורסט. בכל מסעותיו לבדו, ולאורח חייו המרתקים, הוא גיבש וחקר את טיבו של השקט בעולם […]
עוד שבוע מסתיים החופש הגדול. הימים, צהובים וחמים, נמתחים מקצה לקצה. החופש הגדול שלנו הוא תמיד זמן ארוך ומענג של ביחד. בגלל זה קצת עצוב לי שהוא נגמר. בלי קייטנות עד ארבע, בלי קניונים עם מיליון ילדים צווחים וריח של צ'יפס, בלי סטרס של לאיזה אטרקציה ניסע היום ואיפה ניתקע בתור עם עוד אלף הורים […]
יום אחד החליט אחי להתפטר מהעבודה, לארוז את כל הבית שלו, להעביר את הכל למחסן בפאתי לונדון, לארוז תיק עם אוהל ושתי חולצות ונעלי הליכה, ולקחת מטוס לנקודה הראשונה במסלול של שביל הרכס הפסיפי, 4,286 ק"מ של הליכה ברגל.
בכל חג שבועות השולחן שלנו עמוס. על המפה הלבנה מונחים שבלולי ענק של בורקס תורכי פריך עם תרד וגבינות, מיני מאפים קטנים ומלוחים, פלפלי שושקה אדומים מוחמצים בבלסמי, חצילים שרופים עם פטה ושום, סלט עלים גדול עם ג'רג'יר ופרוסות תפוחי עץ חמצמצים, ציזיקי צונן עם שמיר ושום ונענע, מגש עץ עצום עם גבינות צאן וכבשים […]
סבתא שלי הצרפתיה ידעה לבחור את הדברים הכי טובים. היא היתה פריזאית אמיתית. תמיד מאופרת, מבושמת, מטופחת, לבושה הכי הכי. יודעת הכל על תרבות ואומנות ובישול ואופנה. היא נהגה לשלוח לנו חבילות בריח לבנדר ובפנים היינו מוצאים את כל נפלאות פריז ארוזים באריזות נייר מבושמות ומרשרשות.
יש דברים פשוטים כמו לחם וחלב, שצריכים להישאר תמיד כך. פשוטים. נגישים לכל. הקטנה שלי רוצה חלב. כל הזמן. היא פותחת לבד את המקרר ומוציאה בשתי ידיים קטנות קרטון חלב שגודלו חצי ממנה. היא גומעת מהכוס שלה חלב ודורשת עוד.
אם מזדמנים לכם יומיים פנויים, סעו לאמירים. עכשיו, רגע לפני פסח העמוס לעייפה במטיילים ובנחלים מלאים באשפה, רגע לפני שכל צימר עולה כמו חופשה לשבוע בברצלונה, רגע לפני שהאביב הקצר מתחלף לקיץ במהירות מסנוורת, עכשיו, כשהכל פורח.
"כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי פתאום גם את." בואי אמא / לאה נאור הילדה הקטנה שלי בת 4. היא יושבת על כסא היומולדת שלה עם חצאית נצנצים וכתר על הראש. מסביב בלונים וילדות קטנות ובמבה ומוסיקה. היא חיוורת ומשתעלת אבל שמחה להיות כבר גדולה. הנרות מנצנצים על העוגה והיא עוצמת עיניים ברצינות ומבקשת […]
כשנגמרים לי הרעיונות בראש אני מחכה לשבת בבוקר, מכינה לי קפה, יושבת על כסא הנדנדה בפינה האהובה עלי בבית, ומסתכלת בספרי מתכונים.
