All posts filed under: בוקר

זמן ירח

עומדת במטבח, כמו אלף ימים אחרים, וכל רעש מפריע לי. הילדים קצת יותר צורחים, הכלים קצת יותר נחבטים. אני עצבנית. נו כבר. היה אמור להגיע לפני שלושה ימים, או שבוע, לא זוכרת. נו כבר. ואז זה נוחת עלי. אולי הוא לא יבוא יותר. אולי זה הפסיק? עוד כמה חודשים בת 45, יש מצב שזה לא […]

הקו העדין של העורף

טיפות גשם ראשונות כבדות נוגעות באדמה ומותירות עיגולים של ראשוניות, וריח כבד של אדמה שמודה לגשם נישא באוויר. נראה לי שכולם נושמים יותר עמוק, מחייכים לרגע קצת יותר. אלו שנותרו ילדים בלב, נותנים לעצמם להרטב בגשם כמו ילדים קטנים. בחצר, הגינה הקטנה שלי לא מאמינה למזלה הטוב. כל שיחי העגבניות הקטנים, כל עלי הדלעת והשעועית […]

מישהו לרוץ איתו

בוקר מהביל בחודש אוגוסט. שלושה ילדים דביקים תלויים עלי בדרך לעוד הרפתקת חופש לוהטת. אני אומרת שלום לשכן מהשכונה שנראה רענן באופן מחשיד. בזמן האחרון הוא השיל הרבה ממשקלו והוא בדרך להליכה בפארק. אחלה, מגניב לו. אין לו שלושה ילדים בחופש הגדול. מבט חטוף במראה של האוטו. בואו נגיד שסידור הפוני לא כרגע בראש מעייני, […]

לחם, עבודה.

אין באמת איך לתאר את התקופה הזאת. הכל שקט ואין מטוסים בשמים וכמעט ואין מכוניות על הכביש ואנשים ברחוב, והטבע משתקם ואנחנו יחד הרבה בבית, ואם לא היו כל כך הרבה מתים זה היה אפילו מקסים. אבל השקט המנומנם הזה דומה בעיני יותר לתחושה שמישהו סימם את כולם ואנחנו רדומים ורפים וציפיותנו נמוכות.

מריקה בואנדיה

בכל פעם שיש לי משבר, גדול או קטן, כשאני נמצאת פתאום בתוך שלולית של משהו לא צפוי, כמו תקופה שהכל תקוע לא משנה כמה חזק אני מתאמצת, או כשאני פתאום חולה והכל מתעכב ונעצר ונחלש, וכשמתרגשים עלי דברים קשים שמוציאים לי את הכח, אני תמיד חושבת על מריקה בואנדיה. מריקה בואנדיה היא בולגריה צעירה ויפהפיה […]

על הלחם לבדו

פעם מזמן מאוד עבדתי במשרד פרסום נחשב. היו לו מסכי טלביזיות מהבהבות על קיר ענק, המון מפיקות שטופפו בעקבים גבוהים והניחו לנו, מעצבים בתחילת הדרך, ערימות של תיקיות שכתוב עליהן " דחוף בהול היסטרי !!!". עבדנו כל יום עד שבע-שמונה בערב, היו שנשארו יותר. שנאתי את העבודה הזאת, את הישיבה מול מחשב שעות על שעות. […]

לתפוס טורייה

סבא דויד היה איש של אדמה. היו לו פרדסים עד האופק ובית קטן עם גג רעפים אדום וידיים גדולות שלא חדלו לעבוד. על אנשים שמדברים הרבה ולא עושים, אנשים שמחפשים את עצמם, אנשים שחופרים יותר מידי בחייהם, היה אומר- שיתפסו טורייה. זאת אומרת- שיתחילו לעבוד. שיחפרו באדמה, שינטעו, שיזרעו, שיעמלו , שיזיעו, והכל יסתדר. ככל […]