לא נפרח כבר פעמיים והרוח על המים, יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות. שמה בין איבי הנחל, בשעה אחת נשכחת, זיכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות. (הרדופים / נתן יונתן) עוד רגע שנה חדשה בפתח. בתולית ולבנה. במרכז הארץ הכל סואן, פקקים בכבישים וקניות בהולות ובישולים לחג ומתנות ארוזות צלופן. אבל בקצות הארץ עוד השבילים […]
'What if you should decide, that you don't want me there by your side' (Coldplay) השבוע נפרדו בראנג'לינה לשני אנשים נפרדים. זאת כאילו רכילות זולה, אבל כמו שאמרה לי מזכירה אחת בתור לקופת חולים, כל מי שנעצר ליד העיתון מדבר רק על זה. כאילו אין איומים וטרור עולמי ועליית מחירים. ובאמת, איך אפשר להישאר אדישים לכזאת […]
בכל עבודה יש את הרגע הזה ביום שכל האנרגיה נעלמת וחייבים הפסקה. קפה, משהו מתוק. אם מושכים את הקרייבינג הזה יותר מידי שום פריכית עם קוטג' לא תעזור. אתה נהיה חיה מורעבת. ואז לא משנה מה האג'נדה הקולינרית שלך, כמה אתה בריא צמחוני או שומר גלוטן, אתה חייב את המתוק הזה, הפריך,
סוף שבוע מבורך לפנינו! את אנחת הרווחה הכלל ארצית מרגיש לדעתי כדור הארץ כולו. במבט מהחלל, אד של מאות אלפי הורים שנשמו לרווחה בשמונה וחצי בבוקר עולה מעל מדינת ישראל והופך לענן לבן הלוקח איתו את יולי-אוגוסט, עם החום והקושי והכיף והביחד והעייפות. מתחילה שנה חדשה ואפילו יש רוח קלה באוויר וגם כמה עננים. בהחלט סיבה לחגוג!
.Remember when you were young, you shone like the sun .Shine on you crazy diamond Pink Floyd נכון שהבטחנו לעצמנו לא לגדול ממש, אולי רק קצת, אבל תמיד להישאר עם הניצוץ הזה, הקליל, ולא להיות ממש איש עם עניבה ואשה בחליפה ואודם. נכון שלא רחוק מכאן בין הענפים של עץ שאהבנו, עם ברכיים שרוטות וחולצה […]
פופקורן שוקולד מריר עם מלח, איך לא ניסיתי אותך קודם? זה ה-דבר, הנישנוש המושלם, הדבר הכי גאוני להכין לאורחים בהפתעה, לילדים שמטפסים על הקירות, ולעצמך כשבא משהו שהוא לא כל החטיפים המשעממים שיש בארון. מהיר הכנה, מגניב בפה, קראנצ'י, מתוק מלוח, מלכלך את האצבעות.
פעם הקיץ היה פרוש כמו שילדים ישנים. על הגב, פשוטי איברים, בשלווה גדולה. פעם חום הקיץ היה נעים ומלא טעמים ברורים של שמש. ארטיק לימון, אבטיח עם גרעינים. משמשים כתומים. החופש הגדול היה מלא במשחקים בחצר וחול ברגליים וים כחול ושמש נוצצת. הימים הבוהקים נמתחו מקצה אל קצה ללא גבולות ולא היה משעמם ולא היה מזגן ולא קניונים וג'ימבורי ואלפי […]
מתי פגשתם לאחרונה מישהו מואר? מישהו שמחייך מהלב שלו והדרך שהאוויר זז סביבו וכל מה שהוא גורמים לכם לחייך בפליאה? אנשים אופטימיים נדירים כל כך בעולם שלנו, כי כולנו חדים ומהירים וציניים, והחיים לימדו אותנו כמה וכמה אכזבות, ולב שבור, ושעבודה היא דבר קשה.
הנה המעדן שהכי תרצו שיחכה לכם במקרר בלילה אחרי שכולם ישנים. המאנצ' המושלם שלוקח את מילקי בהליכה. ההכנה שלו פשוטה בצורה מחשידה אבל התוצאה… אוי אוי אוי. אם כפית היתה יכולה לדבר…
כמה פעמים מצאתם את עצמכם בארוחות שישי אצל החמות שלא הפסיקה להלל ולהתפאר בכישורי המטבח של עצמה? יש כאלו חמות, שיהיו בריאות, שתמיד גורמות לנו להרגיש עלובים ולמעשה ידנו להחוויר ליד שפע הבישולים היוצאים ממטבחן. ותמיד יש גם עוגיות, נימוחות וביתיות שהיא תגיד עליהן שהיא אפתה אותן תוך כדי הכנת קובה, קוסוקוס, ספונג'ה ותריסים.
אין כמו לקום בבוקר עם אנרגיה טובה וכוונות לאכול את העולם. אוכל בריא ומלא אנרגיה נותן לכם בוסט לכל מה שמחכה בחוץ. גרנולה היא ארוחה נהדרת לבוקר כזה, מלאה בהפתעות בכל ביס.
הנה מגיע החג הטעים מכולם, היפה מכולם, שדרכו אנחנו חוזרים להתאהב שוב פעם בארץ ישראל היפה, המניבה, עם שבילים בין שדות החיטה הזהובה משמש וטנא מלא מכל טוב הארץ.