יופיים של הדברים הפשוטים

סוף השבוע שלי תמיד מתחיל במטבח עם הכנות לשלווה. זה כמו צלילה עמוקה לתוך ים כחול. יש את ארוחת הצהרים של שישי, שלרוב תיהיה סיר גדול של מרק קובה שכולם לוקחים ממנו עוד ועוד כדורי סולת מלאים בכל טוב וצפים במרק סמיך ועשיר ומנחם. לפעמים כולנו נרדמים באותה מיטה לשנת צהריים של שישי שאין מתוקה […]

Go Greta

לפני חודש שלחתי את הילדה שלי לכתה א'. בחודש הזה היא למדה יחד עם לימודי אותיות וחשבון גם להטוטנות, גידול הידרופוני, מדעים, תכנות לאייפד, תיאטרון ומוסיקה ועוד מלא דברים מגניבים. היא חוזרת הביתה בקפיצות, רואים שממש נפתח לה הראש. אני רוצה בשבילה שתלמד כמה שיותר לרוחב. שהידע שלה לא יסתכם בציונים מיושנים. שהיא תלמד על […]

להשתנות

להשתנות

כשאני חושבת על רגעים של שינוי משמעותי בחיים, אני תמיד חושבת עליו דרך אוכל. אם יכולתי הייתי עושה את כל הפגישות המשמעותיות שלי, אלה שגרמו לשינוי כלשהו בחיים שלי, במטבח. עבודה, קשרים מפעם, אנשים חדשים, חתימה על חוזים, ריבים, סיפורים והתחלות. אני אוהבת להקשיב דרך הידיים ולהאכיל תוך כדי. אני אוהבת לקצוץ ולתבל וללוש ומידי […]

Mind – Set

Mind – Set

טיסה לאילת באמצע החורף. בימי ההולדת האחרונים שלי אני מבקשת רק חופש באילת. נמאס לי מהקור, נמאס לי לסחוב מעילים לכולם, אני צריכה שהשמש תחמם לי את העצמות עד שאני ארגיש את הדבש הצהוב שלה בכל הגוף.

תינוקות של פלפל

לפני שנה עמדתי במטבח וחתכתי פלפלים אדומים. הגשם לא הפסיק לרדת בחוץ, בדיוק קיבלתי מחזור והייתי עצובה נורא. שנה שלמה של טיפולים מאחורי, הבטן שלי מלאה שטפי דם מזריקות, וכלום לא קורה. אני חותכת פלפלים והדמעות נושרות עליהם כבדות ומלוחות. אני עייפה, אני גמורה, אני לא רוצה להפסיק. בהריונות הקודמים זה עבד חלק ועכשיו לא. […]

סטרס אאוט

סטרס אאוט

אתם מכירים את זה שבאמצע רחוב הומה באנשים שממהרים לעבודה ומדברים בנייד וצופרים בעצבים בפקקים, עומד הזוי אחד עם שראוול מהודו. רואים עליו שהוא עוד מרחף, לא לגמרי פה, הוא הולך לאט, השיער שלו ארוך ויש לו מבט בעיניים שאי אפשר לטעות בו. הוא שליו. הוא מואר, הוא מחייך סתם!

החופש הגדול

החופש הגדול

עוד שבוע מסתיים החופש הגדול. הימים, צהובים וחמים, נמתחים מקצה לקצה. החופש הגדול שלנו הוא תמיד זמן ארוך ומענג של ביחד. בגלל זה קצת עצוב לי שהוא נגמר. בלי קייטנות עד ארבע, בלי קניונים עם מיליון ילדים צווחים וריח של צ'יפס, בלי סטרס של לאיזה אטרקציה ניסע היום ואיפה ניתקע בתור עם עוד אלף הורים […]

האזור הכחול

סטמטיס מוראיטיס מהאי איקריה עבר לארה"ב בצעירותו, נישא ונולדו לו שלוש בנות. הם גרו בבית מרווח בפלורידה. בגיל 60 אובחן אצלו סרטן ריאות מתקדם והרופאים נתנו לו פחות משנה לחיות. הוא החליט לחזור עם אשתו ליוון, לאי איקריה שם נולד, כדי שהוצאות הקבורה, שהיו יקרות נורא בפלורידה, לא יפלו עליה. מוראיטיס ואלפיניקי עברו לגור אצל […]

כמו אל מים

נחל דן, שמימיו הם הקרים ביותר גם באמצע הקיץ, עוזב את השצף התכול הסוער שלו בכניסה לקיבוץ דפנה. בתוך הקיבוץ, בין כרי דשא ירוקים ועצים מצלים, הוא זורם שקט ורגוע, ומימיו הקרירים נאספים לברכות עגולות ושקופות, המזמינות כל עובר בשביל לטבול את רגליו, לשטוף את פניו ולהתרענן.

להיות היידי

יש דברים פשוטים כמו לחם וחלב, שצריכים להישאר תמיד כך. פשוטים. נגישים לכל. הקטנה שלי רוצה חלב. כל הזמן. היא פותחת לבד את המקרר ומוציאה בשתי ידיים קטנות קרטון חלב שגודלו חצי ממנה. היא גומעת מהכוס שלה חלב ודורשת עוד.

מאפי הקינמון של אמירים

אם מזדמנים לכם יומיים פנויים, סעו לאמירים. עכשיו, רגע לפני פסח העמוס לעייפה במטיילים ובנחלים מלאים באשפה, רגע לפני שכל צימר עולה כמו חופשה לשבוע בברצלונה, רגע לפני שהאביב הקצר מתחלף לקיץ במהירות מסנוורת, עכשיו, כשהכל פורח.

ליהנות

אני הולכת בפארק. הבוקר קפוא והכל ירוק. בחלק הזה של הפארק כמעט ואין אנשים אז אין לי בעיה לעשות פרצופים מוזרים עם הפנים שלי. קר אבל הירוק מרגיע. מלא מלא עשבים של אביב, רכים וחדשים. החוביזה צומחת בכל מקום.

עיגולים של התחלה וסוף

בלילה אחד חשוך מאוד הגיע הטלפון שסבתא שלי נפטרה. אני זוכרת שהתקפלתי בחושך. הנה, לא הספקתי להגיע אלייך אפילו שהבטחתי שאבוא. בשיחות האחרונות קולה הלך ונחלש ולי לא היה נעים לספר שהחיים שלי תקועים מכל כיוון וגם שאין לי שום מושג מה לעשות איתם.

הרדופים

לא נפרח כבר פעמיים והרוח על המים, יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות.  שמה בין איבי הנחל, בשעה אחת נשכחת, זיכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות. (הרדופים / נתן יונתן) עוד רגע שנה חדשה בפתח. בתולית ולבנה. במרכז הארץ הכל סואן, פקקים בכבישים וקניות בהולות ובישולים לחג ומתנות ארוזות צלופן. אבל בקצות הארץ עוד השבילים […]

עוגיות שוקולד צ'יפס נפלאות עם סוכר קוקוס

בכל עבודה יש את הרגע הזה ביום שכל האנרגיה נעלמת וחייבים הפסקה. קפה, משהו מתוק. אם מושכים את הקרייבינג הזה יותר מידי שום פריכית עם קוטג' לא תעזור. אתה נהיה חיה מורעבת. ואז לא משנה מה האג'נדה הקולינרית שלך, כמה אתה בריא צמחוני או שומר גלוטן, אתה חייב את המתוק הזה, הפריך,

עוגיות תמרים נימוחות בבצק טחינה

סוף שבוע מבורך לפנינו!  את אנחת הרווחה הכלל ארצית מרגיש לדעתי כדור הארץ כולו. במבט מהחלל, אד של מאות אלפי הורים שנשמו לרווחה בשמונה וחצי בבוקר עולה מעל מדינת ישראל והופך לענן לבן הלוקח איתו את יולי-אוגוסט, עם החום והקושי והכיף והביחד והעייפות. מתחילה שנה חדשה ואפילו יש רוח קלה באוויר וגם כמה עננים. בהחלט סיבה לחגוג!