על סופר-פוד בטח כבר שמעתם, רק שלזכור לצרוך אותו ביומיום לא תמיד הולך. מה דעתכם על גלידה תמימה למראה בטעם פירות-יער ושוקולד מריר שבתוכה מופגזים כמויות היסטריות של של ויטמין C, ברזל, נוגדי חמצון ורשימה ארוכה של טיפול בתחלואים, לא עלינו.
תשכחו מחטיפי אנרגיה עלק בריאים עם תועפות סוכר ומיצבים, ובואו לטעום את הדבר שישאיר אתכם בדילמה קיומית – לתת לילדים או להשאיר לערב אחרי שהם נרדמים.
אין דבר יותר מעלף מריח של עוגות שמרים ריחניות שיוצאות מהתנור. הסינבון הם בדרך כלל שבלולי שמרים עם קינמון וקרם שמנת. כאן בגרסה רכה, נימוחה, עם קרם שקדים נוטף מעל ובנוסף בריאה בהרבה. עם מזגן טוב וביס ממאפה קינמוני כזה, לרגע אפשר לדמיין את הגשם מטפטף בחוץ.
איזה כיף שבא האביב! פסח בפתח וזאת הזדמנות מצויינת להגיד שלום לקמח ולהיות יצירתיים. העוגיות האלו קראנצ'יות מבחוץ ורכות מבפנים, עם ניחוח קוקוס הדרים משגע ושוקולד נוזל מעל, והן מושלמות להביא לערב פסח בקופסא יפה.
"הילה לפי מכתבך הבנתי כי את רוצה להיות חברה שלי. אני רוצה להיות חבר שלך אך לא כמו אז חודש או חודשיים, ואם את כבר רוצה לעזוב אותי, תגידי לי בשקט ולא בציבור. שלך, רואי"
אין על תותים. איזה פרי מדהים. רגע לפני שהם נעלמים לנו, הנה מתכון למאפינס עשירים ונימוחים עם הפתעות תותים קטנות בתוכם וקראמבל אגוזים מתפצפץ מלמעלה. ההכנה קלי קלות והביס – מושלם.
באמצע עמק יזרעאל, בין מעינות ושדות ירוקים, שוכן לו קיבוץ ניר דויד. בתים טבולים בירוק, שבילים קטנים, המון אופניים, נחל עם מי טורקיז מתפתל לאורכו של הקיבוץ וגשרים נחמדים תלויים מעליו. בין הירוק המשגע לטורקיז המהמם, בין כלניות שצומחות באין מפריע ובתוך שקט ושלווה שגזורים ממגזין, זה מרגיש כמו קיבוץ בשוויץ.
רבות מדברים על מזון-על. הבעיה היא שברשימת הסופר פוד יש רשימה ארוכה של דברים שלא תמיד כיף לאכול ככה. אחד מהם הוא הפולן. אבקת פרחים גרגירית בטעם של דבש.
סבא שלי היה גבר של נשים. הוא היה מהגברים האלו של פעם שידע להקסים נשים בשרמנטיות לא מתאמצת. כזה שהגבריות שלו היתה מסובבת לכל הנשים את הראש. אם הוא היה חי במאה אחרת בטח היתה לו חליפה עם מטפחת בדש.
היה לכם יום קשה? אורחים מגיעים בהתרעה קצרה? הילד מנדנד למשהו מתוק? המוס הזה מכיל 4 מרכיבים בלבד, הוא קטיפתי, שוקולדי, ועם כל זה גם בריא. לא מכיל ביצים ושמנת, מוכן בדקה וטעמו לוקח כל מוס שוקולד במסעדה מובחרת.
באחת התקופות הרעות בחיי, נתן לי במתנה לא אחר מאשר האקס הטרי מאוד שלי, ספר מודעות. אתם יודעים, מהספרים האלו שיש במיליונים ואתה אמור להאמין שעם הדף האחרון בספר כל החיים שלך יפרשו לפנייך, פשוטים וברורים, ושום מכשול לא יהיה בדרך אל ההגשמה העצמית.