Om

באום קרישואר, כפר קטן בהודו, יש מקדש באמצע הנחל וגשר מתוח מקצה לקצה מחבר בין שתי הגדות. מחלונות בתי האבן הפשוטים נשמעים מלמולי תפילות מהבוקר עד הערב, ושרשראות תפילה עם חרוזי עץ קטנטנים תלויים במאות בקצה הגשר. בערב נדלקות מנחות עלים עם פרחים ונרות וקטורת ומאירים את הנחל בעשרות אורות קטנים. כשהחושך יורד על הכפר שקט שליו, ראשוני, עוטף את […]

קו המשווה

מתישהו זה מגיע. משבר גיל הארבעים, הצומת הגדול. ריק ומתוח מקצה לקצה. זה יכול לבוא לפני, זה יכול לבוא אחרי. מתישהו בחיים שלנו יגיע הרגע ששום דבר כמעט לא יהיה יציב. וכל מה שסמכת עליו שיחזור יום אחרי יום לא חוזר, ומה שאהבת אתה כבר לא אוהב.

עוגיות טחינה נימוחות

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בארוחות שישי אצל החמות שלא הפסיקה להלל ולהתפאר בכישורי המטבח של עצמה? יש כאלו חמות, שיהיו בריאות, שתמיד גורמות לנו להרגיש עלובים ולמעשה ידנו להחוויר ליד שפע הבישולים היוצאים ממטבחן. ותמיד יש גם עוגיות, נימוחות וביתיות שהיא תגיד עליהן שהיא אפתה אותן תוך כדי הכנת קובה, קוסוקוס, ספונג'ה ותריסים.

שייק נקטרינות וגוג'י ברי

הקיץ התחיל אתמול רשמית, והוא לא מרחם עלינו בכלל. לכבוד הימים הלוהטים והפירות האדומים, קבלו שייק מרענן, כזה שאפשר לחלום איתו על בריכה נוצצת בכחול ומים קרירים וטובים. השייק הזה חמצמץ במידה ומלא בויטמין C, להתחלה שפויה של עוד יום חם.

הספריה

"בלילה היו אנשים באים אל המאפייה…הם אכלו את הלחם בהתרכזות עצומה. המנוסים והמכורים שבהם כבר ידעו להביא דבר-מה ללפת בו את פתם – גבינה, מלפפון חמוץ, דג מלוח. גם תרמוס קפה וספר לקריאה הביאו. התנועות הבדוקות והמדודות של אבא, חום התנור, חוקי הברזל של התסיסה והתפיחה – כל אלו הרגיעו את נפשם." עשיו / מאיר […]

שבלולי קינמון וקרם שקדים

אין דבר יותר מעלף מריח של עוגות שמרים ריחניות שיוצאות מהתנור. הסינבון הם בדרך כלל שבלולי שמרים עם קינמון וקרם שמנת. כאן בגרסה רכה, נימוחה, עם קרם שקדים נוטף מעל ובנוסף בריאה בהרבה. עם מזגן טוב וביס ממאפה קינמוני כזה, לרגע אפשר לדמיין את הגשם מטפטף בחוץ.

בלדה לקיבוץ

באמצע עמק יזרעאל, בין מעינות ושדות ירוקים, שוכן לו קיבוץ ניר דויד. בתים טבולים בירוק, שבילים קטנים, המון אופניים, נחל עם מי טורקיז מתפתל לאורכו של הקיבוץ וגשרים נחמדים תלויים מעליו. בין הירוק המשגע לטורקיז המהמם, בין כלניות שצומחות באין מפריע ובתוך שקט ושלווה שגזורים ממגזין, זה מרגיש כמו קיבוץ בשוויץ.

ספר חלומות ועץ לימון

באחת התקופות הרעות בחיי, נתן לי במתנה לא אחר מאשר האקס הטרי מאוד שלי, ספר מודעות. אתם יודעים, מהספרים האלו שיש במיליונים ואתה אמור להאמין שעם הדף האחרון בספר כל החיים שלך יפרשו לפנייך, פשוטים וברורים, ושום מכשול לא יהיה בדרך אל ההגשמה העצמית.