לוסי יקירתי, כתבתי סיפור זה למענך, אלא שעה שהתחלתי לכתוב לא שיערתי כלל, כי ילדות ממהרות לגדול מספרים. וכתוצאה מכך הרי שהנך מבוגרת כבר מלהאזין לסיפורי-פלאים, ועד שידפיסו את הספר ויכרכוהו תהיי מבוגרת במידה מספיקה כדי לחזור ולקרוא סיפורי-פלא עוד פעם…
תהא הברכה בעינכן. תשרה הברכה על ילדכן. תבורך האדמה שכף רגליכן דורכת עליה. לבי הוא תרווד של מים מתוקים, המלאים עד גדותיהם.
בקצה הרובע הגוטי בברצלונה, ממש בתפר שבין שכונת גרסייה המגניבה לרובע הגוטי העתיק, יש חנות ממתקים אחת, מאלו שנוסדו לפני מאה שנה ושומרות על סודות המשפחה שלהן מדור לדור.
ימים של מעבר בין יום כיפור לסוכות, בין המחמיר לירוק, בין חשבון נפש לחגיגה נעימה, הם גם ימים של הרהורים. ימי כיפור הפכו בחלוף השנים בשבילי ממשהו ארכאי וחשוך לימים מוארים, מלאים טבע פתוח ושמש. אני אוהבת לחשוב שאלוהים נמצא בכל, אוהב את כולם, מיטיב גם עם אלו שלא צמים ולא מתענים בבית הכנסת. שחשבון נפש ומעשים טובים […]
בתום כל ימי האובך, האבק וחום ספטמבר שלא ריחם, ראש השנה סוף סוף בפתח. אני חושבת שרובנו עייפים להתחיל שנה חדשה, והעדר סימני הסתיו, ענני הכבשים הרכים של ספטמבר, הרוח הקרירה וסימנים ראשונים לקלמנטינות – כל מה שכוסה באבק, עייף גם אותנו. ראש השנה הפך להיות חג של זחילה איטית בפקקים, שולחן עמוס לעייפה באוכל […]
עוד מעט עייפות החום תשכח ורוח חדשה תגיע, תאוורר את כל הכובד. עוד מעט רעיונות חדשים ינבטו וגשם ירטיב ויעלה ריח טוב של אדמה כבדה שחיכתה הרבה זמן. עוד מעט יגיע סוף ההריון ותינוקת חדשה תגיע לביתנו. הבגדים הקטנים מקופלים בארון ואני משוטטת בבית באי שקט גובר והולך. מסדרת, מסיידת, מנקה. כל הזמן נראה לי שיש עוד […]
בעוד פחות מחודש הילדה הקטנה שלי תלך פעם ראשונה לגן. ההזמנה מהגננת תלויה על הלוח, הבגדים מקופלים במגירה, התיק הקטן מחכה, והלב שלי רועד. זאת הפעם הראשונה שאני שולחת אותה לגן. אלפי אמהות ואבות כבר עברו את זה לפני, אבל מה אכפת לי מהם, זאת הילדה שלי. כמעט שלוש שנים אנחנו יחד מבוקר עד ערב. לא […]
גדלתי בסיני. אני חושבת שזו הילדות המתוקה ביותר שאפשר לבקש. מהצעדים הראשונים ועד לגיל שש, מרחבי סיני הקיפו אותי ופעפעו ברכות לכל חלומותיי. אני זוכרת. דיונות רכות, ים כחול, שורות של דקלים, בדואיות פוסעות על קו המים ותכשיטי חרוזים צבעוניים מתנוצצים על צווארן. תמרים גדולים ככף ידי, מתוקים ולחים. רוח המדבר שורקת ברכות דרך החלון בשנת הצהרים שלי, […]
בחום הקיץ הלא מרחם, נדמה שהכל שוכב וממתין. האדמה קשה, האור בוהק, השמש חורכת וכולם ממתינים. לאנרגיה חדשה שתפרוץ. להתחדשות, לעשייה, להגשמה חדשה. אבל בחום הלהט נדמה כי כל המעשים הגדולים והתוכניות לעתיד שוכבים ומחכים. מקופלים כזרעים עד שיעבור החום הגדול. בכל יום יורדת השמש בכבדות על המים ומציתה את השמיים באדום לוהט. זהו שיאו של הקיץ, שטומן […]
הקיץ התחיל ומדרכות הבטון לוהטות בחום צורב. נדמה שאין רחמים בקיץ, השמש צורבת והאור מסנוור בעיניים. אבל בצילי העצים עוד יש עשב נעים למגע הרגליים, ובינות לשבילי הבטון שיחים ירוקים מצלים מעט ושולחים לטיפות ירוקות. מעטים האנשים שמורידים נעליים בהגיעם לדשא, ולא משנה אם הם אנשי עיר או כפר. כמבוגרים אנחנו שוכחים את ההנאה הקטנה […]
אחי גר בחו"ל. בכל פעם שפרי חדש מגיע לשוק, כשערימת העגבניות יפה במיוחד, כשאחר הצהריים של שקט שבת מגיע או כשיורד הגשם הראשון, אני ישר רוצה להביא לו קצת מזה אל הניכר האפור, המתעתע בתפנוקיו אבל הריק מתוכן. להביא לו שיריח, שיגע, שיזכר. אחרי שלוש עשרה שנים בחו"ל הפסקתי לנסות לשכנע. טוב לו שם ולי טוב […]
כשהייתי מגיעה לסבתי בפריז, תמיד היו מחכים לי במטבחה אותם דברים שאני אוהבת. יוגורטים נפלאים וסמיכים וסלסלאות של פירות יער טריים. פטל אדום ומתוק, אוכמניות כחולות וגדולות ודמדמניות חמצמצות. זה היה טקס קבוע שסבתי שמרה עליו לאורך השנים. מביקור לביקור גדלתי עוד קצת אבל במקרר במטבחה הקטן תמיד חיכו לי סלסלאות מלאות פירות אדומים וכחולים, […]
הודו היפה, הכאוטית, הבלתי אפשרית, תפסה אותי בחוטי המשי והזהב שלה כמעט מיד כשנחתתי. מכל הכאוס, העוני והלכלוך, עלה משהו עניו וגאה וכמו רבים אחרים, גם אני נשביתי בקסמיה. הודו מהממת אותך לטוב ולרע, זורמת לך בגוף וסוחפת אותך לחלום מלא צבעים וטעמים. מכל המסע שעשיתי בהודו נשאר חרוט בליבי היופי. הנשים ההודיות יודעות להיות יפות גם […]
מדי פעם אני עפה מהמרכז שלי ומתפזרת לחלקיקים קטנים ששטים ביקום בלי כיוון או סדר, וכמה שאני לא מנסה, אני הרבה פעמים שוכחת איך לחזור. הגוף נשחק, הנשמה מתעייפת, הראש עמוס בבעיות שלא נפתרות. ימים של סטים של צילום בעבודה, מלאים צעקות קאט ואקשן וצוותים ענקיים שמביאים המון ציוד ועושים המון רעש. ימים של חום של הקטנה שלא עובר […]
הבית של סבא וסבתא בבית הלוי היה הלב הפועם של משפחתנו הקטנה. אפילו שנמכר מזמן לאנשים זרים, עדיין אנחנו עוברים לידו מידי פעם, עומדים ליד עץ הפיקוס הענק בכניסה, מציצים פנימה, ומרגישים שזה הבית שלנו. הנה העץ שנטע סבא לנכד הראשון שנולד, הנה שיחי הורדים ששתל בכניסה לבית. הנה הפרדסים נטועים מלא העין, עד האופק, ממלאים את הלב […]
יש משהו בלהתבגר יחד בזוגיות שמזקק את הטעמים. אם בתחילת האהבה היא כמו סוכריות קופצות, מתפוצצת באלף צבעים ונמוגה, אהבה בוגרת של כמה שנים ביחד היא כזו שהשגרה היא חלק בלתי נפרד ממנה. יום ועוד יום, כביסות, ארוחות ערב, קניות בסופר, טלביזיה, ארוחות שישי אצל ההורים… לא קל לרגש ולהתרגש אחרי כמה שנים ביחד, וכמו שאמרה […]
על המדף שבמטבח שלי יש אוסף מסננות אמייל מלאות בירקות ופירות שממלאים אותו בצבע. כל שבוע הן הולכות ומתמעטות ולקראת סופו מתמלאות בחזרה. בכל פעם אני מתפלאת כמה שמחה ממלאים אותי כתמי הצבע האלו, טריים ומבריקים ומלאי הבטחה. כל עונה מרגשת, כל ביקור בשוק ממלא אותי ציפייה מחדש. התפוחים הזהובים והבצלים הסגולים, העגבניות האדומות, עשבי […]