נרניה

לוסי יקירתי, כתבתי סיפור זה למענך, אלא שעה שהתחלתי לכתוב לא שיערתי כלל, כי ילדות ממהרות לגדול מספרים. וכתוצאה מכך הרי שהנך מבוגרת כבר מלהאזין לסיפורי-פלאים, ועד שידפיסו את הספר ויכרכוהו תהיי מבוגרת במידה מספיקה כדי לחזור ולקרוא סיפורי-פלא עוד פעם…

ירוק מאוד

הירוק היום ירוק מאוד/ והאפור היום אפור מאוד/ וקצת שחור ואין לובן בעיר/ והנסער היום נסער מאוד/ והעבר היום – עבר מאוד/ קצת עתיד, ואין הווה באוויר/ ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל/ לחשוב מול הרוח/ ומאוד לא פשוט לחכות. (למחרת / לאה גולדברג) – הגשם הקצר שירד לפני שבוע נדמה כי שטף שנים של עייפות, שכבות של צהוב דהוי ומאובק, וירוק חדש ומנצנץ, בוהק ותינוקי, […]

אור ירח וקרם דבש ולואיזה

עוד מעט עייפות החום תשכח ורוח חדשה תגיע, תאוורר את כל הכובד. עוד מעט רעיונות חדשים ינבטו וגשם ירטיב ויעלה ריח טוב של אדמה כבדה שחיכתה הרבה זמן. עוד מעט יגיע סוף ההריון ותינוקת חדשה תגיע לביתנו. הבגדים הקטנים מקופלים בארון ואני משוטטת בבית באי שקט גובר והולך. מסדרת, מסיידת, מנקה. כל הזמן נראה לי שיש עוד […]

רגע לפני הגן וקאפקייקס אוכמניות עם קרם קשיו

בעוד פחות מחודש הילדה הקטנה שלי תלך פעם ראשונה לגן. ההזמנה מהגננת תלויה על הלוח, הבגדים מקופלים במגירה, התיק הקטן מחכה, והלב שלי רועד. זאת הפעם הראשונה שאני שולחת אותה לגן. אלפי אמהות ואבות כבר עברו את זה לפני, אבל מה אכפת לי מהם, זאת הילדה שלי. כמעט שלוש שנים אנחנו יחד מבוקר עד ערב. לא […]

ילדות בסיני וסילאן ביתי

גדלתי בסיני. אני חושבת שזו הילדות המתוקה ביותר שאפשר לבקש. מהצעדים הראשונים ועד לגיל שש, מרחבי סיני הקיפו אותי ופעפעו ברכות לכל חלומותיי. אני זוכרת. דיונות רכות, ים כחול, שורות של דקלים, בדואיות פוסעות על קו המים ותכשיטי חרוזים צבעוניים מתנוצצים על צווארן. תמרים גדולים ככף ידי, מתוקים ולחים. רוח המדבר שורקת ברכות דרך החלון בשנת הצהרים שלי, […]

קופסה מלאה בתותים

כשהייתי מגיעה לסבתי בפריז, תמיד היו מחכים לי במטבחה אותם דברים שאני אוהבת. יוגורטים נפלאים וסמיכים וסלסלאות של פירות יער טריים. פטל אדום ומתוק, אוכמניות כחולות וגדולות ודמדמניות חמצמצות. זה היה טקס קבוע שסבתי שמרה עליו לאורך השנים. מביקור לביקור גדלתי עוד קצת אבל במקרר במטבחה הקטן תמיד חיכו לי סלסלאות מלאות פירות אדומים וכחולים, […]

פנקייק אגוזי מלך ושיבולת שועל

יש מאכלים שמכינים אותם רק כשיש שקט. כמו השקט הזה של בוקר שבת חורפי עם עננים כבדים בחוץ, וריח של אדמה רטובה והמון אור רך שנכנס מהחלונות. פנקייקים דורשים שקט, פנימי וחיצוני. אורך רוח להגיע לצבע הנכון ולבועות הקטנות, ושקט בשביל להנות מהרגע הזה. אני עומדת בשקט הזה והוא מקיף אותי. בחוץ הגשם יורד ומציף […]