לפעמים, כשיש לי כמה ימים של חלומות רעים, אני לוקחת חופן מרווה יבשה ומדליקה אותה. העשן מסתלסל וריח מדורות מעולם פראי יותר מתפשט בחדר. אני עוברת מעל המיטה ובפינות החדר, ונותנת לכל האנרגיה הדחוסה להתפוגג. רוחני ככל שזה נשמע לרובכם, זה עובד. החלל נפתח, וגם הספקנים הגדולים מרגישים שהכל יותר פתוח. לפני כניסה לדירה חדשה, כשיש […]
אם היו שואלים אתכם מה המאכל שהכי מזכיר לכם את הנשיקה הראשונה, אני בטוחה שהרוב היו עונים שוקולד. אבל אם תעצרו ותעיפו מבט אחורה אל הרגע הזה, תבינו שהוא הרבה יותר רך ומלא שכבות מטעם מוחלט ואחיד כמו שוקולד. אתם זוכרים את הרגע הזה. הרגע הקטן והתמים הזה, שוילון נסתר מוסט בין הילדות לנעורים. שכל החלומות […]
כשנולדתי, סבתא רבה שלי, דורה, וסבתי דניז, החלו לאסוף לי נדוניה. שתיהן צרפתיות ניצולות שואה. סבתי דורה ניצלה במחנות הריכוז בזכות יופיה אבל עברה ניסויים איומים שעליהם מעולם לא דיברה, ובתה דניז גדלה במנזר כל שנות המלחמה, ילדה קטנה לבד, כדי להסתיר את יהדותה. הן מעולם לא התאוששו מן השנים האלו. מהיום בו נולדתי, הנכדה הבכורה, הן אספו ושמרו […]
אני מתה על מכולות רוסיות. זה כמו להיכנס בדלת לעולם אחר. ריח של נקניקים מעושנים, עגבניות מוחמצות ומלפפוני ענק בדליים, דגים מלוחים, וודקות, ושוקולדים בעטיפות נצנצים עם אלכוהול בפנים. סופר קלאס. בכל הפקה, אחרי התרוצצות בכל העיר ובשווקים כדי לאסוף את כל מה שנדרש לימי הצילום, תמיד סיימתי במכולת הרוסית בשוק הכרמל להשלמה אחרונה. זה נשמע קיטש איום […]
פעם נשים היו מלקטות צמחי תבלין ועשבי מרפא, וידעו בכל עונה איפה צומח כל דבר. הידע הזה נעלם עם השנים והיום, רוב הסיכויים שנחלוף על פני שיח רוזמרין בדרך לקנות כמה ענפי רוזמרין בקופסת פלסטיק בסופר, מבלי להבחין בו בכלל. כשהייתי בצבא שרתתי בבית ספר שדה חרמון. הייתי מורה חיילת, שירות צבאי בלי להרגיש צבא. מרחבים ירוקים, נחלים זורמים, […]
מאז שאחי ואני התחלנו לטוס לחו"ל, אנחנו מביאים אחד לשני ממתקים שאנחנו לא מכירים מהארץ ממנה חזרנו, גם הביזאריים ביותר. זה התחיל מטופי במלח מדרום אמריקה, דפי שוקולד עם צ'ילי מפריז, טופי חמוץ מלונדון והפך לאוסף ממתקים בטעמים משונים ביותר. עם הזמן אחי עקף אותי והפך לטייל רציני שמטייל בכל העולם, והסכם הממתקים שלנו הפך חד צדדי. […]
יש מאכלים שמכינים אותם רק כשיש שקט. כמו השקט הזה של בוקר שבת חורפי עם עננים כבדים בחוץ, וריח של אדמה רטובה והמון אור רך שנכנס מהחלונות. פנקייקים דורשים שקט, פנימי וחיצוני. אורך רוח להגיע לצבע הנכון ולבועות הקטנות, ושקט בשביל להנות מהרגע הזה. אני עומדת בשקט הזה והוא מקיף אותי. בחוץ הגשם יורד ומציף […]
הקלמנטינות שלפני הגשם הראשון עוד לא הספיקו לקבל צבע כתום ומתיקות. הקיץ עוד שורר בכל אבל ענני כבשים רכים שטים בשמיים ובין האבק לחום יש כבר קלמנטינות ירוקות על העץ והבטחה שעוד מעט ירד פה גשם. כשמגרדים עם האצבע קליפה של קלמנטינה ירוקה, כשעוד בחוץ הקיץ מסרב להתפנות, עולה ריח בושם של גשם ואדמה רטובה […]
